בע"מ 4014/18 פלוני נ. פלוני

1.

המבקש (עורך דין במקצועו) והמשיבה גרושים, ובמסגרת הסכם גירושין שנערך ביניהם, הסכימו על הסדר משמורת ביחס לבנם המשותף (להלן: הבן ) . ביום 4.7.2017 פנתה המשיבה בבקשה בהולה לבית משפט לענייני משפחה בתל אביב-יפו, ובה עתרה להשעיית הסדרי הראייה שנהגו עד אותו מועד של המבקש עם הבן (להלן: התביעה ) . בתביעה טענה המשיבה כי חלה התדרדרות משמעותית במצבו הנפשי של המבקש, שהובילה לאשפוזו בכפייה בבית חולים פסיכיאטרי, וביקשה לפיכך להשעות את הסדרי הראייה עד שתתקבל חוות דעת מקצועית כי אין סכנה בקיומם. ביני לביני, החל מסוף חודש דצמבר 2017, התקיימו מפגשים בין המבקש לבין הבן בפיקוח מרכז קשר. בעדכון שהגישו גורמי הרווחה לבית המשפט מיום 28.1.2018 על אודות מפגשים אלה צוין כי האווירה בהם חיובית אולם המבקש לא עומד בחלק מכללי מרכז הקשר.

בהמשך, הגיש המבקש בקשה לדחיית התביעה על הסף, בטענה כי היא נעדרת עילה משפטית, בין היתר נוכח המסקנות החיוביות בדבר המפגשים עם הבן במרכז הקשר. בית משפט לענייני משפחה בתל אביב-יפו (כב' השופטת א' ארבל-אסל ) דחה את הבקשה לדחיית התביעה על הסף וקבע כי המבקש סירב להמציא חוות דעת פסיכיאטרית בעניינו, למרות הצעת בית המשפט להתיר למבקש להציע מומחה בתחום מטעמו; וכי בהיעדר חוות דעת כאמור נאלץ בית המשפט להתרשם ממצבו של המבקש דרך עבודת גורמי הרווחה, אולם דיווח מטעמם טרם התקבל (להלן:

ההחלטה מיום 12.3.2018 ). בקשה למתן הבהרה שהגיש המבקש למחרת החלטה זו, נדחתה אף היא.

לשלמות התמונה יוער כי ביום 13.3.2018, הגישו גורמי הרווחה הרלוונטיים דיווח לבית המשפט לענייני משפחה, שבמסגרתו צוין כי היחסים בין המבקש לבין הבן חיוביים; כי צוות מרכז הקשר ממליץ על הרחבת המפגשים בין המבקש לבין הבן כך שיתקיימו פעמיים בשבוע ובפיקוח חלקי; וכי בשלב זה טרם בשלו התנאים לעריכת שינויים במתכונת הפיקוח על המפגשים, אם כי בהסכמת הצדדים יורחבו המפגשים לפעמיים בשבוע (להלן: דיווח הרווחה ) . בהחלטה מאותו יום, לאחר שהתקבל דיווח הרווחה, קבע בית המשפט לענייני משפחה כי רמת הפיקוח במפגשים בין המבקש לבין הבן תיוותר על כנה בשלב זה; וכי גורמי הרווחה יגישו דיווח משלים בעניין התקדמות המפגשים בין השניים והמלצות להמשך הקשר עד ליום 10.6.2018.

2.

המבקש הגיש בקשת רשות לערער על ההחלטה מיום 12.3.2018, וזו נדחתה על ידי בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (כב' השופט ש' שוחט ). בית המשפט המחוזי ציין כי המבקש אושפז בכפייה בבית חולים פסיכיאטרי, ואובחן כנמצא במצב מאני פסיכוטי; כי בהוראת השחרור של המבקש מהאשפוז הכפוי התבססה על התרשמות צוות המטפל כי לא קיימת מסוכנות מצד המבקש – לעצמו או לסובבים אותו, אולם צוין בה כי השחרור נערך בניגוד להמלצת הצוות; וכי להוראת השחרור האמורה צורפה המלצה על טיפול תרופתי אנטי פסיכוטי ועל קביעת המשך מעקב פסיכיאטרי "בדחיפות". בהחלטתו, עמד בית המשפט המחוזי על כך שהמבקש סירב למלא אחר המלצות אלו, וסירב להעמיד את עצמו לבדיקה פסיכיאטרית בהליך דנן; וכי חרף הקביעות בדיווח הרווחה שלפיהן ניכר כי המבקש דואג לשלומו הרגשי והפיזי של הבן, המלצתו הייתה, בסופו של יום, להותיר את המפגשים ביניהם תחת פיקוח מלא. על רקע כל האמור מצא בית המשפט המחוזי כי לא מתקיימים התנאים שנקבעו בדין לסילוק התביעה על הסף.

3.

מכאן הבקשה שלפניי. לטענת המבקש, התביעה נושא ההליך הנוכחי נעדרת עילה, ולא ניתן לבטל את ההסכמות בין המשיבה לבינו בעניין הסדרי הראייה, כפי שנקבעו בהסכם הגירושין. המבקש טוען, בין היתר, כי היחסים שלו עם בנו טובים, והתביעה פוגעת בהם; וכי אשפוזו בבית החולים הפסיכיאטרי היה קצר ושגוי, ולראיה – מאז שחרורו התנהלותו של המבקש תקינה.

4.

לאחר עיון בבקשה ובנספחיה, באתי למסקנה כי דינה להידחות. כידוע, רשות לערער ב"גלגול שלישי" תינתן במשורה, כאשר מתעוררת שאלה בעלת חשיבות משפטית החורגת מעניינם הפרטני של הצדדים (ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו(3) 123, 128 (1982)). אמת מידה מצמצמת זו חלה ביתר שאת מקום שבו בקשת הרשות לערער מכוונת להחלטת ביניים והערעור עליה, "בגלגול שני", מותנה אף הוא ברשות שתינתן לכך (ראו למשל בע"ם 2888/17 פלונית נ' פלוני , פסקה 5 (2.4.2017) ). עיון בהשגות המבקש על החלטות הערכאות הקודמות מלמד כי אלו תחומות לדל"ת אמות המקרה ומטעם זה, לצד ההתערבות המצומצמת הנוהגת ממילא בהחלטות המאפשרות את המשך בירור ההליך לגופם של דברים, איני סבור כי הבקשה דנן מגלה עילה למתן רשות לערער ( בע"ם 20/18 פלוני נ' פלונית , פסקה 9 ( 19.3.2018)).

הבקשה נדחית אפוא. משלא התבקשה תשובה, אין צו להוצאות.