פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
בע"ם
4015/18
לפני:
כבוד השופט ע' פוגלמן
המבקש:
פלוני
נ ג ד
המשיבה:
פלונית
בקשת רשות לערער על
פסק הדין של בית המשפט המחוזי מרכז-לוד (כב' השופטים מ' ברנט, ו'
פלאוט
וצ' ויצמן)
בעמ"ש
26396-10-16 מיום 18.4.2018
בשם המבקש:
עו"ד אריה
חגאג
החלטה
1.
עניינה של הבקשה שלפניי במחלוקת בין המבקש לבין המשיבה – בני זוג שהתגרשו בשנת 2014 – על אודות זכאותה של המשיבה למחצית מהזכויות בבית שניתן למבקש כחודשיים לפני נישואיהם (להלן: הבית ). ביום 28.7.2016 קבע בית משפט לענייני משפחה בראשון לציון (כב' השופט נ' פישר ) כי לפי סעיף 5(א)(1) לחוק יחסי ממון בין בני זוג, התשל"ג-1973 הבית הוא לא חלק מהרכוש המשותף של הצדדים שכן מדובר בנכס שהתקבל במתנה לפני הנישואים, והמבקשת לא הוכיחה כוונת שיתוף פרטנית בבית. בה בעת נקבע כי מכיוון שהוכח ששיפוץ שנערך בבית בשנת 1990, מומן מכספם המשותף של בני הזוג, המשיבה זכאית למחצית ההפרש בין שווי הבית במועד הגירושים (בניכוי שווי הקרקע) לבין שוויו לאחר השיפוץ בשנת 1999 (בניכוי שווי הקרקע).
2.
ביום 18.4.2018 קיבל בית המשפט המחוזי מרכז-לוד (כב' השופטים מ' ברנט ; ו' פלאוט ו צ' ויצמן ) את ערעורה של המשיבה בנקודה זו. נקבע כי על פי הראיות שהוצגו לפני בית המשפט לענייני משפחה, עולה כוונת שיתוף לגבי הבית. בית המשפט עמד על כך שאמנם אין מדובר בבית המגורים של בני הזוג, שכן הוא שימשם למגורים רק בחלק מתקופת הנישואים; אך מכיוון שבני הזוג גרו בו, אין מדובר בנכס "סתם", אלא "נכס ביניים". לפיכך נקבע כי הנטל על המשיבה להוכיח את כוונת השיתוף הינו מקל ביחס לנכס חיצוני אך מכביד ביחס לדירת מגורים. מכל מקום, נקבע כי עלה בידי המשיבה לעמוד בנטל האמור, בין היתר, משהוכח שהבית שימש את בני הזוג למגורים בראשית נישואיהם; כי הבית שופץ בשנת 1990 מכספם המשותף של הצדדים; כי דמי השכירות שהתקבלו מהבית במרוצת השנים שימשו את הצדדים יחדיו. משכך נקבע כי המשיבה זכאית למחצית שווי הבית כולל הקרקע.
3.
מכאן הבקשה שלפניי. לטענת המבקש, סיווגו של הבית דנן כ"נכס ביניים" והקביעה בדבר נטל ההוכחה הנלווה לכך היא קביעה תקדימית המצדיקה מתן רשות לערער. בדומה, הסתמכות בית המשפט על חלוקת דמי השכירות בין בני הזוג כאינדיקציה לכוונת השיתוף בו מעוררת שאלה רחבה. עוד מלין המבקש על התערבות ערכאת הערעור בממצאי עובדה שנקבעו על ידי הערכאה הדיונית בנסיבות העניין.
4.
משעיינתי בבקשה ובצרופותיה מצאתי כי דינה להידחות. כידוע, רשות לערער ב"גלגול שלישי" תינתן במשורה, כאשר מתעוררת שאלה בעלת חשיבות משפטית החורגת מעניינם הפרטני של הצדדים (ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו(3) 123, 128 (1982)). עניינן של טענות המבקש ביישום הדין בדבר יישום הלכת השיתוף בנסיבות העניין, והן נטועות בדל"ת אמות המקרה. טענות אלו אינן באות בגדר אמת המידה האמורה, חרף ניסיונו של המבקש לשוות להן נופך עקרוני ( בע"ם 691/16 פלוני נ' פלוני , פסקה 7 (6.6.2016) ).
הבקשה נדחית אפוא. משלא התבקשה תשובה, אין צו להוצאות.
ניתנה היום
,
כ"ה בתמוז
התשע"ח
(8.7.2018).
ש ו פ ט