פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
בע"מ
4019/15
לפני:
כבוד המשנה לנשיאה א' רובינשטיין
המבקשים:
1. פלוני
2. פלוני
נ ג ד
המשיב:
פלוני
בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי תל אביב (השופט
י'
שנלר
) מיום
28.05.2015 בתיק עמ"ש 53049-05-15
בשם המבקשת 1:
עו"ד
אילת אפיק חכמון
החלטה
א.
בקשת רשות ערעור מיום 9.6.15 על החלטת בית המשפט המחוזי בתל-אביב (סגן הנשיאה י' שנלר ) בעמ"ש 53049-05-15 מיום 28.5.15, במסגרתו נדחתה בקשת המבקשת לעיכוב ביצועו של פסק דינו של בית המשפט לענייני משפחה בתל-אביב (השופטת ו' שביט-פינקלשטיין ) בתמ"ש 12115-02-15 מיום 24.5.15. במוקד הבקשה, מסירת המשמורת של קטין מאמו לאביו; תתלווה אליה בקשה לעיכוב ביצוע ארעי.
רקע והליכים קודמים
ב.
המבקשת והמשיב הם הוריו של הקטין אשר נולד מקשר זוגי ללא נישואין ביום 14.5.05. הקטין אובחן כבעל צרכים מיוחדים המצוי על הספקטרום האוטיסטי. במסגרת סכסוך ארוך שנים התנהלו מספר הליכים משפטיים הנוגעים למשמורת על הקטין. לבסוף, ביום 26.10.14, קבע בית משפט לענייני משפחה שהמשמורת על הקטין תהיה לאב, לצד הסדרי ראיה שניתנו לאם (להלן פסק-הדין העיקרי ).
ג.
לאחר מתן פסק-הדין, הגישו שני הצדדים בקשות למתן צו הגנה ומניעת הטרדה מאיימת. בית המשפט הכריע בבקשות ביום 1.1.15, תוך שהוא מקבל את בקשת המשיב ודוחה את בקשת המבקשת. בית המשפט הוסיף וציין, כי התרשמותו היא שהמבקשת מנסה לפגוע ביישומו של פסק-הדין העיקרי, והורה על מסירת הקטין למשמורת האב מיידית.
ד.
יום לאחר ההכרעה האמורה, ב-2.1.15, ערערה המבקשת על פסק-הדין העיקרי בבית המשפט המחוזי. ביום 15.1.15 נדחו שתי בקשות מטעם המבקשת לעיכוב ביצוע – הן בנוגע לפסק הדין העיקרי והן בנוגע לפסק הדין מיום 1.1.15. ביום 29.1.15 נדחתה בקשת רשות ערעור שהוגשה מטעם המערערת לבית משפט זה, בנוגע להחלטת בית המשפט המחוזי לדחות את בקשות עיכוב הביצוע.
ה.
לאחר מכן הוגשו שלוש תובענות על-ידי המשיב – שינוי הסדרי ראיה; תביעה בעניין ביזיון בית המשפט; ומתן צו הגנה. המבקשת, מנגד, הגישה אף היא בקשה למתן צו הגנה. בקשת המבקשת למתן צו הגנה בוססה בעיקר על אירוע שהתרחש ביום 15.4.15, בו – לטענת המבקשת – תקף המשיב את הקטין, "חנק אותו והיכה אותו". המשיב, לעומת זאת, טען כי האלימות שהופעלה באותו אירוע נבעה דווקא מצד המבקשת שנשכה את ידו. האירוע החל כשהמבקשת חיכתה מחוץ לבית הספר – לכאורה, בניגוד להחלטות קודמות של בית המשפט – וצילמה את המשיב אוסף את הקטין מהלימודים. הקטין נשכב על הקרקע והתנגד ללכת עם המשיב, וזה אחז בו בידו ובחולצתו. ככל שניתן להבין, האירוע המצער הסתיים עם הגעתם של שוטרים למקום. בסופו של יום, הקטין נמצא עם המבקשת – שוב, לכאורה, בניגוד להחלטות קודמות של בית המשפט. יש לציין, כי סרטון המתעד את אירועי אותו היום הוגש לבית המשפט בהסכמת הצדדים.
ו.
ביום 26.10.14 הכריע בית המשפט, ודחה את התובענה למתן צו הגנה נגד המשיב. צוין, כי "בשום שלב לא נצפה האב מכה את הקטין ו/או חונק את הקטין ו/או גורר את הקטין על הרצפה". בנוסף, צוין כי מאז אירועי ה-15.4.15 ועד למתן פסק-הדין, הקטין נמצא אצל המבקשת ואינו הולך לבית הספר. בית המשפט הוציא צו הרחקה כנגד המבקשת מבית ספרו של הקטין בימים שבהם הוא שוהה עם המשיב. גם בקשה לעיכוב ביצוע שהוגשה מטעם המבקשת לבית המשפט המחוזי נדחתה ביום 28.5.15; בין השאר בנימוק כי סיכויי הערעור בנושא צו ההגנה אינם כה טובים כדי התערבות, כי לא הוגש תצהיר, ונוכח עשיית דין עצמי על-ידי המבקשת, ועוד. מכאן בקשת רשות הערעור.
בקשת רשות הערעור
ז.
עיקר הבקשה מתמקד בטענות דיוניות. כך נטען, כי שגה בית המשפט המחוזי בהחלטתו, לפיה היה על המערערת להגיש בקשת רשות ערעור – ולא ערעור; זאת שכן פסק-הדין מיום 26.10.14 ניתן "כמקשה אחת" ואינו מבחין בין חלקיו השונים. עוד טוענת המבקשת, כי שגה בית המשפט המחוזי בהחלטתו, לפיה ניתן לדחות את הבקשה משלא צורף אליה פסק-הדין ובהיעדר תצהיר מטעמה; זאת שכן, כך נטען, הוגש תצהיר בהודעת הערעור שתקף גם בנוגע לבקשת עיכוב הביצוע. עוד נטען, כי במקום בו מועלות טענות קשות ומהותיות, אין מקום לדחות את הבקשה מטעמים פרוצדורליים. לבסוף נטען, כי שגה בית המשפט המחוזי כשסבר שבקשת עיכוב הביצוע נוגעת למתן צו ההגנה כנגד המבקשת. לפי המבקשת, עניינה של בקשת עיכוב הביצוע הוא בצו ההרחקה שהוצא כנגדה בבית המשפט לענייני משפחה – לטענתה, מבלי שהמשיב ביקש זאת.
הכרעה
ח.
עסקינן במקרה מצער עד מאוד של ילד שנקרע – כפשוטו – בין הוריו המושכים אותו מזה ומזה. בקשת רשות הערעור כוללת האשמות קשות וחמורות כלפי המשיב. הנושאים שבין הצדדים עודם בהליכי המשך בבית המשפט למשפחה. עם זאת, לאחר עיון בבקשה על נספחיה ומוצגיה, לרבות צפיה בתקליטור שצורף, לא ראיתי מקום להתערבות על פי הכללים הנוהגים. הלכה פסוקה היא כי רשות ערעור בגלגול שלישי ניתנת במקרים המעוררים שאלה עקרונית – משפטית או ציבורית – החורגת מעניינם הפרטי של הצדדים לסכסוך, או כאשר עלול להיגרם למבקש, אם תידחה בקשתו, עיוות דין חמור. אין זה המקרה שלפנינו. אכן, ענייננו בסוגיה אנושית עצובה, אך אין המדובר בשאלה עקרונית, ובנוסף, נוכח עבודתו היסודית של בית המשפט לענייני משפחה, שגם נבחנו על-ידי בית המשפט המחוזי, קשה לראות חשש לעיוות דין חמור.
ט.
בכל הכבוד, ומבלי לפגוע, נראה כי טענותיה הדיוניות של המבקשת מחטיאות את העיקר. בית המשפט המחוזי דחה את הבקשה לעיכוב ביצוע תוך התיחסות לגופו של עניין, כפי שנאמר מעלה לגבי מאזן הנוחות. עוד ציין בית המשפט כי גם תולדות היחסים המשפטיים בין הצדדים נלקחו בחשבון, תוך תשומת לב לטענת המשיב שמדובר בניסיון להימנע מיישום ההחלטות השיפוטיות בעניין.
י.
מעיון בהליכים הקודמים בין הצדדים, קשה שלא לחוש כי המבקשת אכן עושה דין לעצמה לשם דחיית הקץ באשר להחלטות בית המשפט. לשם המחשה, המבקשת לא הציגה הסבר מתקבל על הדעת מדוע חיכתה בכניסה לבית הספר ביום 15.4.15 – יום בו הקטין אמור להיות עם המשיב – כשמצלמה בידה. אציין עוד בנוגע לאירועי אותו יום, שתיעוד האירוע מציג תמונה כואבת של ילד שנקלע לסיטואציה בלתי אפשרית, בה הוריו אוחזים בו פיסית ומושכים אותו הנה והנה. אלימות של ממש מצד המשיב כלפי הילד לא נמצאה בסרטון שהוצג בפניי, ואולם – בלא שאתיחס לצד זה או זה – את הדאגה לטובת הילד קשה היה לאתר באותו יום. עזה תקוותי שההורים ישכילו להידבר ביניהם בשכל ישר לטובת הילד וליצור מציאות חדשה, המאפשרת את התפתחותו הבריאה של ילדם המשותף ככל שהדבר ניתן בין הורים שאינם יחדיו – בדגש על לימודיו הסדירים בבית-הספר.
יא.
לא אוכל איפוא להיעתר לבקשה, וממילא גם לבקשה לעיכוב ארעי שהוגשה עמה.
המשנה לנשיאה
_________________________
העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח.
15040190_T02.doc
אק
מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט,
www.court.gov.il