בע"מ 4074/21 פלוני נ. פלוני

1.

המשיבים 3-1 (להלן: המשיבים ) והמבקש, אחאים, ירשו בחלקים שווים את אימם (להלן: המנוחה ). קיים ביניהם סכסוך בעניין חלוקת העיזבון ביניהם. בעיזבון נותרו מניות בשתי חברות (להלן: החברות ), כספים ומיטלטלין. ביום 19.2.2015 הורה בית המשפט לענייני משפחה בתל אביב-יפו (כב' השופט א' שני ) לחלק את העיזבון בין המבקש והמשיבים לפי חלקיהם, "ככל האפשר בחלוקה בעין" ובחלוקת התמורה שתתקבל ממימוש נכסים שאי אפשר לחלק בעין (להלן: ההחלטה הראשונה ). המבקש ערער על החלטה זו. ביום 11.7.2016 נתן בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (כב' סגן הנשיא י' ענבר והשופטים י' שבח ו ש' שוחט ) תוקף להסכמת הצדדים בדיון לפניו (להלן: הערעור הראשון ). לפיה, ההחלטה הראשונה תבוטל; בית המשפט לענייני משפחה ימנה מעריך לנכסי העיזבון; המעריך יעריך אותם בשיטות ההערכה ששני הצדדים טענו להן; הוא יחווה דעה איזה מתווה לחלוקת העיזבון ולהערכת שוויו יעיל יותר וישיא את ערך העיזבון ואת חלקי הצדדים בו; ובית המשפט לענייני משפחה יקבע איזו שיטת הערכה נכונה, ויחלק את העיזבון בזיקה לכללים שבחוק הירושה, התשכ"ה-1965 (להלן: החוק ).

2.

בית המשפט לענייני משפחה מינה מומחה (להלן: המומחה ), וזה הגיש את חוות דעתו ביום 2.12.2018. המומחה תיאר שני תנאים: אחת החברות תשלם למבקש שכר למפרע או תשכור חברת ניהול חיצונית בתקציב מסוים; שתי החברות יחליטו החלטות מיוחדות על חלוקת דיבידנד לבעלי המניות. אם שני התנאים יתקיימו, קבע המומחה, השיטה שהמשיבים הציעו לחלוקת העיזבון – חלוקה בעין של המניות וחלוקה פיזית של יתר הנכסים – היא הפשוטה ביותר, ההוגנת ביותר והרווחית ביותר (להלן: חלופה א ). אם התנאים לא יתקיימו, הוסיף המומחה, יש לנקוט חלוקה ספציפית של נכסי העיזבון כדי להפריד בין היורשים; אם המשיבים לא ימכרו את אחזקותיהם בחברות או לא יחלקו דיבידנד בסכום מסוים, הם יעבירו למבקש 1,457,919.77 ש"ח (להלן: חלופה ב ). ביום 19.8.2019 הבהיר המומחה כי העריך את העיזבון בכלים מקצועיים ומקובלים, כפי שהורה לו בית המשפט לענייני משפחה; הסביר מדוע אין לקבל את שיטות הצדדים לחישוב שווי הנכסים; וציין כי שתיהן מביאות לתוצאות זהות או דומות אם משתמשים בכלים מקצועיים ומקובלים.

3.

ביום 26.4.2020 נתן בית המשפט לענייני משפחה החלטה חדשה. נקבע כי היחסים בין המבקש, מצד אחד, למשיבים, מצד שני, "עכורים וגרועים"; וכי יש "לפרק לחלוטין" את הבעלות המשותפת בנכסי העיזבון. נקבע כי אלמלא מגפת הקורונה לא הייתה עילה לפסול את חוות הדעת של המומחה; דא עקא, ששווי הנכסים ששימש בסיס לה אינו ודאי עוד. בית המשפט דחה את בקשת המבקש לערוך חוות דעת מומחה חדשה; ואת רצונו כי המשיבים ירכשו ממנו את חלקו בעיזבון, שכן הדבר עלול לגרור "מחלוקות אין קץ" על שווי החלק האמור. כמו כן, נקבע שההחלטה הראשונה, בדבר מכר שרירותי, היא בגדר "כורח בל יגונה ואפשרות מועדפת". בית המשפט הורה אפוא למנהלי העיזבון (המשיבים 5-4) לממש את כל נכסי העיזבון על דרך של רישום המניות בהתאם לחלקי היורשים ושל הצעה לחלוקת הכספים.

4.

ביום 10.5.2021 קיבל בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (כב' סגן הנשיא ש' שוחט והשופטים ע' רביד ו נ' שילה ) את ערעור המבקש. נקבע שהמומחה הכין הערכת שווי מקצועית ואובייקטיבית; ומילא מבחינה מהותית את המשימה שהוטלה עליו, גם אם לא יישם במדויק את ההוראות בערעור הראשון. לכן, מצא בית המשפט המחוזי, קיימת חוות דעת מומחה מטעם בית המשפט ויש לפעול לפיה; בית המשפט לענייני משפחה דחה את שתי החלופות בה ושב על קביעתו בהחלטה הראשונה; ולמעשה, נבחרה חלופה א בלי להבטיח שהתקיימו התנאים שצוינו בחוות הדעת – בניגוד לעמדת המומחה ותוך קיפוח המבקש. הואיל והמשיבים לא הוכיחו שקיימו את התנאים האמורים, דחה בית המשפט המחוזי את חלופה א. אשר לחלופה ב, ולפיה המשיבים ישלמו למבקש את חלקו במזומן – נקבע שבעבר הסכימו המשיבים לנקוט דרך זו, ושרק כך יימנעו מריבות והתדיינויות בין הצדדים בעתיד. בית המשפט מצא שעדכון הסכום שעל המשיבים לשלם למבקש, יעכב את חלוקת העיזבון לזמן ממושך. במקומו הורה בית המשפט להוסיף הפרשי הצמדה וריבית לסכום שהמומחה קבע; צוין שסעיף 109 לחוק, שלפיו נכסי עיזבון יחולקו לפי שוויים בזמן החלוקה, קובע רק את מועד ההערכה ולא את השיטה לעריכתה – ובנסיבות המקרה השיטה האמורה היא הראויה. בית המשפט הוסיף שאם המשיבים לא ישלמו את הסכום המתואר תוך 90 ימים, יימכרו כל המניות בשוק החופשי למרבה במחיר בסכום שלא יפחת מהערכת המומחה, והתמורה תתחלק בין הצדדים שווה בשווה.

5.

מכאן הבקשה שלפניי. המבקש טוען שיש למנות מומחה שיעריך את השווי העדכני של העיזבון, לפי סעיף 109 לחוק, ובהתאם לשיטות שהצדדים טענו להן; לבטל את חלופת מכר המניות בשוק החופשי; ולחלק את העיזבון על דרך של תשלום במזומן למבקש על חלקו בעיזבון. נטען שהרצון לסיים את הסכסוך ארוך השנים בין הצדדים אינו מצדיק לחלק את נכסי העיזבון חלוקה שגויה, לא שוויונית ומנוגדת לדין. המבקש מוסיף שפסק הדין נושא הבקשה אינו עולה בקנה אחד עם ההנחיות שניתנו בפסק הדין בערעור הראשון.

6.

לאחר שעיינתי בבקשת הרשות לערער ובנספחיה, הגעתי לכלל מסקנה שדינה להידחות בהתאם לתקנה 148א לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018. הקביעות בפסק הדין של בית המשפט המחוזי אינן מעוררות שאלה משפטית עקרונית שחורגת מעניינם של הצדדים, ורשות לערער אינה נדרשת כדי למנוע עיוות דין.

הבקשה נדחית אפוא. מאחר שלא התבקשה תשובה, אין צו להוצאות.