בע"מ 4083/16 פלוני נ. פלוני

1.המבקשים הלוו 250,000 דולר למשיבים, וזאת על רקע משפחתי – מבקשת 2 היא אחותו של משיב 1. כל שנקבע במועד ההלוואה הוא כי המשיבים יחזרו את ההלוואה "לכשיתאפשר" להם לעשות כן. לא נכרת חוזה בכתב בין הצדדים ולא נקבעו במפורש תנאי ההלוואה – האם היא דולרית או שקלית ומהם תנאי הריבית, אם בכלל. שאלות אלה עמדו לפתחן של ערכאות קמא. בית משפט לענייני משפחה בחיפה פירש את החוזה בין הצדדים כך שמדובר בהלוואה דולרית, וכן קבע מהי הריבית שעל המשיבים לשלם (תמ"ש 2063-12-12, כב' השופטת ה' גורביץ שינפלד ). המבקשים, שהתוצאה הכספית הסופית לא תאמה את עמדתם, ערערו על פרשנות החוזה לבית המשפט המחוזי בחיפה, שדחה, בדעת רוב, חלק מטענות הערעור (כב' השופטים י' וילנר וח' שרעבי , אל מול דעת המיעוט של השופט ס' ג'יוסי ). מכאן בקשת רשות הערעור שלפני, שבמסגרתה טוענים המבקשים כי יש לפרש את החוזה על פי עמדתם.

2.דין הבקשה להידחות. טענות המבקשים מופנות כלפי האופן שבו פירשו ערכאות קמא את החוזה שנחתם בין הצדדים, וזאת על סמך ממצאי העובדה שנקבעו וכללי הפרשנות המופיעים בחוק ובפסיקה. עולה כי הבקשה תחומה כולה לנסיבות הקונקרטיות של המחלוקת, והיא אינה מעלה כל שאלה המצדיקה מתן רשות ערעור בגלגול שלישי ( ראו ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו (3) 123 (1982)) .

אף לגוף העניין, לא מצאתי על פני הדברים כי יש מקום להתערב בפרשנות שניתנה לחוזה על ידי ערכאות קמא. הגם שיש להצר על כך שהמבקשים יצאו בהפסד מסוים בעקבות תנאי ההלוואה שנתנו לקרובי משפחתם, אין בתוצאה זו, כשלעצמה, לקבוע באופן בלעדי את פרשנות החוזה. נודה על האמת, המקרה קשה להכרעה. זאת משום שמדובר בחוזה בסכום לא מבוטל – לא בין שתי חברות או שני אנשי עסקים, אלא קרובי משפחה, עם כל חוסר הפורמליות שעשוי לאפיין קשר כזה. התוצאה היא עמימות – לא לגבי הסכום אלא בפרמטרים אחרים, למשל האם ההשבה צריכה להיות דולרית אם לאו ומהם תנאיי הריבית.

בבית המשפט המחוזי נפלה מחלוקת. הן דעת הרוב והן דעת המיעוט סברו כי יש להתערב בתוצאת בית משפט השלום. זאת, גם כדי למנוע הפסד מהמבקשים. עוד הוסכם כי המבקשים אינם זכאים למלוא מבוקשם, כך בשל אופי ההסכם. עיינתי בשתי חוות הדעת – זו של הרוב וזו של המיעוט – ולכל אחת מהן נימוקיה שלה. על רקע זה, והעובדה שהפער ביניהן אינו כה גדול, לא נראה כי יש מקום להתערב. עוד נראה, ומבלי להכריע, כי יש יתרון מסוים לדעת הרוב, בכך שהיא משלבת בתוכה באופן טוב יותר את קביעותיו העובדתיות של בית המשפט לענייני משפחה ואת החומר הכתוב שהוגש, הגם שבמקור לא נערך בין הצדדים הסכם בכתב.

3.על רקע אלה, לא מצאתי מקום להענקת רשות ערעור. הבקשה נדחית. ממילא מתייתרת הבקשה לסעד זמני. משלא התבקשה תגובת המשיבים, אין צו להוצאות.