בע"מ 4084/06 פלוני נ. פלוני

1.זוהי בקשת רשות לערער על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו בע"מ 1170/04 ובע"מ 1180/04 (השופטת י' שטופמן) מיום 9.4.06, שלפיו נדחו ערעורים על החלטת בית המשפט לענייני משפחה בתל-אביב בתמ"ש 91780/00 ותמ"ש 91781/00 (השופטת ח' ריש-רוטשילד) מיום 11.8.05, בה אישר בית המשפט לענייני משפחה את פסק דינו מיום 25.4.04, שלפיו נדחו תביעות המבקשת לתשלום מזונות ולמתן סעד הצהרתי בדבר זכותה במחצית מזכויות המשיב ונפסקו לה "מזונות משקמים" בלבד.

2.ואלה העובדות הצריכות לעניין: בהליך שהתנהל בפני בית המשפט לענייני משפחה נקבע כי בניגוד לטענת המבקשת, המבקשת והמשיב לא נישאו מעולם וכי תעודת הנישואין שהוצגה, מזויפת. לפיכך קבע בית המשפט כי למבקשת אין כל זכויות מכח נישואין, אך הצדדים היו ידועים בציבור בתקופה מאז עלו לארץ בשנת 1995, ועד הקרע שנתגלע ביניהם בשנת 2000. בית המשפט נתן משקל למסמך לפיו ויתרה המבקשת על טענותיה הכספיות והרכושיות (להלן: "מסמך הויתור"), ודחה את טענות המבקשת לפיהן המסמך מזויף וכי קיימת בו סתירה פנימית. בית המשפט חייב את המשיב לשלם למבקשת סכום חד פעמי בסך של 200,000$ בגדר "מזונות משקמים". על פסק הדין הגישו כל אחד מהצדדים ערעורים לבית המשפט המחוזי. לאחר שבית המשפט מצא לנכון להחזיר את הדיון לבית המשפט לענייני משפחה בנוגע לעדות מסוימת, חזר וקבע בית המשפט לענייני משפחה כי אין מקום לשינוי פסק הדין. לפיכך חודש הדיון בערעורים שהוגשו.

3.בית המשפט המחוזי דחה את הערעורים שהוגשו. בית המשפט קבע כי פסק הדין מבוסס היטב על חומר הראיות שהוצג ובחינה יסודית של טענות הצדדים וראיותיהם, כך, למשל, בעניין מקורות המימון שאיפשרו את רכישת הנכסים בישראל, בו העדיף בית המשפט את גרסת המשיב, וכך לעניין מסמך הויתור. על פסק הדין הגישה המבקשת את הבקשה שבפניי.

4.המבקשת מעלה בבקשתה שתי טענות עיקריות: לדעתה היה מקום להתעלם ולא להעניק כל משקל למסמך הויתור, בין אם הינו אמיתי או מזויף, לאור התנהגות הצדדים במשך השנים שלאחר חתימתו, שכן הם זנחו בהתנהגותם באופן מהותי ופוזיטיבי את האמור בו. כן טוענת היא כי גרסת המשיב באשר למקורות המימון לרכישת הנכסים בארץ קרסה, ולכן היה מקום לקבל את גרסתה, לפיה מדובר בכספים משותפים שנצברו על ידי בני הזוג. לפיכך, לדעתה, טעה בית המשפט באי החלת חזקת השיתוף על הכספים ועל נכסי בני הזוג, לרבות בית המגורים.

5.לאחר שעיינתי בבקשה ובפסקי הדין של הערכאות דלמטה נחה דעתי כי דין הבקשה להידחות. ראשית, הבקשה תחומה במסגרת עניינם של הצדדים הישירים למחלוקת ואין היא מעלה שאלות בעלות אופי חוקתי או ציבורי בעל תחולה רחבה יותר שלגביהן תישקל ככלל רשות ערעור בזיקה בגלגול שלישי (ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו(3), 123 (מ"מ הנשיא - כתארו אז - שמגר)).

אין גם בפי המבקשת טענה של ממש כי נושא הבקשה חורג ממחלוקת הצדדים.

7.שנית, ולגופו של עניין, לא מצאתי כי יש מקום להתערב בקביעת בית המשפט בנוגע למסמך הויתור ולחזקת השיתוף; טענות אלה שהעלתה המבקשת בבקשתה נדונו בהרחבה על ידי שתי ערכאות; בית המשפט לענייני משפחה קבע כי המבקשת כן חתמה על מסמך הויתור ולפיו ויתרה על כל זכויותיה הכספיות והרכושיות, אם וככל שהיו לה, מכח חזקת השיתוף. מכל מקום, קבע בית המשפט, כי לאור מהות היחסים בין הצדדים כפי שהוכחה בפניו, התקופה בה היו ידועים בציבור, עובדת נישואיהם בעבר לאחרים ולהיותם הורים לילדים בנפרד, וכן, העובדה שעיקר מימון רכישת הבית היה ממשאבי המשיב שנצברו לפני שהצדדים הפכו לידועים בציבור, אין מקום להחיל את חזקת השיתוף, לרבות לגבי הזכויות בבית המגורים. בקביעות אלה לא מצא בית המשפט המחוזי מקום להתערב, שכן אלו התבססו על חומר הראיות שהוצג בפני בית המשפט לענייני משפחה, ואף אני לא מצאתי כי יש בטענות המבקשת כדי לשנות תוצאה זו.

אשר על כן, דין הבקשה להידחות. משלא התבקשה תשובה, אין צו להוצאות.