פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
בע"מ 4110/19
לפני:
כבוד השופט נ' הנדל
המבקש:
פלוני
נ ג ד
המשיבים:
1. פלונית
2. פלוני
בקשת רשות ערעור על
פסק דינו של בית המשפט המחוזי תל אביב-יפו בעמ"ש 19311-12-15 שניתן ביום 1.5.2019
שניתן על ידי השופטים י' שנלר, ק' ורדי, ע' רביד
בשם המבקש:
עו"ד אורן ברקן
החלטה
1.
מונחת לפני בקשת רשות ערעור על פסק הדין בו דחה בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו, בדעת רוב (עמ"ש 19311-12-15; סגן הנשיא ק' ורדי והשופטת ע' רביד , מול דעת המיעוט של סגן הנשיא י' שנלר ), את ערעור המבקש על פסק דינו של בית המשפט לענייני משפחה בתל אביב-יפו (תמ"ש 45104-09-14; סגן הנשיא נ' שילה ), בו הוכרעה סוגיית המשמורת על משיב 2 (להלן: הקטין ).
הקטין הוא בנם של המבקש (להלן: האב ), אזרח טורקיה בן דת האסלאם, ומשיבה 1 (להלן: האם ), נוצריה ואזרחית הפיליפינים, שביניהם התפתח קשר זוגי במהלך עבודתם בישראל. בשלב מסוים פג תוקף האשרות והרישיונות שקיבלו בני הזוג, ובקשתם לקבלת מעמד מטעמים הומניטריים נדחתה (הליכי ההשגה על החלטת הרשויות הגיעו לקיצם עם מתן פסק הדין בעע"ם 1935/13 ביום 26.12.2013). בעקבות זאת, התעוררה שאלת המשמורת על הקטין, שעה שההורים הבהירו שאינם מוכנים להגר זה לארץ מוצאו של זה, נוכח פערים תרבותיים וכלכליים. בנסיבות אלה, החליט בית המשפט לענייני משפחה להעניק את המשמורת על הילד לאם. ערעורו של האב לבית המשפט המחוזי נדחה, כאמור, למרות שהקטין גדל בינתיים (כיום הוא בן 9) – ועל אף שגורמי המקצוע שינו את עמדתם בסוגיה. על פי השקפת שופטי הרוב, במצב הדברים הנוכחי נכון לדחות את הערעור, ולהחזיר את התיק לערכאה הראשונה, לצורך גיבוש תוכנית מפורטת לשמירה על הקשר בין האב לילדו.
מכאן בקשת רשות הערעור, בה טוען האב כי ראוי היה להפקיד את המשמורת על הילד בידיו – בהתאם לעמדת גורמי המקצוע. לטעמו, הכרעת שופטי הרוב פוגעת בעקרון טובת הילד, ויוצרת, אפוא, "עיוות דין חמור" המצדיק מתן רשות ערעור בגלגול שלישי.
2.
דין בקשת רשות הערעור להידחות אף ללא צורך בתשובה, לפי תקנה 407א לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984.
הבקשה נעוצה בנסיבות יוצאות הדופן של המקרה, ואינה מעוררת שאלות משפטיות עקרוניות. לאור הנימוקים שפורטו בהרחבה בפסק הדין – לרבות טיב היחסים בין הקטין לאמו, והנעלמים שנותרו לגבי השלכות המעבר לטורקיה – היא אף אינה מצביעה על עיוות דין המצדיק מתן רשות ערעור בגלגול שלישי.
3.
אשר על כן, הבקשה נדחית ללא צו להוצאות.
מבלי להביע עמדה לגופם של דברים, דומה כי על רקע פרק הזמן שחלף מאז נבחנה בקשת בני הזוג לקבלת מעמד בישראל – על כל המשתמע מכך בהקשר של טובת הקטין – אין מניעה כי הצדדים יפנו לרשויות הרלוונטיות בבקשה חדשה לקבלת מעמד בישראל.
ניתנה
היום, כ"ח בכסלו התש"ף (26.12.2019).
ש ו פ ט