בע"מ 4117/18 פלוני נ. פלוני

1.

בקשה לרשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה (השופטים ס' ג'יוסי , ח ' שרעבי ו- א' אלון ) מיום 18.4.2018 בעמ"ש 1218-12-17, במסגרתו התקבל באופן חלקי ערעורו של המשיב על פסק דינו של בית המשפט לענייני משפחה בחיפה (השופט ט' פפרני ) מיום 1.11.2017 בתמ"ש 43732-03-16.

2.

המבקש הינו אחיו הצעיר של המשיב, ובניהם פער גילאים של כ-18 שנים. בשנת 1991 עלו הצדדים לישראל מאוזבקיסטן עם אמם (להלן: האם ) . סמוך לאחר מכן, נרכשה דירה בפרדס חנה (להלן: הדירה ) אשר נרשמה על שם המשיב ועל שם האם בחלקים שווים. בשנת 1994 נטשה האם את המבקש והמשיב, והותירה אותם לבדם בדירה. בחלוף השנים הכיר המשיב את בת זוגו, ובשנת 2007 הם עברו להתגורר יחדיו בדירה שכורה, בעת שהמבקש המשיך להתגורר בדירה לבדו. לאחר שהמשיב ובת זוגו נישאו ונולדו להם שתי בנות, הם נפרדו, ובסמוך לכך בשלהי שנת 2009 המשיב חזר להתגורר בדירה.

3.

לפי גרסת המשיב, בתחילת שנת 2009 הוא החליט למכור את הדירה לצורך רכישת בית למשפחתו, ולשם כך נערך ביום 14.10.2009, כפי בקשת המבקש, הסכם מכר בין המשיב והאם לבין המבקש, במסגרתו נמכרה הדירה למבקש תמורת סך של 450,000 ₪. לשיטת המשיב, המבקש מעולם לא שילם לו את התשלום הראשון עבור מכירת הדירה בסך של 135,000 ₪ כפי שהוסכם בין הצדדים במעמד חתימת ההסכם (להלן: התשלום הראשון ) . את יתרת התשלום בסך של 315,000 ₪ שילם המבקש באמצעות משכנתא שלקח לצורך רכישת הדירה (להלן: המשכנתא ) . בנוסף, בשנת 2014, לאחר שהמשיב חזר להתגורר בדירה בעקבות פרידתו מבת זוגו, שילם המשיב, סכום בסך של 189,000 ₪ לסילוק חלק מהמשכנתא (להלן: פירעון המשכנתא ).

המשיב הגיש תביעה כספית לבית המשפט לענייני משפחה נגד המבקש, בה עתר בין היתר לחייב את המבקש לשלם לו תשלום בסך של 135,000 ₪ בגין התשלום הראשון, ותשלום בסך של 189,000 ₪ בגין פירעון המשכנתא.

4.

ביום 1.11.2017 דחה בית המשפט לענייני משפחה את תביעת המשיב. לגבי התשלום הראשון, התקבלה גרסתו של המבקש לפיה כוונת הצדדים הייתה למכור לו את הדירה רק בסך של 315,000 ₪, קרי בגובה סכום המשכנתא, ולכן נקבע כי המבקש שילם תמורה מלאה עבור הדירה. אשר לפירעון המשכנתא, נקבע בין השאר כי לאור זאת שלא קיים מסמך בכתב המעגן את סיבת התשלום (להלן: הנימוק הראשון ) , ולאור זאת שהמשיב התגורר בדירה שנים רבות לאחר מכירתה למבקש ללא תשלום שכר דירה (להלן: הנימוק השני ) , המסקנה היא כי עסקינן במתנה שניתנה למבקש לפי הוראת סעיף 2 לחוק המתנה, תשכ"ח-1968, ולכן אין מקום לחייבו בהשבת סכום זה.

5.

על פסק דין זה הגיש המשיב ערעור לבית המשפט המחוזי. בית המשפט קיבל את הערעור בחלקו, בכל הנוגע לשאלת החזר פירעון המשכנתא. לגבי הנימוק הראשון של בית המשפט לענייני משפחה, נקבע בין היתר כי המשיב נתן טעם הגיוני וסביר לפירעון המשכנתא של המבקש שלא על דרך של מתן מתנה, אלא תוך ציפייה לפירעון עתידי, וזאת בין היתר לאור העובדה שהמבקש ביקש מהמשיב לפרוע את המשכנתא. כן הוער כי לא סביר שהמשיב, שהיה לאחר הליך גירושין, ללא דירה ובמצב כלכלי קשה, יעניק למבקש ביוזמתו סכום בסך של 189,000 ₪ במתנה, ללא כוונה כי סכום זה יוחזר לו בעתיד על ידי המבקש. לגבי הנימוק השני , נקבע בין השאר כי לאור נסיבות המקרה מהן עולה כי סכום הכספים שהעביר המבקש למשיב במהלך השנים לא מכסה את מלוא תמיכתו של המשיב במבקש מאז עלייתם ארצה ועד ליום חתימת ההסכם, אין מקום לבצע התחשבנות בין הצדדים, ובוודאי שלא רק לתקופת מגורי המשיב בדירה לאחר רכישתה על ידי המבקש, כפי שביצע בית משפט קמא. אי לכך, נקבע כי המבקש יחזיר למשיב את סכום פירעון המשכנתא מכוח הוראת סעיף 4 לחוק עשיית עושר ולא במשפט, תשל"ט-1979, וכי יתר רכיבי הערעור נדחים.

6.

כעת מונחת לפני בקשה לרשות ערעור שהגיש המבקש על פסק דינו של בית המשפט המחוזי. בין שלל טענותיו בבקשה, טוען המבקש כי שגה בית משפט קמא בעת שסירב להכיר בטענת הקיזוז שהעלה, ובעת שסירב לתת משקל כלשהו לכך שהצדדים העניקו זה לזה סכומי כסף משמעותיים במהלך השנים האחרונות. כן נטען כי בית משפט קמא בחר לבסס את רוב פסק דינו על עילת עשיית עושר ולא במשפט אשר לא בא זכרה בהליכי התביעה בתיק זה, וזאת אף מבלי ליתן למבקש הזדמנות להעלות טענות הגנה ראויות במסגרת שמיעת הראיות.

7.

לאחר עיון בבקשה ובפסקי הדין דלמטה , הגעתי למסקנה כי דין הבקשה להידחות.

8.

הבקשה אינה מגלה עילה המצדיקה מתן רשות ערעור ב" גלגול שלישי " - רשות אשר לא תינתן אלא במקרים חריגים בהם מתעוררת שאלה משפטית עקרונית שהשלכותיה חורגות מעניינם הפרטני של הצדדים להליך (ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו(3) 123 (1982)). עניינה של הבקשה נטוע כולו בנסיבות העובדתיות הקונקרטיות הקשורות לסכסוך בין המבקש למשיב, והיא אינה מעוררת כל שאלה בעלת חשיבות כללית. טענות המבקש אשר נידונו באריכות על ידי בית משפט קמא בפסק דין מפורט ומנומק כדבעי, הן טענות " ערעוריות " מובהקות הנוגעות לנסיבות הקונקרטיות של המקרה, ואינן מעלות כל שאלה המצדיקה בחינה ב"גלגול שלישי", וממילא פסק דינו של בית משפט קמא אינו מצדיק את התערבותו של בית משפט זה. אף אין ניתן לומר כי עיוות דין חמור נגרם כאן.

9.

אשר על כן, הבקשה נדחית. משלא נתבקשה תשובת המשיב, לא אעשה צו להוצאות.