בע"מ 4147/20 פלוני נ. פלוני

1.

בפני בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בבאר שבע מיום 27.5.2020 (עמ"ש 40308-01-20, סגן הנשיאה א' ואגו והשופטים י' פרסקי ו- ג' גדעון ). בית המשפט המחוזי קיבל ערעור שהגיש המשיב על פסק דינו של בית המשפט לענייני משפחה בקריית גת מיום 2.12.2019 (ת"ע 46933-06-18, השופטת א' שהם דליות ).

2.

מקורו של ההליך דנן בסכסוך בין המבקש לבין המשיב, שהוא אחיו, בכל הנוגע לקיום צוואתה של אמם המנוחה שנפטרה ביום 21.2.2013 (להלן: המנוחה ). בתמצית, ביום 18.5.1997 המנוחה חתמה על צוואה שעליה חתומים כעדים עורך הדין שערך אותה (להלן: עורך הדין ) ועד נוסף (להלן: העד ), ובה ציוותה את כל רכושה, לרבות זכויותיה במשק, למשיב.

3.

ביום 4.8.2017 הגיש המשיב בקשה למתן צו לקיום הצוואה לרשם לענייני ירושה, וזו התקבלה ביום 18.9.2017. בהמשך, ביום 5.11.2017, המבקש הגיש לרשם לענייני ירושה בקשה שיעשה שימוש בסמכותו לפי סעיף 72(א) לחוק הירושה, התשכ"ה-1965 (להלן: חוק הירושה ) ויבטל את הצו. בדיון שהתקיים בבקשה ביום 12.6.2018 הגיעו הצדדים להסכמה שלפיה יבוטל הצו ותוגש התנגדות לקיום הצוואה. בהתאם, ביום 20.6.2018 הגיש המבקש התנגדות, ובה טען בין היתר כי המשיב היה מעורב בעריכת הצוואה, וכי המנוחה הייתה נתונה להשפעה בלתי הוגנת מצדו. המבקש טען עוד כי העד לא נכח בעת הצהרת המנוחה על הצוואה, ואף לא בעת החתימה עליה, בניגוד לדרישות הקבועות בסעיף 20 לחוק הירושה. מנגד, המשיב טען, בין היתר, כי המנוחה חתמה על הצוואה מתוך רצונה החופשי וכי היא התכוונה לצוות את רכושה במשק רק למשיב מאחר שלקח על עצמו את הטיפול בה. עוד הדגיש המשיב כי עריכת הצוואה התבצעה, עד חתימת המנוחה עליה, במעמד שני העדים.

4.

בית המשפט לענייני משפחה קיבל את ההתנגדות ודחה את הבקשה למתן צו קיום צוואה. בית המשפט לענייני משפחה בחן את התנאים לתוקפה של צוואה לפי סעיף 20 לחוק הירושה, ועל סמך העדויות ששמע קבע כי לא הונח בסיס לטענה שהצוואה נחתמה בפני העד הנוסף. לצד זאת, בית משפט לענייני משפחה דחה את שאר טענותיו של המבקש, ובכלל זה אלה שהתייחסו לפגם בחופש רצונה של המנוחה. בהקשר זה צוין כי לא עלה בידי המבקש להוכיח השפעה בלתי הוגנת של המשיב, וכן כי מחומר הראיות עולה שגרסתו של המבקש נגועה בשיקולים אישיים זרים.

5.

ביום 17.1.2020 המשיב הגיש ערעור על פסק הדין לבית המשפט המחוזי. בעיקרו של דבר, המשיב טען כי בית המשפט לענייני משפחה שגה בקבעו שהעד לא נכח בעת חתימת המנוחה על הצוואה. בהקשר זה, המשיב ציין כי במהלך הדיון שהתקיים בבית המשפט לענייני משפחה ביום 31.10.2018, העד מסר במפורש כי איננו זוכר דבר ממעמד הצוואה והחתימה עליה מפאת הזמן הרב שחלף מאז. מנגד, המבקש סמך את ידיו על קביעותיו של בית המשפט לענייני משפחה.

6.

ביום 27.5.2020 בית המשפט המחוזי קיבל, כאמור, את הערעור. בית המשפט המחוזי הדגיש כי מאחר שההתנגדות לקיום הצוואה נדונה בחלוף שנים רבות לאחר שזו נערכה אין להתפלא על כך שהעדים אינם זוכרים את הנסיבות המדויקות של מעמד החתימה עליה. כן הוטעם כי במקרה מסוג זה קיימת חזקה שהצוואה תקינה מאחר שהיא עונה על הדרישות הצורניות שבחוק. בהקשר זה קבע בית המשפט המחוזי כי על סמך פרוטוקול הדיון ונימוקיו של בית המשפט לענייני משפחה לא היה די בתשתית העובדתית שהונחה כדי להרים את נטל ההוכחה הנדרש לצורך קבלת ההתנגדות.

7.

בקשת רשות הערעור שבפני מכוונת כלפי פסק דינו של בית המשפט המחוזי. בעיקרו של דבר, המבקש טוען כי הבקשה מעוררת שאלות עקרוניות הנוגעות לתנאים לתוקפה של "צוואה בעדים", בהתאם לסעיף 20 לחוק הירושה. לגוף הדברים, המבקש טוען כי לא הייתה עילה להתערב בקביעותיו ובממצאיו של בית המשפט לענייני משפחה, בין היתר בשים לב לכך שהם ניתנו בהתבסס על עדותם של כל המעורבים בעריכת הצוואה.

8.

לאחר שעיינתי בבקשת רשות הערעור ובנספחיה, הגעתי לכלל מסקנה כי דינה להידחות אף מבלי להידרש לתשובת המשיב. הבקשה דנן אינה עומדת באמות המידה המצדיקות מתן רשות ערעור ב"גלגול שלישי". טענותיו של המבקש נדונו על ידי הערכאות הקודמות, והן נטועות היטב בנסיבותיו של המקרה, ללא היבטים עקרוניים. למעשה, בית המשפט המחוזי הלך בתלם של הממצאים העובדתיים של בית המשפט לענייני משפחה, ואך גזר מהם מסקנה שונה. בנוסף, מעבר לכך שפסק הדין אינו לרצונו של המבקש, לא התרשמתי כי דחיית הבקשה תגרום לו לעיוות דין. על כן, הבקשה נדחית לפי תקנה 407א לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984.

9.

סוף דבר: הבקשה נדחית. משלא התבקשה תשובה, אין צו להוצאות.