בע"מ 419/17 פלוני נ. פלוני

א.בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בירושלים (השופטים סובל, מינץ ומאק-קלמנוביץ) בעמ"ש 53927-05-16 מיום 31.10.16, שבגדרו נדחה ערעור על פסק דינו של בית המשפט לענייני משפחה (השופט פלקס) בתמ"ש 53644-12-13 מיום 15.3.16, אשר ניתן על דרך הפשרה לפי סעיף 79א לחוק בתי המשפט (נוסח משולב), תשמ"ד-1984.

רקע

ב.בין הצדדים מתנהל מזה שנים סכסוך ירושה בעניין נכסי מקרקעין בירושלים. כלל התובענות שבין הצדדים

אוחדו. בגדרי הדיונים בסכסוך מינה בית המשפט שמאית, ולצדדים התאפשר לקיים חקירות ביחס לשומותיה ולטעון את טענותיהם. ביום 15.3.16 ניתן על ידי בית המשפט לענייני משפחה פסק דין על דרך הפשרה לפי סעיף 79א לחוק בתי המשפט. על פסק הדין הוגש ערעור על ידי המבקשים. טענתם המרכזית של המבקשים היתה כי בית המשפט התבסס בפסק דינו על שומות הנכסים שנקבעו בחוות הדעת השמאית, ברם הסכמתם למתן פסק דין לפי סעיף 79א לא כללה הסכמה להכרעה בעניין זה. כן נטען כי השומות שגויות.

ג.הערעור נדחה. צוין, כי פסק הדין ניתן ללא נימוקים, כך שלא ניתן לדעת עד כמה התחשב בית המשפט לענייני משפחה בטענות הצדדים באשר לשומות, וככל שאכן הוסמך בית המשפט להכריע גם בנושא זה, אין מקום להתערבות ערכאת הערעור. והנה עיון בהסכמת הצדדים בפרוטוקול הדיון מיום 2.6.14, לעניין מתן פסק דין על דרך הפשרה, מעלה שלא נכללה בו כל הסתייגות מטעם המבקשים לעניין מנגנון ההכרעה לפי סעיף 79א והנושאים שיוכרעו במסגרת זו. יתר על כן צוין, כי מהלך ההתדיינות בפני בית המשפט לענייני משפחה מלמד, שחרף הסתייגות שהעלו המבקשים ביום 10.11.14 בעניין זה, בפועל זנחו בהמשך הדרך את טענתם בדבר החרגת נושא השמאות מפסיקה לפי סעיף 79א, ובסיכומיהם לא נכללה כל הסתייגות מכך. הוסף, כי אף המבקש 4 ציין בסיכומיו, שההכרעה לפי סעיף 79א תעסוק גם בנושא תשלומי איזון בהתאם לשומות. גם ביתר העניינים לא מצא בית המשפט המחוזי מקום להתערבות, שחלק מן ההחלטות הנתקפות בערעור ניתנו לפני שנים, ובמקרים רבים מדובר בהחלטות בעניין תשלום הוצאות, נושא שלגביו התערבות ערכאת הערעור מצומצמת ביותר.

הבקשה

ד.לטענת המבקשים, הם לא נתנו הסכמתם להכרעה על פי סעיף 79א בהתבסס על השומות. הוסף, כי פסק דינו של בית המשפט לענייני משפחה הושתת על חוות דעת מוטעית. במצב דברים זה, על בית המשפט אשר הסתמך על חוות הדעת, לפרט אלו ערכים שמאיים עמדו לנגד עיניו, ולנמק כדבעי מדוע הוא מסתמך על חוות דעתה של השמאית חרף הפגמים שנפלו בה. כן נטען, כי השומות לא תוקנו לאחר חקירות הצדדים ונוכח השגיאות שנפלו בהן.

הכרעה

ה.לאחר שעיינתי בבקשה, חוששני שלא אוכל להיעתר לה. כנודע, הרשות לערעור בגלגול שלישי ניתנת במשורה ומוגבלת למקרים המעוררים שאלה בעלת חשיבות משפטית או ציבורית עקרונית החורגת מעניינם הפרטני של הצדדים. לא מצאתי כי הבקשה באה בקהלם של אלה, אשר כל כולה תחומה לנסיבות הפרטניות של המקרה. יתר על כן, סמכותו של בית המשפט לפסוק הן על פי הדין והן על פי שיקולי צדק נוספים, בהכריעו על דרך הפשרה מכוח סעיף 79א

– נקבעה זה מכבר; התערבות ערעורית בפסקי דין של פשרה היא - מעיקרא - מצומצמת עד מאוד, וגלגול נוסף ניתן במשורה שבמשורה, בצמצום שמעבר לגלגול שלישי "רגיל" (למשל ע"א 1639/97 אגיאפוליס בע"מ נ' הקסטודיה אינטרנציונלה דה טרה סנטה , פ"ד נג (1) 337 (1999); רע"א 4044/04 בוקרה נ' סגל , פ"ד נח (6) 894 (2004), להלן עניין בוקרה ). הטעמים לכך נטועים בתכליות מוסד הפשרה:

"פסק דין הניתן מכוח סעיף זה נועד לאפשר לצדדים להליך להגיע להכרעה מהירה בעניינם ולסיים את הסכסוך בדרך של פשרה שאינה בהכרח מבוססת על הוראות הדין, כמו גם להקל על העומס בבתי המשפט (ראו: דברי הסבר להצעת חוק בתי המשפט [נוסח משולב] (תיקון מס' 15), התשנ"א 1991, ה"ח 2070 319, 322... הליכי פשרה, מטבעם, נועדו לאפשר את הכרעת הסכסוך באמצעות מנגנון מוסכם על הצדדים ותוך שכל אחד מהצדדים אינו עומד על מלוא זכויותיו. בהתאם, רשאי בית המשפט אשר דן בעניין מכח סמכותו לפי סעיף 79א לחוק לבסס את הכרעתו על הדין או על שיקולים אחרים, על-פי שיקול דעתו...רבות כבר נאמר על היתרונות שבהליכי פשרה, הן מבחינת שיקולי יעילות ועומס על מערכת המשפט, הן מבחינת היתרונות הגלומים בפתרון סכסוכים בדרך של הסכמה ... שיקולים אלו

- עידוד מוסד הפשרה, כמו גם החשיבות שיש בסיום הסכסוך תוך זמן קצר יחסית - תומכים בצמצום עילות ההתערבות של ערכאת הערעור בפסק דין שניתן על דרך הפשרה כאמור לעיל" (ע"א 10838/05 זקס נ' קלינגר (2008), פסקה 6 (השופטת ארבל)).

ו.אף לעיצומם של דברים, הסכמת הצדדים מצאה ביטויה בפרוטוקול בית המשפט לענייני משפחה, ואין בה סייג ביחס לשומות. נהפוך הוא, הצדדים הסכימו כי ישלמו תשלומי איזון איש לרעהו, והרי כיצד ייקבעו תשלומי איזון מבלי להתבסס על חוות דעת שמאית, כך נרשם מפי הצדדים. אתמהה:

"מוסכם כי בית המשפט יכריע במחלוקות הכספיות האמורות על דרך הפשרה ללא נימוקים בהתאם להוראות סעיף 79א...הצדדים ישלמו צד למשנהו תשלומי איזון, אשר יובילו למצב שעל פי ערך השוק כפי שקבע השמאי זוכה כל צד בנכס השווה בערכו לנכס שקיבל הצד האחר..." (פרוטוקול הדיון מיום 2.6.14).

יתר על כן, בהיעדר נימוקים, וכזכור הוסכם לוותר עליהם – כמות שציין בית המשפט המחוזי – איננו יודעים באיזו מידה התבסס בית המשפט לענייני משפחה על חוות דעתה של השמאית, ובאיזו מידה ספציפית נתן דעתו לטענות הצדדים. עוד במקצת באשר להנמקה: כאמור, לטענת המבקשים, לא נימק בית המשפט לענייני משפחה מדוע הסתמך על השומות, וזאת אף שהוסכם כי פסק הדין לא ינומק. יצוין, כי במספר פסקי דין, וביניהם רע"א 3876/01 פלסט נ' שטרית (2001) (להלן עניין פלסט ) נקבע, כי אין בסעיף 79א חובת הנמקה שבדין, וכי "'הרעיון הוא - הסמכת בית המשפט להכריע בסכסוך שביניהם, שלא על יסוד ראיות מלאות או ראיות בכלל, אלא על יסוד הערכת השופט בדבר סיכויי התיק, שבעלי הדין מוכנים לסמוך עליה מראש" (ש' לוין תורת הפרוצדורה האזרחית - מבוא ועקרונות יסוד (מה' 2- תשס"ח), 185). התכלית העומדת בבסיס המנגנון שבסעיף 79א עיקרה בהחשת פתרון הסכסוך וקיצור משך ההתדיינויות. על כן לא נקבעו סדרי דין ודיני ראיות להליך הפשרה, וההכרעה אינה מבוססת בהכרח על הוראות הדין (א' גורן סוגיות בסדר דין אזרחי (מה' 12-תשע"ו), 606-604). יוטעם, כי "צדדים הנותנים את הסכמתם לדיון במסלול זה מוותרים מראש על ניהול הליך על פי הכללים הרגילים ומוסרים לבית המשפט שיקול דעת רחב מאוד להחליט אילו עדים לשמוע ואילו ראיות לקבל ולפסוק בתובענה על יסוד התרשמותו ועל פי שיקולי צדק והוגנות" (י' רוזן-צבי ההליך האזרחי (תשע"ה), 89 ). יצוין, כי בעניין שי פלסט

הביע השופט טירקל עמדה, שלפיה אין זה אך שבתי המשפט אינם מחויבים לנמק פסקי דין שניתנו על דרך הפשרה, אלא שמוטב כי פסקי דין על דרך הפשרה לא ינומקו, או ינומקו בקצרה בלבד, בשל מורכבות השיקולים העומדים ביסודם, "שאינם ניתנים למשקל ולמדידה" (פסקה 3). בהקשר זה ראו גם ח' בן נון וע' גבריאלי "יקוב הדין את הפשרה- לביקורת סעיף 79א לחוק בתי המשפט, תשמ"ד-1984", הפרקליט מו (תשס"ג) 257, 269, אשר מסבירים, שההנמקה פותחת פתח לערעור ובכך מופר "ההסכם המשולש ש'נחתם' בין הצדדים ובית המשפט". אטול חרות לעצמי להוסיף ממצפה הניסיון, כי פעמים הרבה רצון הצדדים הוא לסיים את התיק, משכבר הותשו, "כי באו בנים עד-משבר וכֹח אין ללדה" ( ישעיהו ל"ז, ג'). הפשרה לפי סעיף 79א מועילה לשלוות הנפש – הנה, שמנו מבטחנו בבית המשפט והוא החליט; על פי רוב, במיוחד כשנקבעות רצפה ותקרה לפשרה, גם ידוע לצדדים "מרחב הסיכון", ועל כן כמעט שאינם יכולים להיות מופתעים מן התוצאה.

ז.הצדדים כמובן יכולים להסכים שההכרעה תכלול הנמקה, אולם בענייננו החליטו מפורשות שההכרעה לא תכלול נימוקים, ובמובן זה אין למבקשים להלין אלא על עצמם, אך כי לשיטתי יפה נהגו. מכל מקום, כפי שנאמר לא פעם, ראוי כי הצדדים המסכימים על הסמכת בית המשפט לפי סעיף 79א "למקד מראש את העניינים שיידונו בהליך כזה, וכי ייעשה מאמץ להבהיר מעיקרא את המסגרת הדיונית באופן מפורט , נוכח חילוקי דעות אפשריים" (רע"א 682/07 לבייב נ' גילר (2007), פסקה ט"ו (הדגשה במקור-א"ר)).

ח.לעמדת המשפט העברי בנושא הפשרה נדרשתי בעניין בוקרה

בעמ' 902-899; וראו גם א' שוחטמן, סדר הדין בבית הדין הרבני (תשע"א), ב' 585 ואילך באשר לפשרה ועדיפותה.

ט.אין בידי איפוא להיעתר למבוקש.