בע"מ 4217/14 פלוני נ. פלוני

א.

כעולה מהחלטותיהן של הערכאות הקודמות, משיבה 1, חסויה בת 84, ומשיב 3 מחזיקים בזכויות בנכס מקרקעין בגבעת עדה, בחלוקת 75% ו-25% בהתאמה. האפוטרופוס על החסויה פנה לבית המשפט לעניני משפחה בחיפה בבקשה לאשר הסכם מכר למכירת הנכס (א"פ 23205-03-13). בפניה זו התבקש אישורה של ההצעה הגבוהה ביותר שהתקבלה בהליך המכר, והיא בסך 5,630,036 ש"ח, הצעתו של המבקש. היועץ המשפטי לממשלה תמך בבקשה. במהלך הדיון מונה השמאי יצחק סיוון כמומחה מטעם בית המשפט. בחוות דעתו מיום 13.12.13 ציין השמאי, כי שווי הנכס בחלופה של מכירתו בשלמות הוא 7,300,000 ש"ח. משיב 3 התנגד לבקשה, באשר לשיטתו קיים פער בן 30% בין הצעתו של המבקש למחיר שהוערך על-ידי השמאי, לו צריך להוסיף את רכיב המע"מ.

ב.

בהחלטתו מיום 24.2.14 (השופטת אלון ) נעתר בית המשפט לעניני משפחה לבקשה לאישור המכר. נאמר, כי הפער בין הצעתו של המבקש להערכת השמאי עומד על 8%, שכן – כך נקבע על יסוד תשובותיו של השמאי לשאלות הבהרה שהועברו אליו – שווי המקרקעין מקפל בתוכו את מרכיב המע"מ.

ג.

על החלטה זו הוגשו שני ערעורים בבית המשפט המחוזי – ערעורו של משיב 3 (עמ"ש 31631-03-14), וערעורו של מציע נוסף (עמ"ש 54448-02-14). בפסק דינו מיום 15.5.14 נעתר בית המשפט המחוזי (השופטים וילנר , ד"ר זרנקין ו ג'יוסי ) לערעורים. בפסק הדין צוין, כי הן האפוטרופוס על החסויה והן היועץ המשפטי לממשלה חזרו בהם מן הבקשה לאישור הסכם המכר. נאמר, כי הואיל ומשיבה 1 פטורה מתשלום מע"מ "השומה [של השמאי המומחה – א"ר] עומדת על 7,300,000 ש"ח", וכי הפער בין הערכה זו להצעתו של משיב 1 "אינו מצדיק לאשר את ההסכם". בפסק הדין צוין, כי המבקש הציע להוסיף להצעתו מע"מ, כך שזו תעמוד על סכום של 6,643,000 ש"ח, אולם מדובר בהצעה חדשה ומשופרת, וכי אין מחלוקת שהסכום שהתכוון לשלם לחסויה עמד מתחילה על 5,630,036 ש"ח (סכום הצעתו המקורית).

ד.

מכאן בקשת רשות הערעור (מיום 15.6.14), הערוכה באריכות יתרה, בה נטען כי "שאלת חלות מע"מ במכרזי מקרקעין המבוצעים על ידי בעלי תפקיד מטעם בית משפט, הינה שאלה חשובה ועקרונית המטריחה באופן תכוף את בתי המשפט השונים הדנים באישור הסכמי מכר מקרקעין שנחתמו לאחר קיום ישיבות התמחרות" (סעיף 34). נטען, כי יש ליתן רשות ערעור גם משיקולי צדק וכדי למנוע עיוות דין. עוד נטען כנגד התערבותו של בית המשפט המחוזי בממצאי עובדה שנקבעו בהחלטתו של בית המשפט לעניני משפחה. ביום 22.6.14 הגיש המבקש בקשה לעיכוב ביצועו של פסק דינו של בית המשפט המחוזי, נוכח העובדה כי האפוטרופוס החל בהליך מכר חדש לגבי חלק מן הנכס, והליך ההתמחרות צפוי להיערך ביום 7.7.14.

ה.

לאחר עיון בבקשה ובנספחיה, חוששני כי לא אוכל להיעתר לה. כידוע, רשות ערעור בגלגול שלישי תישקל במקרים המעוררים שאלה כללית, החורגת מעניינם של הצדדים. חרף נסיונו של המבקש להעטות על בקשתו אצטלה כללית, עיון בה מלמד כי עניינה האמיתי במחלוקת בדבר הערכת שוויו של הנכס על-ידי השמאי שמינה בית המשפט; המדובר במחלוקת קונקרטית, התחומה – במובהק – לדל"ת אמותיו של המקרה. אכן, המבקש עצמו טוען כי "פסק הדין [של בית המשפט המחוזי – א"ר] ניתן תוך פרשנות מוטעית לחוות דעתו של השמאי סיוון, בניגוד לפרשנות הנכונה שנתן בית המשפט לעניני משפחה" (סעיף 4). ככזו, אין הבקשה באה בקהלם של המקרים בהם תישקל רשות ערעור בגלגול שלישי, כמפורט מעלה. גם העובדה, כי בתי המשפט הקודמים הגיעו למסקנות שונות, אינה מעלה או מורידה לעניין זה. אף לגוף הדברים קיים קושי להלום את הנטען בבקשה: בית המשפט המחוזי מצא – כאמור – כי הפער בין הצעתו של המבקש לבין הערכתו של השמאי גבוה באופן שאינו מצדיק את אישור ההצעה. נראה, כי קביעה זו עולה בקנה אחד עם הרצון למקסם את שווי הנכס (ראו גם עמ' 10 להחלטתו של בית המשפט לעניני משפחה, שם נאמר כי "יש לפעול למקסום המקרקעין" וזאת "תוך הקפדה על תום לב, הגינות ותקנת הציבור"). אוסיף, כי נוכח קביעתו זו של בית המשפט המחוזי קיים קושי להלום את טענתו של המבקש (סעיף 47 לבקשה), לפיה פסק דינו של המשפט המחוזי יפגע מהותית במשיבה 1, לא כל שכן כאשר הן האפוטרופוס על נכסיה והן היועץ המשפטי לממשלה אינם תומכים כיום באישורו של הסכם המכר. סופו של דבר, עם שניתן אולי להבין אנושית ללבו של המבקש על ביטול הליך המכר הו תלה יהבו, אין בכך כדי להצדיק דיון שיפוטי נוסף, שלישי במספר.

ו.

איני נעתר איפוא לבקשה, וממילא לבקשה לעיכוב ביצוע. לפנים משורת הדין, וחרף אורכה של הבקשה, לא ייעשה צו להוצאות לטובת אוצר המדינה.