בע"מ 4239/19 פלוני נ. פלוני

1.

זוהי בקשת רשות ערעור על החלטתו של בית המשפט המחוזי בבאר שבע מיום 20.6.2019 (רמ"ש 42045-06-19, השופטת ג' לוין ), ובצדה בקשה לעיכוב ביצוע. בית המשפט המחוזי דחה בקשת רשות ערעור שהגישה המבקשת על החלטתו של בית המשפט לענייני משפחה באשדוד מיום 30.5.2019 (תה"ס 57971-11-13, השופטת ע' גיא ).

2.

מקורה של הבקשה דנן בסכסוך ירושה בין המבקשת למשיבים, כולם בני משפחה אחת. בתמצית יצוין כי ביום 19.2.2017 ניתן פסק דין המורה על אכיפת ההסכם שערכו הצדדים ביחס למימוש נכסי העיזבון. בהמשך לכך, מונו עורכי הדין שייצגו באותה העת את הצדדים ככונסי נכסים מטעם בית המשפט על מנת שיפעלו לחלוקה של אחד מנכסי העיזבון. ביום 25.4.2018 נעתר בית המשפט לענייני משפחה לבקשה שהגישה המבקשת להחלפת כונס הנכסים ששימש כאמור כעורך דינה, לאחר שהחליפה את ייצוגה. ביום 7.5.2019 המבקשת הגישה בקשה נוספת להחלפת כונס הנכסים, גם זו הפעם על רקע החלפת ייצוג. בקשה זו נדחתה על ידי בית המשפט לענייני משפחה, שציין כי נתן דעתו על החילופים הרבים של עורכי הדין מטעם המבקשת וכן על כך שטרם נאכף ההסכם על אף הזמן הרב שחלף מאז ניתן פסק הדין בעניין זה.

3.

המבקשת הגישה בקשת רשות ערעור על כך לבית המשפט המחוזי, וזו נדחתה. בית המשפט המחוזי קבע כי גם אם מנקודת מבטה של המבקשת הטעמים להחלפת כונס הנכסים זהים לטעמים להחלפה הקודמת שאישר בית המשפט לענייני משפחה, אין בכך כדי לחייב את בית המשפט לאשר את ההחלפה כל אימת שהמבקשת תחפוץ בכך. בית המשפט המחוזי הוסיף כי המבקשת לא הצביעה על נזק ממשי שגרם הכונס הנוכחי בתפקידו, על סטייה ממילוי הוראותיו של בית המשפט או על משוא פנים בשל משבר האמון הנטען ביניהם. בית המשפט המחוזי ציין כי אמנם הפרקטיקה הרווחת בתיקים מסוג זה היא שכונסי הנכסים המתמנים על ידי בתי המשפט הם עורכי הדין המייצגים את הצדדים, אך הוסיף כי אין זה מחייב, וכי בנסיבות המקרה היעילות הדיונית מצדיקה שלא להיעתר לבקשה הנוספת להחלפת כונס הנכסים.

4.

בבקשת רשות הערעור דנן חוזרת המבקשת, בעיקרו של דבר, על הטענות שהעלתה בפני בית המשפט המחוזי. לשיטתה, הבקשה מעוררת שאלה עקרונית בדבר פרשנות תקנה 387ג לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (להלן: תקנות סדר הדין האזרחי ), שעניינה מינוי כונס נכסים על ידי בית משפט. בהקשר זה היא טוענת כי אין מקום להותיר על כנו מינוי של כונס נכסים כאשר קיים "קשר שלילי" בינו לבין אחד מבעלי הדין. כמו כן, טוענת המבקשת כי בית המשפט לענייני משפחה שגה בכך שנתן החלטה הסותרת החלטה קודמת באותו עניין ממש.

5.

לאחר שעיינתי בבקשה לרשות ערעור ובנספחיה, ובתוקף סמכותי לפי תקנה 407א לתקנות סדר הדין האזרחי, החלטתי לדחות את הבקשה וממילא גם את הבקשה לעיכוב ביצוע. זאת, לאחר שמצאתי כי החלטתו של בית המשפט המחוזי אינה מעוררת כל שאלה משפטית עקרונית החורגת מעניינם של הצדדים וכי מתן רשות ערעור אינו דרוש כדי למנוע עיוות דין. הדברים אמורים בפרט בשים לב לכך שמקורה של הבקשה בהחלטה המצויה בליבת שיקול דעתה של הערכאה הדיונית.

6.

סוף דבר: הבקשות נדחות בזאת. משלא התבקשה תשובה, אין צו להוצאות.