בע"מ 4256/09 פלוני נ. פלוני

בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בחיפה (כב' השופטת צ' קינן), ברמ"ש 5172-02-09 מיום 19.4.2009, לפיה נדחתה בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט לענייני משפחה בחיפה (כב' השופט ב' צ' ברגר), בתמ"ש 4642-06 מיום 8.1.2009.

1.

בעלי הדין נישאו בשנת 1988 ובחודש אפריל 2008 חתמו על הסכם גירושין שקיבל תוקף של פסק דין, לפיו כל רכושם, הכולל סוכנות לביטוח בע"מ, יאוזן באופן שוויוני בין הצדדים. בית המשפט לענייני משפחה מינה מומחה להערכת שווי סוכנות הביטוח. המבקש הגיש בקשה להבהיר כי הערכת שווי סוכנות הביטוח תיעשה לגבי שני מועדים: עובר לנישואין ומיום הנישואין ועד למועד הקובע.

2.

בית המשפט לענייני משפחה קבע כי הסכם הגירושין אשר קיבל תוקף של פסק דין ולפיו רכוש הצדדים הכולל את סוכנות הביטוח יחולק שווה בשווה בין הצדדים, אינו מציין כל תנאי או סייג לחלוקה השוויונית בין הצדדים של כל הרכוש. לכן קבע כי לא ניתן להיעתר לבקשת המבקש שכן אין מקום לתוספות שלא בא זכרן בהסכם. בית המשפט הוסיף כי רוח הדברים העולה מההסכם היא שוויון מלא ברכוש ובייחוד בסעיף 6(1) המתייחס לנכסי דלא ניידי וחלוקתם השוויונית, בין אם הגיעו לפני ובין אם הגיעו אחרי הנישואים. עוד הוסיף בית המשפט כי מדובר בהסכם ממון שלישי במספר שערכו ביניהם הצדדים ואם היה רוצה מי מהצדדים לסייג את היקף החלוקה, הדברים היו נרשמים במפורש נוכח השינויים שבין ההסכמים.

3.

על החלטה זו הגיש המבקש בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי, בה טען כי בהסכם יש התייחסות מפורשת לבית שהיה בבעלותו עובר לנישואין וכי רק לגביו, להבדיל מסוכנות הביטוח, נקבע כי יחולק באופן שוויוני. לטענתו, היה על בית המשפט לנהל הליך הוכחות בטרם קבע כי סוכנות הביטוח תחולק באופן שווה מבלי להפחית את ערכה עובר לנישואין. בית המשפט המחוזי דחה את הבקשה בקובעו כי העובדה שהצדדים שבו וערכו הסכמי ממון תוך עריכת שינויים עד שהגיעו להסכמה סופית מעידה על הקפדה כי רצונם האמיתי והמלא יהא מעוגן כדבעי. עוד קבע כי לשון ההסכם האחרון ברורה וממנה עולה רצון הצדדים להסדיר חלוקה שוויונית של כלל הרכוש שבבעלותם, וכי אם היו מעוניינים בחלוקה שוויונית החל ממועדים מסוימים דווקא, היו מעלים פרט זה על הכתב. לפיכך דחה את הבקשה.

מכאן הבקשה שלפניי.

4.

המבקש טוען כי יש להכריע בעניין חלוקת הרכוש רק לאחר קיום דיון הוכחות ראוי בסוגיה, וכי רק לאחר שיתקיים יקבע בית המשפט לענייני משפחה את עמדתו בהתאם לראיות שיונחו בפניו. לדעתו, אין זה צודק ואין זה ראוי לקבוע קביעה מהותית כל כך בענייני רכוש מבלי לתת לו יומו בבית המשפט. המבקש מפרט את הרקע לבקשתו לפיו מדובר בנישואים שניים לצדדים וכי הביא עימו רכוש לנישואין, לרבות סוכנות הביטוח. המבקש מתאר את החתימה על הסכמי הממון לפיהם תחול הפרדה רכושית בין הצדדים, את נסיבות החתימה על הסכם ממון נוסף לפיו בית המגורים, והוא בלבד, יחולק באופן שווה בין הצדדים. במסגרת הסכם הגירושין חתמו הצדדים על הסכם נוסף אשר מבטל את ההסכמים הקודמים ולפיו הנכסים אשר יאוזנו ביניהם הוא בית המגורים ואף נכסי דלא ניידי השייכים למי מבני הזוג בין שהגיעו לידיהם עובר לנישואין ובין אם אחרי וכן הזכויות בסוכנות הביטוח. על פי סעיף 8 להסכם החילו הצדדים עליהם את כללי חוק יחסי ממון בין בני זוג, התשל"ג- 1973, למעט הבית, למרות שנרכש לפני הנישואין. ואכן, מחצית הזכויות בבית הועברו על שם המשיבה והיא העבירה למבקש את המניה שהיתה ברשותה. המבקש טוען כי אף אם יש ספק בנוגע לסוכנות הביטוח, יש לקיים הליך הוכחות בו ייחקרו הצדדים, עורך הדין שערך את ההסכם וכן אחרים ורק לאחר מכן יוכרע העניין.

5.

דין הבקשה להידחות. ראשית, אין המבקש מעלה בבקשתו כל שאלה משפטית, ציבורית או חוקתית שיש לה השלכות מעבר לסכסוך הפרטני שבין הצדדים וככזאת אין היא עומדת בתנאים למתן רשות לערעור שני (ר"ע 103/82 חניון חיפה נ' מצת אור (הדר חיפה ) , פ"ד לו(3) 123 (1982)). שנית ולגופו של עניין, ההסכם השלישי שניתן לו תוקף של פסק דין ואשר עומד ביסוד המחלוקת שבין הצדדים מדבר בעד עצמו וקובע כי בכוונת הצדדים לאזן ביניהם "חלק כחלק וללא כל סייג" את כל הזכויות השייכות לשניהם ברכוש שפורט בהסכם והכוללות זכויות בסוכנות הביטוח. הדברים חוזרים על עצמם בסעיפים 3, 4 ו-5. אין בעובדה שלגבי הזכויות בסוכנות הביטוח לא צוין בסעיף 6 כי היתה שייכת למבקש עובר לנישואין, כדי לשנות מהמסקנה לפיה מדובר באחד הנכסים שיש לחלק "באופן שווה וזהה" בין הצדדים. כאמור, מדובר בהסכם השונה מההסכמים שקדמו לו ומכאן שהצדדים הקפידו על שרצונם יבוא לידי ביטוי מפורש. בקשת ההבהרה שהגיש המבקש לבית המשפט לענייני משפחה לא הצביעה על טעם כלשהו התומך בפרשנותו של המבקש, ולפיכך לא הראתה כל עילה להיענות לה או לקיים דיון הוכחות בבקשה. משכך דינה היה להידחות על הסף.

הבקשה נדחית. משלא נתבקשה תשובה אין צו להוצאות.