בע"מ 4310/06אהוד קורקין נ. מרדה קורקין

1.המשיבה ובעלה המנוח (להלן: בני הזוג ), שהלך לעולמו לאחר מתן פסק דינו של בית המשפט לענייני משפחה, רשומים כבעלי זכויות ובעלי רשות בנחלה המצויה במושב גינתון. המבקש 1, בנו של המנוח מנישואיו הקודמים, והמבקשת 2, אשת המשיב 1, התגוררו בקרוואן אשר הוצב בנחלה. בני הזוג היו מצויים בסכסוך שבעקבותיו עזבה המשיבה את הבית. בהליכים משפטיים שהתנהלו בין בני הזוג ניתנה החלטה בדבר פירוק השיתוף בנחלה, אך החלטה זו עוכבה עד להכרעה בזכויותיהם של המבקשים וארנון, בן נוסף של המנוח מנישואיו הקודמים.

ביום 16.8.98 הגישה המשיבה תביעה לבית המשפט לענייני משפחה לסילוק ידם של המבקשים וארנון מהנחלה ולתשלום מחצית מדמי השימוש הראויים בנחלה. מנגד הגישו המבקשים וארנון תביעה לסעד הצהרתי, בו תבע המבקש 1 להכיר בו כבן ממשיך בנחלה, ולחילופין להצהיר כי ניתן לו ולמבקשת 2 רישיון לצמיתות ללא תמורה לחזקה ייחודית בחלק הנחלה בו מוצב הקרוואן. כמו כן עתר לפיצויים בגין עבודתו בנחלה.

2.בית המשפט לענייני משפחה קיבל את תביעת המשיבה ודחה את תביעת המבקשים. בית המשפט קבע כי הצבת הקרוואן נעשתה שלא כחוק ולפיכך לא הוכח כי המבקש 1 השביח את הנחלה.עוד קבע בית המשפט כי גרסתה העובדתית של המשיבה, לפיה הסכימה על הצבת הקרוואן לתקופה קצובה בלבד, הינה אמינה. בית המשפט אף דחה את טענות המבקשים לעניין הכרה במבקש 1 כבן ממשיך ולעניין זכאותם לחזקה ייחודית בשטח הקרוואן. אשר על כן קיבל בית המשפט את תביעת המשיבה לסילוק ידם של המבקשים מהנחלה וחייב את המבקשים בתשלום מחצית מדמי השימוש שעשו בנחלה.

3.המבקשים ערערו לבית המשפט המחוזי על פסק דינו של בית המשפט לענייני משפחה. בית המשפט המחוזי לא מצא להתערב בפסק הדין וקבע כי בית המשפט לענייני משפחה ביסס את פסק דינו על ממצאים עובדתיים שקבע לאחר ששקל וחקר לעומק את מכלול הראיות שהוצגו בפניו. אף לגופו של עניין סבר בית המשפט המחוזי כי דין הערעור להידחות. בית המשפט קבע כי אין כל ראייה התומכת בזכויותיהם הנטענות של המבקשים בנחלה, ואף להיפך- טענותיהם נסתרות על ידי הסכם כתוב. בית המשפט המחוזי אף דחה את טענות המבקש לעניין היותו בן ממשיך ואימץ את קביעתו של בית המשפט לענייני משפחה, לפיה לא הוכח כי המשיבה הסכימה או יצרה מצג כלפי המבקש בעניין זה, וכי עדותה של המשיבה כי לא יצרה מצג כזה מהימנה.

4.המבקשים טוענים כי בקשה זו מעוררת מספר סוגיות המצדיקות מתן רשות ערעור. ראשית, טוענים המבקשים כי נגרם להם עיוות דין שכן בית המשפט המחוזי נתן את פסק דינו בטרם הכריעה בבקשת המבקשים למחוק חלקים מסיכומי המשיבה ולחילופין ליתן להם רשות להגשת סיכומי תשובה. שנית, לטענת המבקשים בית המשפט המחוזי לא התייחס באופן ענייני למירב הטענות בערעור. שלישית, טוענים המבקשים כי בית המשפט לענייני משפחה ביסס את פסק דינו על מהימנות עדים, אך התעלם מעדותו של המנוח, עדות אשר נשמעה בפני הרשמת ולא בפניו. רביעית, המבקשים סבורים כי בקשה זו מעלה סוגייה משפטית שטרם נידונה ועניינה מתן רשות או הבטחה ל"בן ממשיך" על ידי אחד השותפים בחלקה.

5.דין הבקשה להידחות. שלוש הטענות הראשונות של המבקשים מתייחסות לנסיבות המסוימות של מקרה זה ולפיכך אינן מצדיקות מתן רשות ערעור בגלגול שלישי. אף אם נפלה שגגה ובית המשפט המחוזי לא נתן את החלטתו בבקשה לעניין מחיקת חלק מסיכומי המשיבה בטרם מתן פסק הדין לא נגרם למבקשים עיוות דין כתוצאה מכך במקרה זה. עוד יוער כי אי התייחסות של בית המשפט לכל הטענות שהועלו על ידי המבקשים אינה מצדיקה מתן רשות ערעור (ראו רע"א 4931/98 גילירדי נ' ורטהיים , תק-על 98(4), 205 (1998)). באשר לסוגיה הרביעית אותה מעלים המבקשים. המבקשים לא הראו כיצד סוגיה זו רלוונטית לענייננו מאחר ובית המשפט לענייני משפחה קבע כי שני בני הזוג הגבילו את מתן הרשיון שניתן למבקשים לתקופת זמן קצובה (עמ' 10-11 לפסק הדין). מעבר לדרוש אציין כי אני סבורה שאין ממש בטענות המבקשים בעניין זה, וזאת הן בשל הגדרת "בן ממשיך" בתקנות האגודות השיתופיות (חברות), תשל"ג-1973 הדורשת התחייבות מהוריו של הבן הממשיך, והן בשל תביעתם של המבקשים להחזקה ייחודית בחלקה.

אשר על כן הבקשה נדחית, ויחד איתה בקשת עיכוב הביצוע שהגישו המבקשים. משלא נתבקשה תגובה אין צו להוצאות.