בע"מ 4356/07 פלוני נ. פלוני

א.

בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בירושלים (סגן הנשיא סגל והשופטים שפירא ונועם) מיום 12.4.07 בתיק ע"מ 1130/06, בו נדחה ערעור המבקש על פסק דינו של בית המשפט לענייני משפחה (השופט אלבז) מיום 10.11.06 בתיק תמ"ש 3561/01.

ב.

(1) המבקש הוא בנו של המשיב, ובמשך מספר שנים התגורר במחסן שהוצב במשקו של המשיב, במושב. בשנת 2001, בעקבות סכסוך משפחתי קשה, הגיש המשיב תביעה לסילוק המבקש אחיו ואחותו (הנתבעים) משטח המשק. ביום 10.11.06 קיבל בית המשפט לענייני משפחה את התביעה, בפסק דין מקיף. בית המשפט דחה את טענת הנתבעים לפיה ניתן להם רשיון בלתי הדיר, הן כיון ש"ההסכם המשולש" בין מינהל מקרקעי ישראל, הסוכנות היהודית והמושב החל על המשק אינו מאפשר מתן רשיון כאמור, והן כיון שגם לשיטת המבקש ואחיו המדובר ברשות בעל פה ללא תמורה, שניתן לבטלה בכל עת. על אף קביעות משפטיות אלה דן בית המשפט בטענות העובדתיות שהעלו הנתבעים - ודחה אותן לגופן. עוד נקבע כי המשיב - כבעלים של מחצית הזכויות בלבד - רשאי לתבוע את סילוק ילדיו, שהפכו את המגורים במשק לבלתי נסבלים מבחינתו, ושאין בכך משום חוסר תום לב.

(2) ערעור שהוגש לבית המשפט המחוזי נדחה ביום 12.4.07. נקבע כי בחינת פסק הדין "וכשרותו בפריזמה דרכה משקיפה ערכאת הערעור" (עמ' 8) אינה מעלה עילת התערבות. כלפי פסק דין זה הוגשה הבקשה דנא.

ג.

בבקשה נטענו טענות רבות - עובדתיות, דיוניות ומשפטיות. במישור המשפטי נטען, כי בית המשפט קמא לא ייחס משקל ראוי לעובדה שמחצית הזכויות במשק שייכות לאמו של המבקש, ולפיכך לא היה די בתביעת הסילוק שהגיש המשיב לבדו. בעניין זה הוסף כי שגה בית המשפט המחוזי כשסירב לצרף את האם כמשיבה. כן נטען, כי אף אם עומדת למשיב הזכות לבטל את הרשות שנתן למבקש - היה עליו לעשות שימוש בזכות זו בתום לב, ולא כך הם פני הדברים שעה שהמבקש השקיע את מיטב כספו ושנותיו במשק. נטען כי במקרה שלפנינו המדובר בהליך שראשיתו אינה במשיב, אלא בבן שמונה כבן ממשיך - ושמינויו האמור עומד ביסוד הסכסוך המשפחתי. עוד נטען, כי קיומו של "ההסכם המשולש" אינו שולל את תוקפו של הרשות שניתנה למבקש - שכן "אין כל הכרח לשלול תוקף משפטי מהתחייבות שניתנה רק בשל העובדה כי היא נעשתה בניגוד לתניה חוזית אחרת" (ע"א 1662/99 חיים נ' חיים , פ"ד נו(6) 295,

349-348 - הנשיא ברק).

ד.

לאחר העיון דין אין בידי להיעתר לבקשה. רשות ערעור בגלגול שלישי נשקלת אך במקרים המעוררים שאלה משפטית או ציבורית חשובה (ר"ע 103/82 חניון חיפה נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו(3) 123 - מ"מ הנשיא, כתארו אז, שמגר), ואין המקרה שבפנינו כל עיקר בכללם. גם מבלי להתייחס לסוגיית "ההסכם המשולש", די בקביעת בית המשפט כי התקיימו התנאים לביטול רשות - וסוגיית התקיימותם של תנאים אלה במקרה קונקרטי היא סוגיה עובדתית, שאינה מצדיקה מתן רשות לערעור נוסף. ביחס לעמדת אמו של המבקש בסוגיית הפינוי - היא לא צורפה להליך הראשון, ומסיבה זו נדחתה הבקשה לצרפה במסגרת הערעור - בנסיבות כלל לא נקבעו ממצאים בשאלה זו. אכן, הנתבעים טענו שעזיבתם את המשק תגרום צער רב לאמם, אך לא למותר לציין כי בית המשפט לענייני משפחה התייחס גם לגירסת המשיב לפיה "בארבע עיניים" מביעה האם את רצונה "שכל אחד מהילדים יעזוב אותם ויבנה לעצמו משפחה. לטענתו האם לא הצטרפה לתביעתו בשל חששה מהנתבעים" (עמ' 9). בנסיבות אין אפוא תשתית ראשונית לטענות המבקש ביחס להחלת הלכת ביאלר (ע"א 304/72 ביאלר נ' ביאלר, פ"ד כז(1) 533) על המקרה שלפנינו - בו פזורים המבנים במשק, ואין מדובר בדירת מגורים. ולבסוף, לא למותר לציין כי בית המשפט לענייני משפחה אישר למשיב לפצל את סעדיו - ולתבוע בהמשך דמי שימוש ראויים; מנגד קבע במקביל, כי "לא תידונה גם טענות הנתבעים באשר להחזר השקעות אשר טענו שביצעו במשק" (עמ' 2). לא אוכל להימנע מצירוף קולי לקול הערכאות הקודמות, שסברו כי ראוי היה ליישב את הסכסוך בו הם מצויים "במסגרות משפטיות מגשרות מעודנות יותר, המאפשרות לכל הצדדים לבוא על סיפוקם במידה אופטימלית" (עמ' 8 לפסק דינו של בית המשפט המחוזי). סכסוכים רכושיים בין הורים לילדים הם מן הפחות תואמים סדרי חברה תקינים ומידות אנוש; כיבוד אב ואם ודרכי שלום חוברים כאן יחדיו למציאת פתרון מוסכם, אם הדבר ניתן.

ה.

כאמור, לא אוכל להיעתר לבקשה.