בע"מ 4358/14 פלוני נ. פלוני

1.

בבית המשפט לענייני משפחה בחיפה התבררו כמה תביעות הנוגעות למשמורת והסדרי ראייה בעניינו של בנם הקטין של הצדדים לבקשה שלפניי וכן לחלוקת הרכוש. בני הזוג נישאו בשנת 2006; במאי 2007 נולד בנם; ובעת שהיה בן כחמישה חודשים נפרדו השניים והאם נטלה את הקטין עמה. בני הזוג התגרשו בשנת 2008 ונפתח מאבק משפטי בסוגיות האמורות. בית המשפט לענייני משפחה (כב' סגנית הנשיא ש' ברגר ) קבע משמורת משותפת על הקטין עם הסדרי ראיה כמפורט בפסק הדין, אף שבחוות דעת מומחה ובתסקירי פקידות הסעד ניכרה העדפת האם כהורה משמורן; באשר למזונות הקטין נקבע כי על האב לשלם 1,800 ש"ח לחודש; ובקשר לנושא הרכוש נקבעו קביעות שונות שאינן רלוונטיות לבקשה שלפניי.

2.

שני הצדדים הגישו ערעור על פסק הדין – המבקש ערער על חיובו בתשלום מזונות חרף קביעת המשמורת המשותפת וכן על אחת הקביעות בסוגיית הרכוש; ואילו המשיבה ערערה על קביעות בית המשפט קמא בנושא המשמורת המשותפת, הרחבת הסדרי הראייה ושיעור דמי המזונות שנפסק. בית המשפט המחוזי (כב' השופט ח' שרעבי בהסכמת השופטים ש' שטמר ו ס' ג'יוסי ) קיבל את ערעור האם בסוגיית המשמורת – קביעה המשליכה על יתר הסעדים שנפסקו בתביעות האחרות. בית המשפט המחוזי ניתח את חומר הראיות שעמד לפני הערכאה הראשונה וקבע כי הוא מוביל למסקנה שטובת הקטין היא שהאם תהא ההורה המשמורן. הוטעם כי אבן הנגף המרכזית למשמורת משותפת היא היחסים הקשים והבלתי-תקינים בין ההורים; כי פקידת הסעד העידה שהאב עדיין אינו בשל למשמורת משותפת; וכי המומחה סבר שמתאים יותר להמליץ על האם כהורה המשמורן תוך קביעת הסדרי ראיה נרחבים וקבועים. בנסיבות אלו, קבע בית המשפט המחוזי, לא היה מקום לסטות מהמלצת הגורמים המקצועיים – שקבעו כי משמורת משותפת אינה ישימה – ועל כן קמה עילה להתערבות. בית המשפט הורה אפוא כי האם תהיה ההורה המשמורן וקבע הסדרי ראייה רחבים כדלקמן: יום ב' בין 16:00 ועד למחרת בבוקר; יום ד' בין 15:00 ועד 19:00; כל סוף שבוע שני משעת סיום הגן ועד שעה וחצי אחרי מוצאי שבת); הגדיל את סכום המזונות; וקיבל את ערעור האב בשתי סוגיות רכושיות שאינן מעניינה של בקשה זו.

3.

מכאן הבקשה שלפניי שבה נטען כי שגה בית המשפט המחוזי בכך שהתערב בהחלטת בית המשפט קמא בנושא המשמורת המשותפת. נטען כי בשנים שקדמו לפסק הדין, נהגו בין הצדדים הסדרי ראייה כמעט שווים (יומיים בשבוע מ-12:50 עד למחרת בבוקר; וכל סוף שבוע שני אחרי הגן ועד יום א' בבוקר) – בית המשפט המחוזי הפחית את הסדרי הראיה ללא הצדקה לכך. לטענת המבקש, בית המשפט המחוזי לא הבחין בין סוגיית המשמורת לבין סוגיית הסדרי השהייה. הטענה העיקרית אפוא היא שקביעת הורה משמורן (בשונה ממשמורת משותפת) אינה מצדיקה מניה וביה שינוי של הסדרי הראיה לטובת ההורה המשמורן.

4.

נתבקשה תשובת המשיבה. לשיטתה, הבקשה אינה עומדת באמת המידה למתן רשות ערעור ב"גלגול שלישי"; ולגופו של עניין נטען כי לא נפלה טעות בפסק הדין של בית המשפט המחוזי. באשר לסוגיה העומדת במוקד הבקשה – נושא הסדרי הראיה – נטען כי שינוי המשמורת משליך באופן אינהרנטי גם על הסדרי הראיה, ואינו מצדיק דיון בערכאה שלישית.

5.

לאחר שעיינתי בחומר שהונח לפניי, באתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להידחות. כידוע, רשות ערעור ב"גלגול שלישי" תינתן במקרים חריגים בלבד, כשמתעוררת שאלה משפטית בעלת חשיבות ציבורית החורגת מעניינם של הצדדים הישירים למחלוקת ( ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו (3) 123 (1982)). לא שוכנעתי כי הבקשה שלפניי – בנסיבותיה הקונקרטיות – עומדת באמת מידה זו. בית המשפט המחוזי ראה להתערב בקביעתו של בית המשפט לענייני משפחה משמצא שלא קמה עילה לסטות מהמלצות הגורמים המקצועיים שלפיהן המשיבה עדיפה כהורה משמורן. כפועל יוצא מקביעתה של האם כמשמורנית הורה בית המשפט של שינוי מה בהסדרי הראייה, תוך שקבע הסדרי ראייה רחבים למבקש. פסק דינו של בית המשפט המחוזי נסמך על ניתוח נסיבתי של קביעות הגורמים המקצועיים וניתן פה אחד. בנסיבות אלו, לא שוכנעתי שקמה הצדקה – על פי אמות המידה האמורות – לקיים בירור ערעורי נוסף בפסק הדין.

6.

הבקשה נדחית. צו עיכוב הביצוע שניתן בהחלטתי מיום 22.6.2014 מבוטל. בנסיבות העניין לא ראיתי לעשות צו להוצאות.