בע"מ 4389/21 פלוני נ. פלוני

1.

זוהי בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי מרכז-לוד מיום 23.5.2021 (עמ"ש 60075-09-20, השופטת ו' פלאוט והשופטים צ' ויצמן ו- ר' חיימוביץ ). בית המשפט המחוזי דחה ערעור על פסק דינו החלקי של בית המשפט לענייני משפחה בראשון לציון מיום 28.7.2020 (תמ"ש 39247-10-13, סגנית הנשיאה ר' מקייס ).

2.

מקורה של הבקשה במחלוקת רכושית שהתגלעה בין הצדדים, בני זוג לשעבר, במסגרת סכסוך הגירושין ביניהם. המחלוקת התמקדה בחלוקת האחריות ביניהם להלוואות כספיות שנטלו לכאורה חברות המצויות בבעלות משותפת שלהם מאת חברה המצויה בבעלותו הבלעדית של המבקש. לשיטת המבקש, יש להשיב את ההלוואות לחברה שבבעלותו לפני פירוק השיתוף בחברות המצויות בבעלות המשותפת. לעומת זאת, המשיבה טענה כי יש לראות בהן הלוואות פיקטיביות או השקעות בעלים, שאין להשיבן. מחלוקות נוספות נסבו על הזכויות בנכסים אחרים של הצדדים, ובהם דירה בניו-יורק, וכן חשבונות בנק בישראל ובחו"ל.

3.

המבקש והמשיבה נישאו זה לזו בשנת 1987, ובתקופת חייהם המשותפים צברו רכוש רב. בין היתר הקימו השניים מארג חברות בישראל ובחו"ל, שחלקן היו בבעלות משותפת שלהם, חלקן בבעלות שלהם בשותפות עם אחרים וחלקן בבעלות של אחד מהם. בין החברות הועברו סכומי כסף גבוהים, בהיקף מצטבר של כ-2.4 מיליון

דולר. בעקבות משבר שהתגלע בשנת 2005 במערכת היחסים ביניהם חתמו השניים על הסכם שהסדיר את ענייני הרכוש, המשמורת ומזונות הילדים החל ממועד החתימה עליו (להלן: ההסכם ). בעיקרו של דבר, נקבע בהסכם כי הבעלות בנכסי הצדדים תיקבע על פי רישום הזכויות בלבד, ללא תלות בשאלה מי מהצדדים מימן את רכישתם. ביום 12.7.2005 בית המשפט לענייני משפחה נתן תוקף של פסק דין להסכם האמור.

4.

בשנת 2013 פתחו הצדדים בהליכים משפטיים הדדיים בבית המשפט לענייני משפחה. במסגרת הדיון בהיבטים הרכושיים של סכסוך הגירושין, בית המשפט לענייני משפחה מינה מומחה חשבונאי, שקיבל סמכויות של רואה חשבון חוקר, לצורך בדיקת כל החברות המצויות בבעלות משותפת של הצדדים, לרבות מימון רכישת הזכויות בהן, ההלוואות שנטלו והיבטים נוספים הנוגעים לשווי הזכויות והנכסים שלהן. כמו כן, בית המשפט לענייני משפחה מינה כונס נכסים על נכסי הצדדים, שהגיש אף הוא את ממצאיו.

5.

בית המשפט לענייני משפחה דחה את גרסת המבקש באשר לכל אחת מההלוואות המסחריות שנתנו, לטענתו, החברות שבבעלותו לחברות המצויות בבעלות משותפת שלו עם המשיבה. בעשותו כן, בית המשפט לענייני משפחה אימץ את המסקנות של חוות הדעת החשבונאית ודו"ח כונס הנכסים, והתבסס גם על מסמכים נוספים שהוגשו לעיונו ועל התרשמותו מעדויות הצדדים. בית המשפט לענייני משפחה ציין, כי מחוות דעת המומחה החשבונאי עולה שלמעשה המשיבה מימנה 94.77% מרכישת הזכויות בחברות בבעלות המשותפת, אם כי כספה הועבר באופן סיבובי ומתוחכם דרך חברות בבעלות המבקש כך שבסופו של דבר ניתן כהלוואות לחברות בבעלות המשותפת. עם זאת, מאחר שהמשיבה ביקשה רק סעד של פירוק השיתוף בנכסים בהתאם להסכם, ולא ביקשה לתקן את כתב התביעה, קבע בית המשפט לענייני משפחה כי הזכויות בחברות המשותפות יחולקו באופן שווה בין הצדדים, בהתאם לרישום זכויות הבעלות. בית המשפט לענייני משפחה הוסיף והכריע עוד בשאלת הזכויות בנכסים הנוספים שהיו במחלוקת, וביחס לחלק מהם הורה למומחה להגיש חוות דעת משלימה.

6.

המבקש הגיש ערעור לבית המשפט המחוזי, ובו הלין על קביעותיו העובדתיות של בית המשפט המחוזי, כמו גם על המשקל שנתן למסקנותיו של המומחה החשבונאי. עוד נטען כי בית המשפט לענייני משפחה לא מנע הרחבת חזית מטעם המשיבה והתעלם מכך ששינתה את גרסתה לאורך ההליך. במישור המשפטי נטען כי בית המשפט לענייני משפחה שגה בהבחנה שערך בין "הלוואה מסחרית", "הלוואת בעלים" ו"השקעת בעלים", וכן כי בפסק הדין בוצעה למעשה "הרמת מסך" בין המבקש לחברות שבבעלותו אף שלא נערך כל דיון בסוגיה זו.

7.

בית המשפט המחוזי דחה את הערעור מכוח תקנה 460(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984. בית המשפט המחוזי קבע כי אין מקום להתערב בממצאיו העובדתיים של בית המשפט לענייני משפחה המעוגנים היטב בחומר הראיות, כי ממצאים אלו תומכים במסקנה המשפטית ובתוצאה האופרטיבית, וכי לא נפלה בפסק דינו כל טעות שבחוק. בית המשפט המחוזי ציין כי מסקנותיו של בית המשפט לענייני משפחה ביחס לכל אחת מההלוואות הנטענות עולה בקנה אחד עם הממצאים העובדתיים ועם ההבחנה המשפטית בין הלוואת בעלים לבין השקעה של בעלי מניות (תוך שהפנה בעניין זה לע"א

9025/17

A.T.S Investments Inc

נ'

Segal Group (Dresden) GmbH and Co.KG (19.2.2020)). עוד נקבע כי יש לדחות את טענת המבקש ביחס להרמת מסך, בהיותה שולית להכרעה. לבסוף, דחה בית המשפט המחוזי את טענות המבקש באשר להרחבת החזית ולהצגת גרסה מתפתחת מטעם המשיבה. הודגש, כי המידע על פעולות המבקש והחברות שבבעלותו התגלה רק בעקבות חקירת המומחה ופעולותיו של כונס הכנסים, ולא היה מצוי בידי המשיבה במועד הגשת תביעתה. כן הודגש, כי למבקש ניתנה הזדמנות נאותה להציג את מלוא טענותיו וראיותיו.

8.

בבקשת רשות הערעור שבפני טוען המבקש כי עניינו מעורר שאלה עקרונית בדבר החובה לצרף חברות משפחתיות כצד להליך המתנהל בבית המשפט לענייני משפחה, במסגרת דיון בזכויות רכושיות של בעלי דין המחזיקים במניותיהן של אותן חברות, ובדבר סמכותו של בית המשפט לענייני משפחה להכריע בעניינן של אותן חברות כאשר אלו לא צורפו כצד להליך. זאת, כאשר בנסיבות העניין הן החברות בבעלותם המשותפת של הצדדים והן החברות בבעלותו של המבקש לא צורפו כצד להליך. על כן, כך נטען, היה על בית המשפט לענייני משפחה להימנע מלקבל החלטות הנוגעות אליהן.

9.

לאחר שעיינתי בבקשה ובנספחיה הגעתי לכלל מסקנה כי יש לדחותה בהתאם לתקנה 148א לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018, וזאת אף מבלי להידרש לתגובת המשיבה. הבקשה נסבה על טענות הנוגעות לחלוקת הרכוש בין הצדדים, ובאופן ספציפי יותר לזכויות הרכושיות בחברות שבבעלותם המשותפת. לא מצאתי כי היא מעוררת כל שאלה משפטית עקרונית החורגת מעניינם הפרטני של הצדדים, ואף לא התרשמתי שדחייתה תגרום למבקש לעיוות דין.

10.

למעלה מן הצורך, יש להוסיף, כי לכאורה טענותיו של המבקש בעניין אי-צירוף החברות הרלוונטיות הועלו רק בשלב זה של ההליך. זאת ועוד, הן בית המשפט לענייני משפחה (בעמ' 11 לפסק דינו החלקי) והן בית המשפט המחוזי (בעמ' 7 לפסק דינו) הדגישו כי קביעותיהם נוגעות למישור היחסים שבין הצדדים להליך ואינן משפיעות על זכויות צדדים שלישיים, אשר שמורה להם הזכות לנקוט בהליך מתאים.

11.

סוף דבר: הבקשה נדחית. משלא נתבקשה תגובה, אין צו להוצאות.