בע"מ 4417-23 בע"מ 4417-23

1.לפניי בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי חיפה (השופט א' נאמן) אשר ניתן ביום 1.6.2023 ברמ"ש 74031-05-23, במסגרתו נדחתה בקשת רשות הערעור של המבקשת על החלטתו של בית המשפט לענייני משפחה קריות (השופטת ל' דהן חיון), אשר ניתנה ביום 23.5.2023 בתלה"מ 8362-02-23, ואשר בגדרה בית המשפט הורה על המשך קיומם של זמני השהות של בנם של בעלי הדין (להלן: א'), עם אביו, המשיב, ללא לינה בבית האב – וזאת, עד למתן החלטה אחרת. עוד נקבע כי מפגשי א' עם אביו יכול שיתקיימו בבית האב, ובלבד שיהיו תחת פיקוח מלא של האב או של אשתו. במסגרת תנאי זה הובהר כי לינות או מקלחות משותפות של א' עם בנה של אשת המשיב (להלן: ד') תיאסרנה, כמו גם כל שהייה של השניים ביחידות מבלי השגחת מבוגר. בית המשפט הוסיף כי העובדת הסוציאלית תגיש תסקיר נוסף תוך 60 ימים, במסגרתו תעמוד על התקדמות הטיפול של א', וכן תמליץ האם להורות על לינת א' בבית אביו, אם לאו.

2.המבקשת והמשיב הינם הוריו של הקטין א', כיום בן 5. לאחר פרידתם, נישא המשיב מחדש. לאשתו של המשיב ילד מנישואים קודמים – ד', קטין בן 12, אשר מתגורר עם אמו והמשיב. ביום 10.8.2022, המבקשת פנתה לבית המשפט לענייני משפחה ועתרה לקבל צו הרחקה של המשיב מ-א' – זאת, מאחר שלטענתה, ד' הטריד מינית את א'.

3.דין הבקשה להידחות אף מבלי לקבל תשובה.

4.מדובר בבקשת רשות ערעור "בגלגול שלישי" אשר באה בגדרה של תקנה 148א לתקנות סדר הדין האזרחי (להלן: תקנה 148א). אמנם, בקשות רשות ערעור אשר נוגעות לחייהם של קטינים, ראויות להיבחן על פי אמות מידה מקלות ומרוככות יותר מהרגיל (ראו: בע"מ 5041/19 פלונית נ' פלונית, פסקה 7 (8.8.2019)), אולם אין פירושו של דבר כי תינתן רשות אוטומטית לערער (ראו: רע"א 4499/19 פלוני נ' פלונית, פסקה 12 והאסמכתאות שם (14.7.2019)). סבורני כי גם על פי אמות המידה המקלות הנהוגות בכגון דא, אין הבקשה מצדיקה מתן רשות ערעור.

5.ההכרעות קמא נטועות בעובדותיו הפרטיקולריות של המקרה ואינן מעוררות שום שאלה משפטית עקרונית אשר חורגת מעניינם הפרטני של בעלי הדין ואשר ראוי לה, לפי טיבה ומהותה, להתברר במסגרת בקשת רשות ערעור "בגלגול שלישי". הכרעות אלו מבוססות כדבעי ומכוונות אל טובת הקטין א', ותואמות את כלל חוות הדעת המקצועיות של גורמים טיפוליים שונים אשר הצביעו על חשיבות הקשר בין א' לבין אביו, תוך הקפדה על בידודו של א' מ-ד'. לאור האמור, ובשים לב לכך שאין מדובר בהסדר בלתי-הפיך כי אם בהסדר זמני שיתקיים עד אשר יתקבל תסקיר נוסף בעניינו של א', הנני סבור כי מתן רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי איננו דרוש כדי למנוע עיוות דין.

6.הבקשה נדחית אפוא. משלא נתבקשה תשובה, אין צו להוצאות.