בע"מ 4439/05 שמואל הרשקוביץ נ. מדינת ישראל

1.בפני בקשה לפטור מאגרה בהליך זה. טעם הבקשה העיקרי הוא כי למעשה אין משיבים בערעור זה משעה שהסכימו הם לקבלת הערעור בבית המשפט המחוזי שעניינו היה בהחלטה מנהלית של כב' השופט גדול. ממילא לא יוכל המבקש להיפרע בגין הוצאותיו אם תתקבל רשות הערעור שבפני. המדינה, בתגובה לבקשה זו, טענה כי יש מקום לחיוב באגרה גם בנסיבות אלו שכן תכלית האגרה הינה השתתפות במימון ההליך עצמו, ולשאלת יכולת הפירעון מן הצד שכנגד אין חשיבות בהקשר זה. מכל מקום, נטען עוד, לא הוכחה חוסר יכולת כלכלית והגם שנטענה גם טענה בדבר מצב רפואי לקוי, זו לא הוכחה וגם מטעם זה אין מקום לפטור מאגרה.

2.לאחר עיון בחומר שבפני ובטענות הצדדים, נחה דעתי כי דין הבקשה להידחות. אכן, תכלית האגרה הינה השתתפותו של בעל דין בעלות ההליך המשפטי שהוא בוחר לנהל. כעולה מתקנה 2(א) לתקנות בית משפט (אגרות), תשמ"ח-1987, כל הליך חייב באגרה, למעט המקרים בהם הוכח פטור מאגרה בדין. המבקש לא הצביע על פטור מעין זה החל בעניינו אלא מבקש למעשה לקרוא לתוך החיוב שבדין תנאי לפיו יוכל משלם האגרה להיפרע מן הצד שכנגד בגין הוצאתיו. אולם, לא זהו הדין ולא זו תכליתו. לו היה הדין עם המבקש, היתה נגבית האגרה על פי תוצאת ההליך מן הצד שהפסיד במשפט. לא זהו המנגנון שנקבע אלא שיוזם ההליך הוא החייב באגרה. כך הוא ככלל, כך הוא במקרה שבפני. עוד יוסף, כי אכן לא ביסס המבקש יסוד למתן פטור מטעמי חוסר יכולת כלכלית. התוצאה היא כי אגרה תשולם תוך 10 ימים מעת ההמצאה, שאם לא כן – יימחק ההליך ללא התראה נוספת. הדיון בשאלת העירבון יימשך בכפוף לתשלום האגרה.