בע"מ 4448/15 פלוני נ. פלוני

1.

לפני בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בנצרת מיום 2.6.2015 (רמ"ש 54238-04-15, הנשיא א'

אברהם ). בית המשפט המחוזי הורה בפסק דינו על מחיקתה של בקשת רשות ערעור שהגיש המבקש (בעניין החלטה של בית המשפט לענייני משפחה בטבריה, תמ"ש 1500/06, השופט מ' שדאפנה ) בשל אי-הפקדת עירבון. בקשת רשות הערעור שלפני מכוונת גם כלפי החלטה נוספת מיום 14.6.2015, שבה דחה בית המשפט המחוזי בקשה לביטולו של פסק דינו האמור מיום 2.6.2015.

2.

מקורה של הבקשה שלפני בהליך שמתקיים בבית המשפט לענייני משפחה בטבריה בין המבקש למשיבה, בני זוג שנפרדו והינם הורים לילדים משותפים. במסגרת זו בית המשפט לענייני משפחה דחה ביום 30.3.2015 בקשה מטעם המבקש באשר להגשת עדות מסוימת.

3.

המבקש הגיש על החלטה זו בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי. ביום 3.5.2015 קבע בית המשפט המחוזי (הנשיא אברהם ) את הבקשה לדיון ליום 3.6.2015, וכן הורה על העברת התיק לרשם לצורך קביעת סכום העירבון שעל המבקש להפקיד להבטחת הוצאותיה של המשיבה ואת המועד להפקדתו. כן נקבע כי המשיבה תגיש תשובה לבקשה עד חמישה ימים לפני הדיון, בכפוף להפקדת העירבון. בו ביום ניתנה החלטת רשם בית המשפט המחוזי לפיה על המבקש להפקיד עירבון בסך 5,000 שקל תוך 15 יום (השופט ע' טאהא בתפקידו כרשם). העירבון לא הופקד, ובהחלטה מיום 27.5.2015 הורה הרשם על רישומה של בקשת רשות הערעור לדחייה ליום 14.6.2015, היינו לתאריך מאוחר למועד שנקבע לדיון.

4.

ביום 2.6.2015 נתן הנשיא אברהם פסק דין בבקשת רשות הערעור, וקבע כי יש למחוק אותה. זאת, על מנת למנוע את התייצבותה של המשיבה לדיון בלא שהופקד עירבון (ובשים לב לעובדה שהרשם הורה על רישום הבקשה לדחייה למועד שהוא מאוחר למועד שנקבע לדיון בבקשה עצמה).

5.

ביום 3.6.2015 המבקש הגיש בקשה לביטול פסק הדין, ובה טען כי ההחלטות הנוגעות לעירבון (על קביעת העירבון ועל רישום הבקשה לדחייה) לא הומצאו לו בשל שגגה שנפלה במזכירות בית המשפט המחוזי. ביום 4.6.2015 הגיש המבקש בקשה נוספת באותו עניין, ובה הבהיר כי נפלה במזכירות טעות ברישום שמו של עורך הדין המייצג אותו.

6.

ביום 14.6.2015, לאחר קבלת תגובת המשיבה לבקשה, דחה הנשיא אברהם את הבקשה. בהחלטה צוין כי הבקשה לא הייתה מגובה בתצהיר (בכל הנוגע לטענות העובדתיות שנכללו בה), וכי די בכך על מנת לדחותה. כמו כן, קבע בית המשפט המחוזי כי עיון בתיק בית המשפט מעלה שההחלטה הומצאה לבא-כוח המבקש.

7.

בבקשת רשות הערעור שבפני המבקש חוזר וטוען כי החלטותיו של רשם בית המשפט המחוזי בעניין העירבון לא הגיעו אליו, וכי במערכת בית המשפט המחוזי עודכן בשגגה עורך דין אחר. לטענתו, הדברים נלמדים אף ממערכת "נט המשפט" (אשר בעת הרלוונטית, כך נטען, לבא-כוח המבקש לא הייתה גישה אליה). לכן, המבקש טוען כי בית המשפט המחוזי שגה בקבעו כי ההחלטות נמסרו לבא-כוחו של המבקש, ומכאן, לטענתו, שיש לבטל את פסק הדין מיום 2.6.2015.

8.

דין הבקשה להידחות אף מבלי להידרש לתגובת המשיבה.

9.

בפתח הדברים אומר, כי מאחר שטענותיו של המבקש באשר לאי-הפקדת העירבון נדונו לראשונה בפני הנשיא אברהם בבית המשפט המחוזי, מתעוררת השאלה האם יש להחיל על הדיון בבקשה דנן את אמות המידה שנקבעו בהלכת חניון חיפה (ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' הדר חיפה (מצת אור) בע"מ , פ"ד לו(3) 123 (1982)) או אמות מידה מקלות יותר (ראו: רע"א 121/12 פלקסר נ' בנק אוצר החייל בע"מ , פסקה 10 (4.6.2012); בר"ם 7972/12 וסרמן נ' מנהל הארנונה בעיריית גבעתיים , פסקה 4 (25.7.2013), חמי בן-נון וטל חבקין הערעור האזרחי 222 (מהדורה שלישית, 2012); והשוו: רע"א 2108/13 אלבז נ' עו"ד אבירם מיטל , פסקה ו' (21.4.013)). מכל מקום, אפילו הייתי נזקקת לגישה המקלה לא הייתה נמצאת הצדקה למתן רשות ערעור במקרה דנן.

10.

כידוע, לפי תקנה 404 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (להלן: תקנות סדר הדין האזרחי או התקנות ), חלה על המבקש לערער חובה לערוב להוצאותיו של המשיב. לפי תקנה 404(ב) לתקנות, על הפקדת עירבון בבקשת רשות לערער חלות ההוראות הכלליות בדבר הפקדת עירבון בערעור, הקבועות בתקנות 433-427, בשינויים המחויבים. תקנה 431 קובעת כי אם לא קיים המערער הוראה בדבר עירבון או ערובה, "יירשם הערעור לדחייה". כך אכן עשה הרשם בענייננו. בשל נסיבות המקרה, שבהן התיק היה קבוע לדיון עוד בטרם המועד שנקבע לרישום לדחייה, החליט בית המשפט המחוזי על מחיקתה של בקשת רשות הערעור עוד קודם למועד הדיון בה. אכן, קיימים מקרים בהם ניתן "להחיות" ערעור שנדחה מכוח תקנה 431, כאשר למערער יש הסבר מניח את הדעת למחדליו (וראו: בש"א 5822/05 לה נסיונל חברה ישראלית לביטוח בע"מ נ' אלמלם , פסקה 22 (28.6.2006); רע"א 9422/10 חטיב נ' אזברגה , פסקה 6 (14.3.2012); בע"ם 160/12 פלונית נ' פלוני , פסקה 7 (23.4.2012)). בהקשר זה, נקבע כי דרך המלך להחייאת הערעור היא הגשת בקשה לביטול פסק דין שניתן במעמד צד אחד – וכך אמנם עשה המבקש בענייננו. דא עקא, במסגרת אותו הליך בחן בית המשפט המחוזי את טענותיו של המבקש לגופן דחה אותן, ולא ראיתי טעם להתערב בשיקול דעתו (ראו והשוו גם: רע"א 4830/12 מפלגת הירוקים – למען ישראל ירוקה – לאיכות הסביבה נ' נהרי , פסקה 4 (20.8.2012)).

11.

באופן ספציפי, הבקשה שבפני חוזרת ומתמקדת בטענות בדבר הטעות שנפלה במזכירות בית המשפט המחוזי בכל הנוגע לשמו של עורך הדין המייצג את המבקש, כך שלטענתו החלטות הרשם נשלחו לכתובת הלא נכונה. המדובר בהשגה על קביעות עובדתיות באשר לשאלה אם ההחלטות הועברו לידי בא-כוח המבקש אם לאו, קביעות שבהן ערכאות הערעור אינה נוטה להתערב (ראו למשל: ע"א 7575/12 יפת נ' זלצמן , פסקה 20 (4.8.2014)). בשולי הדברים יוער, כי אכן נפל פגם גם בכך שטענותיו של המבקש לא גובו בתצהיר (ראו עוד: ע"א 409/13 שידורי קשת בע"מ נ' קופר , פסקה 12 (11.4.2013)). לכל אלה יש להוסיף, כי החלטת בית המשפט לענייני משפחה אשר עומדת בבסיס ההליך היא החלטת ביניים דיונית אשר לא מסיימת את ההליך, מסוג ההחלטות שבהן ערכאת הערעור אינה נוטה להתערב, ושככלל ניתן אף לערער עליהן במסגרת ערעור על פסק הדין כולו, במידת הצורך (תקנה 411 לתקנות סדר הדין האזרחי).

12.

אשר על כן, הבקשה נדחית. בנסיבות העניין ומשלא התבקשה תגובת המשיבה, אין צו להוצאות.