פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
בע"ם 4498/21
לפני:
כבוד השופט ע' פוגלמן
המבקשת:
פלונית
נ ג ד
המשיב:
פלוני
בקשת רשות לערער על
פסק הדין של בית המשפט המחוזי הנצרת (כב' השופט הבכיר ש' אטרש והשופטים ע' טאהא
ות' נסים שי) בעמ"ש 17340-04-20 מיום 1.6.2021
בשם המבקשת:
עו"ד זידאן זידאן טאטור
החלטה
1.
פלוני (להלן: האב ) היה בעלים של חלקת מקרקעין ובה בניין בן שתי קומות, ובכל קומה דירה. בצוואה מיום 20.6.1974 ציווה האב את חלקת המקרקעין שהייתה בבעלותו (להלן: החלקה ) בחלקים שווים לשני בניו: המשיב ואחיו (להלן: האח ) . כשנתיים לאחר מכן, ביום 14.2.1976, ערך האב תצהיר מתנה (להלן: תצהיר המתנה ) ובו הצהיר כי הוא נותן ל אח את הדירה העליונה בבניין ואת הגג , למשיב – את הקומה התחתונה ואת האדמה הצמודה לה, ושטח הכניסה לשתי הקומות נותר משותף לשני האחים. ביום 26.7.1979 נחתם לבקשת האב צו רישום בפנקס הבתים המשותפים המחלק את הבית לשתי חלקות משנה, בהתאם לתצהיר המתנה (ובהצמדת חלקים נוספים לכל חלקת משנה). ביום 5.4.1984, לאחר שהאב הלך לבית עולמו, נרשמה הצוואה בפנקסי המקרקעין, ו המשיב והאח נרשמו כבעלים בחלקים שווים בשתי חלקות המשנה. לימים נפטר גם האח, והמבקשת, אלמנתו, ירשה את זכויותיו. ביום 9.6.2016 הגיש המשיב תביעה לקבלת סעד הצהרתי כי הבעלות בחלקות המשנה היא בהתאם לרישום בפנקס הבתים המשותפים ותירשם בפנקסי המקרקעין בהתאם. נטען כי רישום הזכויות לפי הצוואה נעדר תוקף שכן נעשה בניגוד לעסקת המתנה.
2.
ביום 29.2.2020 קיבל בית המשפט לענייני משפחה בנצרת (כב' השופטת ר' גורביץ ) את תביעת המשיב. תחילה, נקבע כי תקופת ההתיישנות החלה עם התעוררות המחלוקת בין הצדדים עובר להגשת התביעה, ולכן התביעה לא התיישנה. לגופו של עניין קבע בית המשפט כי פעולות האב בחייו מלמדות שפעל לאכיפת התחייבותו בתצהיר המתנה. עוד נמצא כי בתצהיר המתנה "הופקעה" החלקה מהעיזבון, וכי צו קיום הצוואה, שלפיו נרשמה הצוואה בפנקסי המקרקעין, אינו מקים מעשה בית דין בנושא זכויות המשיב בחלקה מתוקף תצהיר המתנה. לבסוף, דחה בית המשפט את טענת המבקשת כי תצהיר המתנה הוא עסקה בחלק מסוים במקרקעין בניגוד לסעיף 13 לחוק המקרקעין, התשכ"ט-1969 (להלן: חוק המקרקעין ). נקבע כי עסקת המתנה קיבלה תוקף מכוח החזקה והשימוש, והושלמה מבחינה קניינית עם רישום הבית המשותף.
3.
ביום 1.6.2021 דחה בית המשפט המחוזי בנצרת (כב' השופט הבכיר ש' אטרש והשופטים ע' טאהא ו ת' נסים שי ) את ערעורה של המבקשת. בנוגע לטענות המהותיות, נקבע כי יורשי האב אינם רשאים לחזור מן המתנה במקומו; כי בתצהיר המתנה נגרעה החלקה מנכסי האב, ולכן ברי שום הצוואה בפנקסי המקרקעין לא היה כדי ליצור זכויות לצדדים יש מאין; וכי אפשר להקנות זכויות בחלק מסוים בנכס בשלב האובליגטורי, ולכן עסקת המתנה אינה מנוגדת לסעיף 13 לחוק המקרקעין.
טענת ההתיישנות נדחתה פה אחד, אולם מטעמים שונים. השופטת ת' נסים שי סברה כי השימוש של הצדדים בדירות במשך השנים הוא בבחינת "[]מעשה שיש בו משום ביצוע מקצת הזכות" ודינו כהודאה בקיום הזכות, בהתאם לסעיף 9 לחוק ההתיישנות, התשי"ח-1958 (להלן: חוק ההתיישנות ) . השופט ע' טאהא סבר כי ההחזקה והשימוש אינם מספיקים לקיום תנאיו של סעיף 9 האמור, אולם בנסיבות המקרה נוצרו יחסי נאמנות קונסטרוקטיביים בין הצדדים, ו תקופת ההתיישנות החלה רק לאחר כפירתה של המבקשת בנאמנות, כלומר בזכותו של המשיב בהתאם לאמור בתצהיר המתנה. השופט הבכיר ש' אטרש הסכים לעמדות שני חבריו והוסיף כי הצדדים להליך, בהיותם צדדים לעסקת המתנה, היו מחויבים לפעול להשלמתה ולרישומה, מכוח חובת תום הלב וההגינות.
4.
מכאן הבקשה שלפניי. המבקשת טוענת כי עילת התביעה קמה עם עריכת הסכם המתנה ולכל המאוחר עם רישום הצוואה, וכי קביעותיהן של הערכאות הקודמות בשאלת ההתיישנות מרחיבות "מעל ומעבר" את החריגים בסוגיה זו ושגויות לגופן, כל אחת מטעמים אחרים. עוד טוענת המבקשת כי העסקה בתצהיר המתנה נעשתה כשהחלקה עודנה יחידה הנדסית שלמה, ולכן בניגוד לסעיף 13 לחוק המקרקעין, וכי בית המשפט המחוזי התעלם מכך שהתבקש סעד בנוגע לרישום הקנייני, ולא לשלב האובליגטורי. לגישת המבקשת, בעניינה מתעוררות שאלות שחורגות מעניינם האישי של הצדדים, ונדרש למנוע עיוות דין מהותי כלפיה.
5.
לאחר עיון בבקשה ובנספחיה, הגעתי לכלל מסקנה כי דינה להידחות. כידוע, רשות לערער ב"גלגול שלישי" תינתן בצמצום, כאשר מתעוררת שאלה עקרונית כללית החורגת מעניינם של הצדדים הישירים להליך או מקום שבו הימנעות ממתן רשות כאמור תגרום למבקש עיוות דין חמור (ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו(3) 123, 128 (1982); בע"ם 3233/19
פלוני נ' פלונית , פסקה 5 (25.6.2019)). הבקשה דנן אינה עומדת באמת המידה האמורה. הערכאות הקודמות לא קבעו הלכה חדשה, אלא יישמו את הדין בנסיבות המקרה. טענות המבקשת כולן, חרף הניסיון לשוות להן נופך עקרוני, משיגות על יישום זה. טענות ממין אלה אינן מצדיקות, ככלל, עילה להתערבות ב"גלגול שלישי" (בע"ם 4255/19 פלוני נ' קרנית קרן לפיצוי תאונות דרכים , פסקה 5 (27.8.2019)). גם לא מצאתי שנגרם למבקשת עיוות דין.
הבקשה נדחית אפוא. מאחר שלא התבקשה תשובה, אין צו להוצאות.
ניתנה
היום, י"ג באב התשפ"א (22.7.2021).
ש ו פ ט