בע"מ 4500/13 פלוני נ. פלוני

1.

בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה (כבוד השופטים ש' שטמר, י' וילנר וד"ר ע' זרנקין ), מיום 23.5.2013, בעמ"ש 41063-10-12, על פסק הדין של בית המשפט לענייני משפחה בקריות (כבוד השופט א' נאמן ), מיום 13.9.2012, בתמ"ש 8760-03-09.

2.

בעלי הדין היו בני זוג ידועים בציבור. תביעותיהם ההדדיות בנוגע לפירוק השיתוף ביניהם הוכרעו בפסק דין של בית המשפט לענייני משפחה בקריות (כבוד השופטת א' אלון ), מיום 27.7.2008 ואף נחתמה פסיקתה. המבקש ערער על פסק הדין וביום 29.1.2009 ניתן פסק דין בערעור על דרך הפשרה, במסגרתו תוקן סעיף אחד בפסק הדין של בית המשפט לענייני משפחה. פסק הדין לא מומש ובין בעלי הדין נתגלעו מחלוקות בנוגע לרכיבי החיוב השונים ומנגנון השערוך הראוי לגבי כל רכיב ורכיב. בדיון מיום 15.11.2011 לפני כבוד השופט א' נאמן הגיעו בעלי הדין להסכמות שונות, ובין היתר הוסכם שימונה רו"ח מטעם בית המשפט לבדיקת ההתחשבנות ביניהם. המומחה הגיש את חוות דעתו ובמסגרתה הציע שלוש חלופות שונות להתחשבנות הסופית בין בעלי הדין. בעלי הדין הגישו תמצית טענות ביחס לחישוב ובית המשפט הכריע בעניין בפסק דין בו קבע כי סך חובו של המבקש למשיבה עומד על סכום של 421,257 ש"ח ואילו חובה של המשיבה למשיב עומד על 434,000 ש"ח. כלומר, המשיבה נותרה ביתרת חובה כלפי המבקש בסכום של 13,143 ש"ח. המבקש הגיש ערעור על פסק הדין ובמסגרתו העלה השגות רבות נגד קביעות בית המשפט בנוגע להתחשבנות בין בעלי הדין.

3.

בית המשפט המחוזי דחה את הערעור. בית המשפט שוכנע שבית המשפט לענייני משפחה יישם באופן נכון את ההוראות שנקבעו על ידי כבוד השופטת א' אלון במסגרת פסק הדין, הן לגבי הסכומים השונים הן לגבי אופן החישוב ולרבות שערוך הסכומים, מועדי התשלום וקיזוזם. בית המשפט ציין כי בית המשפט קמא שאב את הנתונים בין היתר, מחוות דעת המומחה, ולא מצא שנפלה טעות חישובית בפסק דינו. בית המשפט דחה את טענת המבקש לפיה בית המשפט קמא התעלם מהעובדה שהבית בחדרה נמכר בסופו של דבר בסכום העולה על הסכום בו הוערך על ידי השמאי. בית המשפט ציין כי המשיבה הפקידה בנאמנות אצל בא-כוח המבקש סכום של 122,057 ש"ח בגין חובה למבקש כתוצאה מההפרש שנוצר בין הסכום בו נמכר הבית בפועל לבין הסכום בו הוערך על ידי השמאי, וכי בית המשפט ערך את ההתחשבנות בהתאם לכך. בית המשפט הוסיף כי בית המשפט קמא ערך חישוב מפורט של ההתחשבנות ודן בכל אחת מהסוגיות שהיו שנויות במחלוקת בין בעלי הדין. נקבע, כי קביעותיו מתיישבות עם הוראות פסק הדין ועם חוות דעת המומחה. לפיכך הוחלט לאשר את פסק הדין ולדחות את הערעור. המבקש חויב לשלם למשיבה הוצאות ושכר טרחת עורך דין בסך כולל של 5,000 ש"ח. בעקבות פסק הדין הגיש המבקש את הבקשה שלפניי.

4.

המבקש טוען כי פסק הדין רווי טעויות וכי לא נעשתה חלוקה שווה של הרכוש בין בעלי הדין, כך שהוא יצא בעור שיניו: מהבית ששוויו יותר ממיליון ש"ח, הוא קיבל סך של כ-123,000 ש"ח, ולא קיבל דבר מהמיטלטלין שנקנו במשך הזמן. לדברי המבקש, בית המשפט המחוזי היה "כחותמת גומי" שאישרה את פסק הדין של בית המשפט לענייני משפחה. לטענתו, פסק הדין ניתן כלאחר יד ויש בכך משום חשש למשוא פנים, קיפוח וחוסר צדק, וכן, לפגיעה בזכויות היסוד שלו. לדבריו, פסק הדין משליך על הציבור כולו. המבקש טוען עוד כי חלק משופטי ההרכב לא ידע על מה המשפט שכן תיק בית המשפט לענייני משפחה לא היה בפני ההרכב או רק בפני חלק ממנו. לדבריו, בית המשפט התעלם מכך שהמשיבה רימתה אותו במהלך הדיון. המבקש טוען גם שהמומחה לא התייחס לשווי הבית כפי שנמכר בפועל למשיבה בהתמחרות שנערכה בין הצדדים: 1,350,000 ₪, וכי החשבון שערך בית המשפט נעשה לפי שווי של 950,000 ש"ח בלבד. כן טוען המבקש שבית המשפט התעלם מכך שהמשיבה קיבלה 400,000 ש"ח יותר ממה שמגיע לה. המבקש מוסיף כי הפרוטוקול אינו משקף את הדיון שנערך בבית המשפט, וכי לשאלות בית המשפט או להצעותיו אין זכר בפרוטוקול. המבקש טוען עוד שהמשיבה קיבלה הוצאות משפט כפולות וכי בית המשפט המחוזי לא התייחס לכך, כמו גם לעובדה שנקבע שכר דירה ראוי באופן סתמי וללא בדיקה. המבקש מוסיף שבית המשפט המחוזי התעלם מכך שהשופט א' נאמן

מינה את עצמו ככונס נכסים וכרואה חשבון, וקבע בצורה שרירותית שלמבקש לא מגיע כל חלק במיטלטלין. המבקש מציין כי הוא בן 70, חסר כל וחסר מגורים והפך להיות עני כתוצאה מפסק הדין.

המבקש הגיש בקשה "לצרף מסמך" בה הוא טוען שמאחר שבית המשפט נקט עמדה חד צדדית לטובת המשיבה, ראוי ורצוי לקיים משפט חוזר.לדבריו, מדובר ב"קצה הקרחון של העוול" שנעשה לו.

5.

לאחר עיון בפסקי הדין של הערכאות שלמטה ובבקשת המבקש הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להידחות. בסופו של יום, הבקשה אינה מעלה כל שאלה משפטית עקרונית והיא אינה חורגת מהעניין של הצדדים הישירים לסכסוך זה. לפיכך, אין הבקשה מצדיקה מתן רשות ערעור בגלגול שלישי (ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו(3) 123 (1982)). כאמור, אין זו דרכו של בית משפט זה להתערב בהכרעות של הערכאה המבררת המבוססת על התשתית העובדתית שהונחה לפניו, ואין בטיעוני המבקש, שנטענו בעלמא, כדי להצדיק התערבות של בית משפט זה בגלגול שלישי בפסק הדין של בית המשפט לענייני משפחה אשר אושר על ידי ערכאת הערעור.

6.

אוסיף כי מבקשת המבקש עולה חוסר שביעות רצונו מתוצאת פסק הדין, במיוחד לגבי הבית בחדרה. ואולם, גם אם ניתן להבין את מצוקתו אין ולא היה מקום להשתלחות של המבקש בערכאות השיפוטיות ולהטחת האשמה בהרכב בית המשפט המחוזי כאילו נתן את פסק הדין כ"חותמת גומי". נחה דעתי כי טענותיו של המבקש נשמעו, בית המשפט התייחס אליהן והן נדחו לגופן כמו כן שוכנעתי כי ניתן לו יומו בבית המשפט. טענות המבקש לגבי אופן הערכת שווי הבית בחדרה וקביעת שוויו על פי דו"ח השמאי, אין בהן כדי להצדיק מתן רשות ערעור לבית משפט זה. בעניין זה די שאפנה את המבקש לאמור בפסקה 31 לפסק הדין של בית המשפט לענייני משפחה, שלפיה לא היה מקום בנסיבות העניין להוציא את הבית בחדרה למכירה באמצעות כונסי נכסים כדרישת המבקש, ודי היה בביצוע קיזוזים הדדיים אשר יאפשרו למשיבה להמשיך לגור בבית אך זכויות המבקש לא יקופחו. כמו כן אני מפנה את המבקש לאמור בפסקה 36 לפסק הדין הדן במפורש בפער במחיר בו נמכר הבית בחדרה. אשר לטענת המבקש כי פרוטוקול הדיון אינו משקף את הדיון הלכה למעשה, הרי שיכול היה המבקש להגיש בקשה לתיקון פרוטוקול וזו הייתה נדונה לגופה. אף ביתר טענות המבקש אין די כדי להצדיק מתן רשות ערעור בבית משפט זה. כך או כך, מן הראוי הוא לשים קץ לסכסוך בין בעלי הדין, וכל אחד מהם יפנה לדרכו ויתחיל דף חדש.

הבקשה נדחית. משלא התבקשה תשובה אין צו להוצאות.