בע"מ 4532/20 פלוני נ. פלוני

1.

בקשה לרשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בבאר שבע (השופטים י' פרסקי, ג' לוין ו- י' דנינו ) בעמ"ש 58430-11-19 מיום 10.6.2020, במסגרתו נדחה ערעורם של המבקשים על פסק דינו של בית המשפט לענייני משפחה בבאר שבע (השופט א' גביזון ) בתמ"ש 50714-04-17, ת"ע 46293-06-17, ת"ע 46703-06-17, תמ"ש 32513-06-17 ותמ"ש 19445-01-18 מיום 28.10.2019. בפסק דינו דחה בית המשפט לענייני משפחה את תביעות המבקשים שהוגשו במסגרת סכסוך עם אביהם, המשיב 1 (להלן: המשיב ), בנוגע לזכויות אמם (להלן: המנוחה ) בנחלה שבמושב מגוריהם (להלן: הנחלה ), וקיבל את תביעת המשיב לפינוי המבקשים 2-1 מהנחלה.

2.

המשיב והמנוחה נישאו במרוקו בשנת 1954 ועלו ארצה בשנת 1957. למן שנת 1970 סבלה המנוחה ממחלת נפש. בין השנים 2009-2002 שימש בנה של המנוחה, המשיב 3, כאפוטרופוס על גופה ורכושה. בשנת 2009 מונה המבקש 1 לתפקיד זה במקום המשיב 3, ומילא אותו עד לפטירת המנוחה בינואר 2017.

במשך כל השנים ועד לפטירת המנוחה התגוררו בני הזוג באותו בית מגורים בנחלה, אף שעוד בשנת 1968 הגיש המשיב תביעת גירושין נגד המנוחה, אשר בנסיבות שלא הובררו לא הושלם. בשנת 1987 נתן בית הדין הרבני למשיב היתר לשאת אישה נוספת, אך לאחר כשלושה חודשים בלבד התגרש ממנה המשיב ושב להתגורר עם המנוחה בנחלה. בשנת 2001 הגיש המשיב תביעת גירושין נוספת נגד המנוחה, אך גם הליך זה לא הסתיים בגירושין בין בני הזוג. כאמור, בשנת 2017 נפטרה המנוחה.

3.

לאחר פטירת המנוחה, אשר לא הותירה אחריה צוואה, עתר המשיב לצו ירושה ביחס לעיזבון, בהתאם להוראות חוק הירושה, התשכ"ה-1965 (להלן: חוק הירושה) לרבות בנוגע לזכויות בנחלה

(ת"ע 46293-06-17). המבקשים התנגדו לבקשה וטענו כי ילדי המנוחה הם יורשיה היחידים, וזאת מן הטעם שבנסיבות הענין המשיב אינו בגדר

"בן זוג" לצורך סעיפים 11-10 לחוק הירושה (ת"ע 46703-06-17). בנוסף, הגישו המבקשים תביעה לפסק דין הצהרתי הקובע כי ילדי המנוחה הם הזכאים היחידים לזכויות בנחלה, בהתאם להוראות הסכם המשבצת הרלבנטי למושב; וכי למבקשים 2-1 ניתנה רשות בלתי הדירה למגורים בנחלה למשך שארית חייהם (תמ"ש 50714-04-17). מנגד, הגיש המשיב תביעה לסילוק יד של המבקשים 2-1 משטח הנחלה (תמ"ש 32513-06-17).

4.

בפסק דין מפורט מיום 28.10.2019 דחה בית המשפט לענייני משפחה את התובענות שהגישו המבקשים, וכן את התנגדותם לבקשה לצו הירושה שהגיש המשיב. בית המשפט קבע כי בעת פטירת המנוחה היה המשיב נשוי לה, ורק לה, ועל כן הוא בגדר "בן זוג", שכן בהתאם לחוק ולפסיקה המעמד של "בן זוג" לענין חוק הירושה נקבע בהתאם לסטאטוס הפורמלי של הנישואין, ואין חשיבות למערכת היחסים ביניהם, לרבות לעובדה שהם חיו בנפרד.

אשר לזכויות בנחלה, דחה בית המשפט את טענת המבקשים כי יש לראות בזכויות המנוחה והמשיב כזכויות חכירה לפי דיני היושר, אותן ניתן להוריש. נקבע כי למשיב ולמנוחה הוקנו זכויות של "בר-רשות" בנחלה, המוגדרות ב"חוזה המשבצת" והכפופות להוראותיו, וכי בהתאם להוראות הרלבנטיות בחוזה המשבצת, במקרה של פטירת אחד מבני הזוג, " תעבורנה כל זכויות השימוש שלו במשק לבן זוגו בלבד", וזאת אפילו אם המנוח הניח ילדים ביחד עם בן הזוג " (סעיף 19(ג) לחוזה המשבצת). בהתאם לכך קיבל בית המשפט את תביעת המשיב לסילוק יד של המבקשים 2-1 מהנחלה.

5.

ערעור שהגישו המבקשים לבית המשפט המחוזי נדחה ביום 10.6.2020

בפסק דין תמציתי, תוך שנקבע כי לא נפלה כל שגגה בקביעותיו של בית המשפט לענייני משפחה, הן באשר למעמדו של המשיב כ"בן זוג" של המנוחה, והן באשר למעבר הזכויות בנחלה למשיב בהתאם להוראות הסכם המשבצת.

6.

מכאן הבקשה לרשות ערעור שלפניי, בה טוענים המבקשים כי הפרשנות הניתנת בבתי המשפט למשפחה למונח "בן זוג" לצורך חוק הירושה אינה אחידה,

כאשר יש פסקי דין הסוטים מ"הגישה הפורמאלית", בה נקטו בתי המשפט קמא בענייננו, לפיה "בן זוג" הוא מי שקשור למוריש בקשר נישואין פורמאלי, ונקטו ב"גישה מהותית", לפיה אין די בקשר נישואין פורמאלי ויש להמשיך ולבחון את מהות מערכת היחסים בין בני הזוג. נטען כי נוכח הגישות הסותרות ובהיעדר הלכה מחייבת בנושא, נטען כי הבקשה מעלה שאלה משפטית עקרונית החורגת מעניינם הפרטי של הצדדים ומצדיקה מתן רשות ערעור.

7.

לאחר שעיינתי בבקשה ובנספחיה הגעתי לכלל מסקנה כי דינה להידחות. כידוע, רשות ערעור בגלגול שלישי תינתן אך במקרים חריגים בהם מתעוררת שאלה משפטית עקרונית החורגת מעניינם הפרטי של הצדדים, או מקום בו נדרשת התערבות לשם מניעת עיוות דין חמור. המקרה דנן אינו בא בגדרי אמת המידה האמורה.

הטענה בדבר גישה לא אחידה בפסיקה בנוגע לפרשנות המונח "בן זוג" שבחוק

הירושה, אינה מדויקת כל עיקר. בפסיקתו של בית משפט זה הובהר כי יש לפרש את המונח "בן זוג" לענין הוראות סעיפים 11-10 לחוק הירושה כמתייחסות לסטאטוס

הפורמאלי שלהם, מבלי שיש לייחס משמעות לטיב מערכת היחסים:

" בית-משפט זה פסק, בהזדמנויות שונות, כי השאלה אם פלונית היא בת-זוגו של פלוני תוכרע לפי הצורך במתן גט כדי לשים קץ לקשריה עמו, אפילו המדובר בנישואי ספק ובדרישה לגט לחומרה. כך, אין גם חשיבות לטיבה של מערכת היחסים שהייתה בין בני-הזוג, ואף לא לעובדה שחיו בנפרד בעת מותו של המוריש" (ע"א 247/97

סבג נ' סבג ,

פ''ד נג(4) 49 , 55 (1999).

וראו גם: ד"נ 14/66 פלדמן נ' פלדמן , פ"ד כ(4) 693 (1966); ע"א 524/87 היועץ המשפטי לממשלה נ' ביהם , פ''ד מג(3) 485, 489 (1989); בע"מ 9607/03 פלוני נ' פלונית , פסקה 15 (29.11.2006)).

אציין עוד, כי פסקי הדין של בתי המשפט לענייני משפחה, אשר נקטו כנטען ב"גישה המהותית", ברובם בוטלו בערכאת הערעור, ולא בכדי (ראו למשל: עמ"ש 38845-10-12 פלונית נ' ל.א. , בפסקאות 32-20 (7.1.2015)).

8.

אשר על כן, הבקשה לרשות ערעור נדחית, וממילא נדחית גם הבקשה לסעד זמני שהוגשה לצדה. המבקשים יישאו בהוצאות לטובת אוצר המדינה בסך 2,500 ₪.