בע"מ 4537/17 פלוני נ. פלוני

1.בקשת רשות ערעור על פסק הדין של בית המשפט המחוזי מרכז לוד (השופטים מ' ברנט , ו' פלאוט ו צ' ויצמן ) בעמ"ש 30670-06-16, אשר דן בערעוריהם של שני הצדדים על פסק הדין של בית המשפט לענייני משפחה בפתח תקווה (השופטת א' גולן-תבורי ) בתמ"ש 46545-08-10.

2.פסקי הדין עוסקים בחלוקת הרכוש שבין הצדדים, שהתגרשו זה מכבר. פסקי הדין דנו בטענות הדדיות של הצדדים בדבר חובות של האחד כלפי זולתו, והכריעו ביחס לכל אחת ואחת מן הטענות הללו.

3.הבקשה שלפני אינה מגלה עילה לדון במחלוקת זו פעם נוספת. מרביתה של הבקשה נטועה בטענות שבעובדה ושבהוכחה, שאף ערכאת ערעור שבזכות אינה רגילה להתערב בהן, קל וחומר בבקשה למתן רשות ערעור. מכל מקום, אין הטענות הללו מובילות למסקנה כי העניין הוא בעל חשיבות כללית, החורגת מנסיבות העניין; אף שמובן שלמבקשת עצמה מדובר בעניין עקרוני וחשוב, אין די בכך כדי להצדיק מתן רשות ערעור בעניין שהובא כבר לפתחן של שתי ערכאות.

4.מעבר לטענות העובדתיות שבבקשה, נטען בה עוד כי בנסיבות העניין – שבהן הוכח כי המשיב הבריח רכוש מן הרכוש המשותף לפני הגירושין, וחויב להשיבו – שומה היה על בית המשפט להשתמש בסמכותו שלפי סעיף 8(2) לחוק יחסי ממון בין בני זוג, התשל"ג-1973, ולהורות על חלוקת הרכוש באופן לא שוויוני לטובת האישה. שקלתי טענה זו, אך לא ראיתי שהיא מצדיקה מתן רשות ערעור. מדובר ביישום הוראת החוק, שבגדרה מוענק לבית המשפט שיקול דעת רחב, על הנסיבות הספציפיות של המקרה שלפנינו. שתי הערכאות דנו בטענה זו, בחנו אותה, ודחו אותה על סמך מכלול נסיבות העניין (ובכלל זאת, גם פגמים שנמצאו בהתנהלות המבקשת). מדובר אפוא בהפעלת שיקול דעת שיפוטי, שאין מקום להתערב בו, לבטח לא בשלב זה.

5.לנוכח המקובץ, הבקשה נדחית; משלא נתבקשה תשובה, אין צו להוצאות.