פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
בע"ם
4544/18
לפני:
כבוד השופט ע' פוגלמן
המבקשת:
פלונית
נ ג ד
המשיבים:
1. עו"ד פנינה שפירא
2. פלונית
3. פלונית
4. פלוני
5. פלוני
6. פלוני
בקשת רשות לערער על
החלטת בית המשפט המחוזי בירושלים (כב' השופטת ח' זנדברג)
ברמ"ש
10061-04-18 מיום 13.5.2018
בשם המבקשת:
עו"ד נעם בן-חורין
החלטה
1.
המשיבים 6-2, אחיה של המבקשת ובן זוגה של אחת האחיות, הגישו תביעה כספית נגד המבקשת ונגד עיזבון אמם המנוחה (להלן: עיזבון המנוחה או העיזבון ) לתשלום הוצאות הטיפול בהורים עת היו בחיים. התביעה התקבלה בבית המשפט לענייני משפחה בירושלים ( כב' השופט הבכיר ש' אלבז ) ביום 9.3.2016 (להלן: פסק הדין ). נפסק כי על העיזבון לשלם למשיבים 2, 3, 4 ו-6 את מלוא תביעתם (1,457,358 מיליון ש"ח) לפני חלוקת העיזבון, תוך שנקבע מנגנון לחישוב ההצמדה והריבית שישולמו למשיבים, חלף החישוב שפורט בתביעה. ביום 6.12.2017 הגישה המשיבה 1, מנהלת העיזבון, בקשה להתיר תשלום על סך 130,000 ש"ח מקופת העיזבון לידי המשיבים 6-2 על חשבון הסכום שנפסק לזכותם (להלן: ההעברה ) . המבקשת התנגדה להעברה בטענה שהסכום הפסוק אינו סופי, משום שטרם חושבו ההצמדה והריבית לפי המנגנון שקבע בית המשפט, ולפיכך פסק הדין אינו אופרטיבי. ביום 5.3.2018 התקבלה הבקשה תוך שנדחתה התנגדות המבקשת. בית המשפט (כב' השופט הבכיר ש' אלבז ) הורה למשיבה 1 על ביצוע ההעברה תוך שקבע כי אין כל עילה לעיכוב התשלום. צוין כי אף אם ישנה מחלוקת חישובית באשר לסכום הנתבע, הרי שההעברה נוגעת לחלק קטן מהסכום שאינו שנוי במחלוקת. בית המשפט המחוזי בירושלים (כב' השופטת ח' זנדברג ) דחה ביום 13.5.2018 בקשת רשות לערער שהגישה המבקשת על ההחלטה האמורה משלא מצא עילה ליתן רשות כאמור; וציין כי אין כל בסיס להתערב במסקנת בית משפט השלום. נקבע כי טענתה של המבקשת כי פסק הדין לא קבע הוראה אופרטיבית אינה מתיישבת עם לשונו; וכי המבקשת כלל אינה חולקת על כך שהסכום המבוקש במסגרת ההעברה נמוך מסכום החוב שהעיזבון מחויב לשלם למשיבים בכל מקרה, בלא התחשבות בהצמדה ובריבית.
2.
מכאן בקשת הרשות לערער שלפניי. המבקשת טוענת כי אין קביעה שיפוטית לגבי הסכום שעל העיזבון לשלם למשיבים 6-2; וכי בית המשפט לענייני משפחה ובית המשפט המחוזי התירו למעשה למשיבה 1 להשלים את פסק הדין, כשקבעו שאין צורך בחישוב ההצמדה והריבית כדי לאשר את ההעברה. בהתאם נטען כי במקרה דנא מוצדק ליתן למבקשת רשות לערער, מכיוון שעניינה מעורר שאלה עקרונית באשר להיקף סמכותם של בעלי תפקידים שמונו בידי בית משפט לביצוע פסק דין.
3.
לאחר שעיינתי בבקשה ובצרופותיה באתי למסקנה כי דינה להידחות. מתן רשות לערער ב"גלגול שלישי" מוגבל לאותם המקרים שבהם מתעוררת שאלה משפטית עקרונית כללית החורגת מעניינם הפרטני של הצדדים או למקרים שבהם דחיית הבקשה תגרום למבקש עיוות דין ( בע"ם
6883/16 פלוני נ' פלוני , פסקה 4 (25.12.2016 ); ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו(3) 123, 128 (1982)). הבקשה שלפניי אינה עומדת באמת המידה האמורה. טענות המבקשת שלפיהן אין בפסק הדין קביעה שיפוטית היוצרת חוב פסוק – טענות שנידונו ונדחו בשתי ערכאות – הן טענות " ערעוריות " במהותן, הנטועות בנסיבותיו הפרטניות של המקרה, ומשכך אינן מצדיקות מתן רשות לערער ( בע"ם 918/18 פלוני נ' פלונית , פסקה 5 ( 5.2.2018) ). טענות נוספות של המבקשת מכוונות לקביעת בית המשפט לענייני משפחה כי במקרה דנא ניתן לבצע חלק מפסק הדין אף מבלי להשלים את חישוב ההצמדה והריבית. טענות אלו נוגעות ליישום הדין בנסיבות המקרה, ואינן מצדיקות מתן רשות לערער ( בע"ם 7800/17 פלוני נ' פלונית , פסקה 5 ( 22.1.2018 ) ). עוד יוער כי בניגוד לטענת המבקשת, המשיבה 1 פעלה לביצוע פסק הדין לפי הוראותיו של בית המשפט לענייני משפחה, כך שגם טענותיה בעניין זה אינן מגלות עילה למתן רשות כאמור.
הבקשה נדחית אפוא. משלא התבקשה תשובה, לא ייעשה צו להוצאות.
ניתנה
היום, כ"ח בתמוז
התשע"ח
(11.7.2018).
ש ו פ ט