בע"מ 4556/01 שמעון ביטון נ. חיים הרוש

בפניי בקשה לעיון חוזר בהחלטתי מיום 1.10.01 לפטור את המבקש מן החובה להפקיד ערבון בבקשת הרשות לערער שבכותרת.

1.החלטתי מיום 1.10.01 ניתנה, לאחר שלא נתקבלה תגובת המשיב לבקשת המבקש לפטור אותו מן, החובה להפקיד ערבון. הבקשה, וההחלטה מיום 21.6.01 על הבאתה לתגובת המשיב, הומצאו למשיב עוד ביום 5.8.01, ואישור מסירה על כך נמצא בתיק. ביום 16.10.01 פנה המשיב בבקשה לעיון מחדש בהחלטתי האמורה, ולהארכת מועד לצורך הגשת תגובה לבקשת המשיב לפטור אותו מהפקדת ערובה. בבקשה נטען, חרף אישור המסירה האמור, כי הבקשה לפטור לא הגיעה לידי המשיב מעולם, וכך גם ההחלטה מיום 21.6.01. בבקשה נטען, כי המבקש מגיש ערעורים רבים וכך גם בקשות רבות לפטור מהמצאת ערובה. המשיב טוען, כי לא המציא תגובתו לבקשה בשל טעות משרדית, אולי בשל ריבוי ההליכים האמור, אולי בשל טעות בתיוק ההחלטה והבקשה האמורים. המשיב אף טוען, כי סיכויי בקשת הרשות לערער אפסיים, וכי במצב זה יש מקום לחייב את המבקש בהפקדת ערובה.

2.יצוין, כי ביום 4.7.01 הגיש המבקש בקשה לצירוף מסמכים. הבקשה כוללת תצהירים, תלושי משכורת ומסמכי בנק שלא צורפו (עקב טעות, לטענתו) לבקשתו לפטור מערבון. הואיל ומתגובת המשיב לבקשה לפטור מהפקדת ערבון עולה כי לא הומצא לידיו העתק של הבקשה לצרוף מסמכים, נתתי ביום 24.12.01 החלטה לפיה המשיב יוכל להגיב למסמכים אלה ולתוכנם בתוך 7 ימים. החלטה זו הומצאה למשיב ביום 2.1.02. גם בפעם זו איחר המשיב בהגשת התגובה, שהוגשה רק ביום 17.1.02. המשיב הסביר איחור זה בעומס עבודה והתחייבויות קודמות.

3.במהותה, הבקשה שבפניי היא בקשה לביטול החלטה שניתנה במעמד צד אחד. אין המשיב טוען לפגם בהחלטה. ההחלטה מיום 1.10.01 ניתנה כדין, לאחר שהבקשה וההחלטה הומצאו למשיב כדין. משכך, מותנה ביטול ההחלטה בהפעלת שיקול דעת, בהתאם למבחנים שעוצבו לעניין זה (רע"א 129/91 עדי נגר נ' מדינת ישראל , פ"ד מה (3) 599). מבחנים אלה כוללים שני מרכיבים: האחד עניינו בסיבה למחדל. האחר, עניינו בסיכויי ההליך, היינו, בטיב טענותיו של המשיב לגופו של עניין. השאלה השניה היא עיקר, ולשאלה הראשונה נודעת חשיבות משנית, (רע"א 2979/97 תעשיות רכב בע"מ נ' ראש אברהם , דינים עליון כרך נב 718; זוסמן , סדרי הדין האזרחי, (מהדורה שביעית בעריכת ד"ר שי' לוין) (תל אביב, 1995), בעמוד 738)

4.אשר לסיבה למחדל, הרי שכאמור הגישה המקובלת לעניין זה היא כי אין מדובר בדרישה דווקנית. די לעניין זה כי המחדל אינו נעוץ בזלזול בבית המשפט, ובהסבר מתקבל על הדעת. לעניין זה, לא מצאתי מקום לדקדק בדרישה להגשת תצהיר, באשר סיבת המחדל נעוצה במשרד עורך דינו של המשיב, ולעניין זה נמסרה הודעה מאת בא כוחו של המשיב. מהודעה זו עולה, כי לא ידוע, למעשה, מהי הסיבה למחדל. האפשרות כי המחדל נעוץ בהליכים אחרים שנקט המבקש אינה נראית ממשית, באשר אז היה מקום לצפות כי החומר שהומצא לבאי כוחו של המבקש יימצא בתיקים אחרים הנוגעים למבקש. ברם, אין טענה כי כך הדבר. יוצא, כי סיבת המחדל היא, ככל הנראה, תקלה משרדית, אשר טיבה לא ברור. זאת ועוד, גם לאחר הגשת הבקשה לביטול נמשכו מחדליו של ב"כ המשיב, הפעם מסיבה של עומס מטלות והתחייבויות קודמות.

בכל אלה לא מצאתי טעם מספיק לדחות את הבקשה שבפניי. התנהגות המשיב אינה עולה כדי זלזול בבית המשפט, אף שאין היא עומדת באמות המידה הנדרשות של שקידה סבירה. אני סובר, כי במקרה זה ניתן לתת ביטוי לכך בפסיקת הוצאות הולמות, וכי אין מקום לתוצאה של דחיית הבקשה שבפניי, בלא שאדון לגופן בטענות המשיב.

5.אשר לטיב טענותיו של המשיב. הזרוע השנייה של שיקול הדעת בבקשה לביטול החלטה שניתנה במעמד צד אחד נוגעת לסיכויי ההליך. "הלכה פסוקה היא, כי פסק הדין...לא יבוטל על פי בקשת הנתבע , אלא אם כן יש בידו להראות שתצמח לו תועלת מהביטול, היינו שיש לו סיכוי לזכות במשפט, אם יבוטל פסק הדין" (זוסמן, בספרו הנ"ל, בעמוד 738). לעניין זה, ההליך הרלוונטי הוא בקשת הפטור מערבון במסגרת בקשת הרשות לערער שבכותרת. המשיב מעלה טענות ראויות לדיון, המצדיקות כי אדון בתגובתו לבקשת הפטור שלעצמה. טענות אלה מתמקדות בנושא יכולתו הכלכלית של המבקש, ולכך אפנה עתה.

6.לעניין מצבו הכלכלי של המבקש, צורפו תלושי שכר של המבקש בששת החודשים האחרונים שקדמו להגשת הבקשה. מן החומר עולה, כי אין בידו נכסים פיננסיים או אחרים; כי חלק ניכר מהשתכרותו משולם כמזונות; כי הוכרז חייב מוגבל באמצעים; וכי הכנסתו החודשית אינה עולה על הוצאותיו החודשיות. מתדפיסי חשבון הבנק של המבקש עולה כי הוא נמצא ביתרת החובה, אף כי זו נמוכה יחסית. אשר להכנסות מתיקי הוצאה לפועל בהם המבקש הינו זוכה, הרי שעובדה זו נזכרת, בפרוטוקול חקירת היכולת של המבקש אשר צורף לבקשתו, ואיני סבור כי הוסתר לעניין זה מידע בעל ערך.

השאלה העיקרית הטעונה דיון היא האפשרות של המבקש לגייס את סכום הערבון מאת צדדים שלישיים, אשר הוא נסמך על שולחנם, והדברים אמורים בעיקר בהוריו, אשר הוא מתגורר עימם. לעניין זה שותקת הבקשה, ואין בה פרטים כלשהם היכולים לשפוך אור על מצבו.

ברם, מתצהיר המבקש מיום 25.10.01 אשר הוגש על ידי המשיב, עולה כי בין השנים 1998 - 2000 קיבל המבקש מקרובי משפחתו, בהם אביו ואחיו, סכומי כסף גדולים בסך כולל של כ-400,000 ש"ח. מכך עולה לכאורה כי למבקש יכולת לגייס את סכום הערבון מקרוביו, וכי יש מקום לחייבו בהפקדת ערבון. יש להעיר, כי המשיב לא מסר נתונים אלה, אף שהיו לו הזדמנויות אחדות לכך. זאת ועוד, עצם השמטה זו, מצד מי שמבקש התחשבות בדרך של פטור מהפקדת ערבון, מהווה שיקול נוסף שלא ליתן את הפטור המבוקש.

התוצאה היא, כי הבקשה מתקבלת. ההחלטה מיום 1.10.01 מבוטלת בזה. המבקש יפקיד ערבון בסך 20,000 ש"ח להבטחת הוצאות המשיב, בתוך 30 ימים מקבלת החלטה זו.

אשר להוצאות. אמנם הבקשה נתקבלה, ברם, עצם הצורך בבקשה נבע ממחדלי המשיב. במצב זה, ישא המשיב בהוצאות הליך זה, לרבות שכ"ט עו"ד, בסך של 2,000 ש"ח, בצירוף מע"מ כחוק והפרשי הצמדה וריבית כדין מיום החלטה זו ועד ליום התשלום בפועל.