בע"מ 4609/20 פלוני נ. פלוני

1.

בפני בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו מיום 7.6.2020 (עמ"ש 14781-09-19, סגן הנשיא ש' שוחט , והשופטים א' לושי-עבודי ו- נ' שילה ) . בית המשפט המחוזי דחה ערעור שהגיש המבקש על פסק דינו של בית המשפט לענייני משפחה בתל אביב-יפו מיום 26.7.2019 (תמ"ש 31787-07-16, השופט י' שקד ).

2.

בתמצית, מקורה של הבקשה שבפני בסכסוך בין הצדדים, בני זוג לשעבר ולהם ארבעה ילדים שהמבוגר בהם הוא יליד שנת 1999 (להלן: הילדים ). במהלך שנת 2016 הגישה המשיבה תביעות נגד המבקש, לרבות למזונות אישה וילדים.

3.

במספר החלטות הורה בית המשפט לענייני משפחה על תשלום דמי מזונות זמניים (כולל מדור) עבור המשיבה והילדים בסכומים שונים. בהחלטתו מיום 26.6.2017 הוא העמיד את המזונות האמורים על סכום כולל של 60,000 שקלים

חודשיים, וכן חייב את המבקש במלוא הוצאות החינוך והבריאות של הילדים.

4.

בפסק דינו מיום 26.7.2019 קבע בית המשפט לענייני משפחה כי על המבקש לשלם דמי מזונות קבועים לילדים בסך של 42,000 שקלים לחודש. המבקש חויב אף בתשלום מלוא הוצאות החינוך והבריאות של הילדים וכן מחצית ממזונות הילדים בתקופת שירות החובה בצבא. עוד נקבע, כי אין מקום להוסיף ולחייב את המבקש במזונות המשיבה החל ממועד מתן פסק הדין, בהתחשב ביכולותיה הכלכליות ובכך שהיא מתגוררת עם בן זוגה. יחד עם זאת, נקבע כי לנוכח רמת החיים "הגבוהה ביותר" שלה זכתה המשיבה במהלך נישואיה עם המבקש, כל סכום שהוא חויב בו כמזונות זמניים כלפיה בעבר לא יקוזז מחיוביו במזונות הילדים, וכן כי המשיבה לא תחויב בהשבתו.

5.

ביום 8.9.2019 הגיש המבקש ערעור על פסק הדין לבית המשפט המחוזי. בעיקרו של דבר, המבקש השיג על גובהם של דמי המזונות שבהם חויב. זאת ועוד, המבקש טען כי בית המשפט לענייני משפחה שגה בכך שלא הורה למשיבה להשיב את המזונות הזמניים שנפסקו לטובתה. בהקשר זה, המבקש הטעים כי המשיבה לא הייתה זכאית כלל למזונות אישה ואף לא למזונות משקמים, מאחר שבמועד הפרידה היה לה קשר עם בן זוגה כיום, וכן בשים לב לכושר ההשתכרות הגבוה שלה.

6.

בית המשפט המחוזי דחה את הערעור. בעשותו כן, הוא סמך את ידיו על קביעותיו של בית המשפט לענייני משפחה. בית המשפט המחוזי הדגיש כי הגם שהמשיבה אינה זכאית למזונות לפי הדין הדתי, היא זכאית למזונות משקמים לתקופה קצובה מיום הגשת התביעה ועד ליום מתן פסק הדין. זאת, כך נקבע, מאחר שהמשיבה לא עבדה במהלך הנישואין, הסתמכה על הכנסותיו של המבקש, טיפלה לבד בילדים ואף הורגלה לרמת חיים גבוהה ביותר. כן הודגש כי הרכוש המשותף של בני הזוג טרם חולק, כך שהמשיבה לא קיבלה את חלקה, וכן כי המבקש אינו מתגורר בישראל כך שהיא נושאת לבדה בנטל הטיפול בילדים.

7.

ביום 6.7.2020 המבקש הגיש את בקשת רשות הערעור שבפני, המתמקדת בקביעה שהמשיבה אינה חייבת בהשבת המזונות הזמניים שנפסקו לטובתה. בעיקרו של דבר, המבקש טוען כי המשיבה איננה זכאית למזונות משקמים, בהתחשב ברכושה, בכושר השתכרותה ובכך שהיא יזמה את הפירוד. עוד ציין המבקש כי המשיבה איננה זכאית למזונות על פי הדין היהודי.

8.

לאחר שעיינתי בבקשה ובנספחיה הגעתי לכלל מסקנה כי דינה להידחות. עניינם של הצדדים נדון בפני שתי ערכאות, ובשתיהן ניתנו פסקי דין המבוססים על ממצאים עובדתיים ועל יישומו של הדין הקיים . הבקשה אינה מעוררת כל שאלה עקרונית החורגת מעניינם של הצדדים, ואף לא השתכנעתי כי דחייתה עלולה לגרום לעיוות דין. על כן, בהתאם לתקנה 407א לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984, אני דוחה את הבקשה .

9.

סוף דבר: הבקשה נדחית. משלא התבקשה תשובה, אין צו להוצאות.