פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
בע"מ
4631/20
לפני:
כבוד השופט מ' מזוז
המבקשים:
1. פלוני
2. פלוני
3. פלוני
נ ג ד
המשיבה:
פלונית
בקשה לרשות ערעור
על פסק דינו של בית המשפט המחוזי מרכז-לוד
(
השופטים
מ' ברנט
,
ו' פלאוט
ו-
צ' ויצמן
)
מיום 01.01.2020
בתיק עמש 022838-06-19
בשם המבקשים:
עו"ד יניב מויאל
החלטה
1.
בקשה לרשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי מרכז-לוד (השופטים מ' ברנט, ו' פלאוט ו- צ' ויצמן ) בעמ"ש 22838-06-19 מיום 1.6.2020. בפסק הדין נדחה ערעורו של המבקש 1 (להלן: המבקש ) על פסק דינו של בית המשפט לענייני משפחה בראשון לציון (סגן הנשיאה נ' פישר ) בתמ"ש 18478-01-15 מיום 13.5.2019, שבמסגרתו נדחתה תביעת המבקש לביטול, מחמת תרמית, של פסק דינו של בית המשפט לענייני משפחה בראשון לציון (סגן הנשיאה י' כהן ) בתמ"ש 25998-02-11 מיום 12.12.2013.
2.
המבקש והמשיבה נישאו בשנת 2006 באנגליה, ולאחר מכן עלו ארצה. לבני הזוג
שני ילדים קטינים, ילידי שנת 2007 ו-2008. בהמשך התגיירה המשיבה בישראל, ובשלהי שנת 2009 נישאו השניים כדת משה וישראל. בשנת 2010 התגלעו סכסוכים בין השניים והם החלו בהליכי גירושים. ביום 14.2.2011 הגישה המשיבה תביעה להתיר לה להגר עם הילדים לאנגליה, וביום 12.12.2013, בפסק דין מפורט מאוד (המחזיק כ- 72 עמודים), התיר בית המשפט לענייני משפחה את ההגירה המבוקשת, בהסתמך בין היתר על חוות דעת של גורמי הרווחה ובריאות הנפש, ותוך קביעת הסדרים לשמירת הקשר בין המבקש והילדים. בתוך כך הודגש, כי בפסק דין חלוט מיום 10.2.2011 נקבע שטובת הקטינים היא כי יהיו במשמורת המשיבה. ערעור המבקש על פסק דין זה נדחה (עמ"ש 47519-01-14), וכמוהו גם בקשתו לרשות ערעור לבית משפט זה (בע"מ 2355/14).
ואולם, משהיגרה המשיבה לאנגליה, התגלעה מחלוקות באשר לקיום הוראות פסק הדין בכל הנוגע לקיום הקשר שבין הילדים ואביהם, כאשר לטענת המשיבה המבקש התעקש לקבוע את אופן המפגשים כראות עיניו, בהתעלם מהמתווה שנקבע. בשלב מאוחר יותר, היגרה המשיבה עם הילדים מאנגליה לדרום אפריקה, ובכך נגדע הקשר בין המבקש לבין ילדיו. על כן, עתר המבקש בחודש ינואר 2015 לביטול פסק הדין שהתיר את ההגירה מישראל מחמת תרמית.
3.
תביעת המבקש לביטול פסק הדין נדחתה ביום 15.12.2016 לאחר שבית המשפט קבע כי המבקש לא עמד בנטל להוכיח כי התקיימו התנאים לביטול פסק דין מחמת תרמית. המבקש לא השלים עם פסק הדין וערער לבית המשפט המחוזי, שסבר כי בענין כה רגיש ראוי "לנהוג מנהג זהירות ולאפשר למערער לנסות ולהביא ראיות המוכיחות את טענותיו באשר למרמה הנטענת", ועל כן הורה להחזיר את התיק לבית המשפט לענייני משפחה לשם קיום הליך הוכחות (עמ"ש 40362-01-17).
4.
בפסק דינו מיום 13.5.2019, שב ודחה בית המשפט לענייני משפחה את תביעת המבקש, תוך שקבע כי גם לאחר קיום הליך הוכחות לא עלה בידי המבקש להוכיח את התקיימות התנאים לביטול פסק דין מחמת תרמית. בנוסף, נדחו טענות המבקש ביחס למסקנות ולחוות הדעת של גורמי המקצוע שהיוו את הבסיס לפסק הדין שביטולו התבקש. לצד זאת נדחו גם טענותיו הדיונית של המבקש. כאמור, גם ערעור שהגיש המבקש על פסק הדין נדחה על ידי בית המשפט המחוזי בפסק דין מפורט ומנומק היטב, שנדרש לכלל טענות המבקש, ותוך שנקבע לגופם של דברים כי " לא מצאנו ממש בטענות התרמית שנטענו על ידי המערער ובהיותן כאלה אשר יש בהן להצדיק ביטולו של פסק הדין " (שם, פסקה 28).
4.
לאחר עיון
בבקשה ובנספחיה, במסגרתה חוזר המבקש באריכות רבה ובשפה משתלחת על טיעוניו אשר נדחו על-ידי הערכאות קמא, החלטתי בתוקף סמכותי לפי תקנה 407א
לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984, כי יש לדחות את הבקשה לרשות ערעור, וזאת לאחר שמצאתי
כי
הקביעות
בפסק דינו של בית המשפט המחוזי אינן
מעוררות
שאלה משפטית
עקרונית
החורגת
מעניינם
של
הצדדים וכי מתן רשות
ערעור
אינו
דרוש
כדי
למנוע עיוות
דין.
5.
הבקשה לרשות ערעור נדחית אפוא. בשים לב לנסיבות הענין לא יהא צו להוצאות.
ניתנה
היום, כ"ז בתמוז התש"ף (19.7.2020).
ש ו פ ט