בע"מ 4639/06פלוני נ. פלוני

1.זוהי בקשת רשות לערער על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בירושלים בע"מ 470/03 (כב' השופט מ' דרורי) מיום 18.11.05.

2.המבקש והמשיבה 1 (להלן: המשיבה ) נישאו ביום 13.8.75 והתגרשו זה מזו ביום 17.5.04 ולהם ארבעה ילדים, בהם שתי בנות, המשיבות 2 ו-3 (להלן: הבנות ), שהיו קטינות במועד הגשת התביעות ובגרו בינתיים. המבקש הגיש ערעור על שני פסקי דין של בית המשפט לענייני משפחה בירושלים (כב' השופט ב' צ' גרינברגר). בפסק הדין הראשון, תמ"ש 24960/99 מיום 4.5.03, הוכרעו סוגיות מזונות הבנות ופירוק השיתוף בנכסים שבין המבקש והמשיבה. בפסק הדין השני, תמ"ש 24962/99 מיום 4.12.03, הוכרעה סוגית משמורת הבנות. בית המשפט המחוזי דחה בפסק דין ארוך ומקיף את רוב רובו של הערעור, בכפוף להערותיו כי ניתן לפנות לבית המשפט בעניין תשלום המזונות ישירות לבנות, משבגרו, וכי זכותו של המבקש להגיש תביעה רכושית חדשה נגד המשיבה. על פסק הדין של בית המשפט המחוזי הגיש המבקש את הבקשה שבפניי.

3.המבקש משיג בבקשתו על שני עניינים שהוכרעו בפסקי הדין של הערכאות הקודמות: משמורת הבנות ומזונותיהן. בנוגע למשמורת הבנות פסק בית המשפט המחוזי כי משעה שהבנות נהיו לבגירות אין עוד מקום לעסוק בעניין זה. לגופו של עניין קבע כי לא היה מקום להתערב בקביעת בית המשפט לענייני משפחה שהבנות יהיו תחת משמורת המשיבה, קביעה שנעשתה על בסיס תסקירים שהוגשו ומשלא התקבלה תגובת המבקש בעניין. המבקש טוען בעניין זה כי היה על בתי המשפט לקבוע כי בהיות המשיבות קטינות היתה בין המבקש למשיבה משמורת משותפת עליהן, בנסיבות אשר הוכחו וכי עמדתו בעניין לא נשמעה. אשר לנושא המזונות, מכיון שנושא המשמורת לא הוכרע, נמנעה האפשרות, לדעת המבקש, מלדון ומלבקר גם סוגיה זו. לדעתו, לאור העובדה שהבנות שהו בפנימיה לא היה כל מקום להטיל חיוב במזונות על מי מההורים כלפי ההורה השני, ועל כל אחד מהם היה לשאת בהוצאות הבנות כאשר הינן אצלו ולהשתתף בהוצאות אחרות כלפי גורמים חיצוניים. המבקש משיג גם על גובה המזונות שחויב בהם.

4.עיינתי בבקשה על נספחיה הרבים וכן בפסקי הדין של הערכאות דלמטה והגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להידחות. מהעיון עולה סכסוך ארוך ומפותל בין הצדדים, אשר מן הראוי כי יגיע לקיצו.

אשר לסוגית המשמורת, בית המשפט לענייני משפחה פסק בזמנו כי משמורת הבנות תהא אצל האם, בין היתר, על יסוד תסקירים שהוגשו בפניו. בקשתו של המבקש לעיין מחדש בנושא נדונה ונדחתה לגופו של עניין על ידי בית המשפט לענייני משפחה. בית המשפט המחוזי, שדן בטענות המבקש לעניין המשמורת, קבע כי משבגרו הבנות אין עוד טעם לדיון בטענה, וכי גם לגופו של עניין לא היה מקום להתערב בהחלטה. לא מצאתי כי יש בטענות המבקש לעניין המשמורת כדי לשנות מקביעה זאת, לרבות לגבי השלכתה לעניין המזונות, שכן עיון בפסק הדין של בית המשפט המחוזי מעלה כי כל טענות המבקש בעניין זה הועלו על ידו כבר אז ומדובר בהעלאתן בשנית כעת. אכן, כפי שמציין המבקש, הדיון בשאלת המזונות היא נגזרת של שאלת המשמורת. משזו הוכרעה ולא מצאתי לנכון להתערב בה, אזי גם אין להתערב בנושא המזונות., מדובר בנושא המסור לשיקול דעתו של בית המשפט היושב בערכאה הראשונה ולא היה מקום להתערב בו, שכן לא נמצאה עילה לכך. אציין רק כי בנוגע למזונות בית המשפט המחוזי התייחס באריכות לעובדה שהמבקש לא המציא חומר ותיעוד על הכנסותיו וחובותיו, וקבע כי בנסיבות אלה הנחת בית המשפט לענייני משפחה בדבר הכנסת המבקש היוותה התחשבות מעבר לנדרש בו. משאלה הם פני הדברים, אין למבקש אלא להלין על עצמו בעניין זה.

לאור האמור לעיל דין הבקשה להידחות. משלא התבקשה תשובה, אין צו להוצאות.