בע"מ 4650/15 פלוני נ. פלוני

1.

בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו בגדרה קיבל בית המשפט, חלקית, את בקשת רשות הערעור שהגיש המשיב על החלטת בית משפט השלום . בית המשפט המחוזי קבע, כי לבית הדין הרבני סמכות לדון בחלוקת דירת מגוריהם של המבקשת והמשיב ועסקה של המבקשת, ואילו לבית המשפט לענייני משפחה סמכות לדון ביתר פריטי הרכוש המשותף של השניים (החלטת כב' השופט ש'

שוחט

מיום 4.6.2015 ברמ"ש 54572-03-15 ).

2.

המבקשת והמשיב נישאו בשנת 2005. בשנת 2014, כשעלו יחסיהם על שרטון, הגישו שניהם הליך בנוגע לסיום יחסיהם. ראשון פנה המשיב ב-29.5.2014 לבית הדין הרבני והגיש תביעה לגירושין בה ביקש כי בית הדין יכריע אף בנושא המשמורת ומזונות בנותיהם של בני הזוג, והוסיף כי "בכרוך לתביעת הגירושין יתבקש בית הדין הנכבד לדון גם בחלוקת הרכוש של בני הזוג". המשיב טען, כי מלבד עסק הצורפות של המבקשת "אין לצדדים רכוש משותף נוסף למעט שתי מכוניות". כן ציין כי דירת מגורי המשפחה, הרשומה על שמו, אינה משותפת לצדדים מאחר שניתנה לו במתנה מהוריו. ברשימת הסעדים אשר חתמה את כתב התביעה ביקש המשיב סעדים הנוגעים לחיוב בגט ולמזונות וסעד בנוגע לחלוקת עסק הצורפות בין הצדדים.

1.

כשבועיים לאחר פניית המשיב לבית הדין הרבני, הגישה המבקשת ביום 11.6.2014 תביעה לבית המשפט לענייני משפחה בתל אביב-יפו לאיזון רכושי, ועמה הגישה בקשה לקבוע כי הסמכות לדון בחלוקת הרכוש נתונה לבית המשפט לענייני משפחה ולא לבית הדין הרבני, כיוון שהמבקש לא כרך כלל את ענייני הרכוש. המבקשת טענה כי המשיב לא הציג בכתב התביעה כי לכתחילה ניתנה הדירה למשיב ולאחיו, אולם בהמשך רכשו בני הזוג את חלקו של האח יחדיו ואף שיפצו את הדירה בכספים שקיבלה ממשפחתה ולפיכך הדירה משותפת. כן טענה כי המשיב לא הזכיר בכתב התביעה פריטי רכוש משותף נוספים ובכלל זה: עסקו של המשיב, הזכויות הסוציאליות והאחרות שצבר, תכולת הדירה והרכבים (להלן: פריטי הרכוש הנוספים ) .

2.

בית המשפט לענייני משפחה קיבל את הבקשה בקובעו, כי כריכת הרכוש נעשתה שלא כדין ולא בכנות. בקשת רשות ערעור שהגיש המשיב התקבלה בהסכמת הצדדים והדיון הושב לבית משפט לענייני משפחה להכרעה מחודשת לאחר שיקיים דיון וישמע את ראיות הצדדים בבקשה. אחר קיום דיון כאמור, החליט בית המשפט לענייני משפחה כי לו נתונה הסמכות לדון בחלוקת דירת המגורים ופריטי הרכוש הנוספים, כיוון שהמשיב לא כרך אותם כהלכה בתביעה הגירושין שהגיש לבית הדין הרבני (במובחן מעסק הצורפות).

3.

המשיב שב ופנה לבית המשפט המחוזי בבקשת רשות ערעור. בית המשפט החליט לתת רשות ערעור ולקבל את הערעור חלקית בקובעו, כי הסמכות לדון בדירת המגורים ובמשכנתה ובכספי השיפוץ תהא נתונה לבית הדין הרבני ואילו הסמכות לדון בפריטי הרכוש הנוספים תהא נתונה לבית המשפט לענייני משפחה. בית המשפט קבע, כי עניין הדירה נכרך כהלכה בתביעת הגירושין. נוכח עמדת המשיב כי הדירה שלו, די בכך שאזכר אותה בטענותיו תוך ציון עמדתו ולא היה עליו למנותה ברשימת הסעדים, אך מובן כי פתוחה למבקשת הדרך להציג טענותיה לחלקה בדירה והדברים יתבררו בהליך בבית הדין. עם זאת, פריטי הרכוש הנוספים לא נכרכו כהלכה בתביעת הגירושין ולפיכך הסמכות לדון בחלוקתם נתונה לבית המשפט לענייני משפחה.

4.

מכאן הבקשה שלפני. המבקשת טוענת, כי יש לקבוע כי הדירה ופריטי הרכוש הנוספים כלל לא נכרכו בתביעת הגירושין, כיוון שהמשיב הסתיר בחוסר תום לב את חלקה במימון רכישת זכויות האח בדירה ושיפוצה, וכשל אף בכך שהשמיט מן התביעה את פריטי הרכוש הנוספים. לטענת המבקשת, כי נחוצה הכרעה אשר תנחה את בעלי הדין כיצד יש לנסח את כריכת הרכוש בתביעות הגירושין, ובתוך כך תורה כי אין די באזכור רכוש אגב אורחא אלא יש לכורכו במפורש ולבקש הכרעה אופריטיבית בגינו. לחלופין טענה, כי הכריכה נעשתה שלא בכנות ולא בתום לב, וכי בית המשפט המחוזי שגה בכך שלא דן בטענתה זו בנמקו שבית המשפט לענייני משפחה לא הכריע בטענתה בדבר כנות הכריכה והמבקשת לא ערערה על כך, שכן משקיבלה מבוקשה על יסוד קביעה שהדירה לא נכרכה בפועל לא היה מקום להגשת ערעור בגין אי הכרעה בטענתה האחרת. לבסוף טענה, כי היא מבקשת סיועו של בית המשפט בנסיבותיה האישיות המיוחדות.

5.

דין הבקשה להידחות. ככלל, על המבקש כי בית משפט זה יידרש לעניין שכבר נדון בשתי ערכאות להראות כי המקרה מעורר שאלה החורגת מעניינם הפרטני של הצדדים להליך ומצדיק דיון ב"גלגול שלישי" (ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו(3) 123 (1982)). המקרה שלפנינו עניינו בנסיבותיו הקונקרטיות של הסכסוך בין המבקשת למשיב, בהן המשיב אמנם הסתפק בהצגת בקשה כללית לדון בחלוקת הרכוש של בני הזוג ולא מנה את חלוקת דירת המגורים ברשימת הסעדים, אולם זאת נוכח עמדתו כי דירת המגורים שלו היא, ובית המשפט קבע, כי בידי המבקשת להציג טענותיה לפני בית הדין ולהשלים את תמונת המחלוקת העומדת להכרעתו בענין דירת המגורים (השוו: רע"א 397/87 בבלי נ' בבלי , 1987) . אשר לכנות הכריכה, הצדק עם המבקשת כי משניתן לה הסעד המבוקש לא היה מקום להגשת ערעור מטעמה (יואל זוסמן סדרי הדין האזרחי 789 (מהדורה שביעית, שלמה לוין עורך, 1995)). עם זאת, הכחשת זכות המבקשת בדירת המגורים, כשלעצמה, אינה שוללת את כנות הכריכה (ע"א 617/78 יחזקאל נ' יחזקאל ( 9.4.1979)). חזקה על בית הדין כי ישמע את טענות הצדדים בענין חלוקת דירת המגורים במלואן ויכריע בהן על יסוד מלוא התשתית הרלוונטית ולפי הדין.

6.

אשר לפריטי הרכוש הנוספים, הרי שבית המשפט החליט כי אלה יידונו בבית המשפט לענייני משפחה וקביעה זו לא נתקפה בערעור. מעבר לדרוש אעיר, כי לכאורה מן הראוי לכלול בכתב התביעה פירוט מכלול הרכוש והסעדים, על מנת לרכז את הדיון בחלוקת הרכוש בערכאה אחת , וזאת הן מטעמי יעילות והן מטעם מהותי, על מנת למנוע עיוות אפשרי באיזון הרכושי הכולל המתקבל נוכח פיצול הדיון בחלוקת הרכוש בין ערכאות שונות (ראו: בג"ץ 2421/93 צפורה כהנא נ' בית הדין האזורי חיפה פ"ד מז (5) 550, 556). אולם, משהסוגיה לא הועלתה בבקשה לפני איני רואה לעסוק בה במסגרת הבקשה דנן.

7.

נוכח האמור לעיל, הבקשה נדחית. בנסיבות הענין אין צו להוצאות.