פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
בע"מ
4657/10
בפני:
כבוד השופט א' רובינשטיין
המבקשים:
1. עו"ד
ר' נבט, כונס נכסים
2. שרון עליזה
3. שרון משה
נ ג ד
המשיב:
סלאמה עזרא
בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית
המשפט המחוזי בחיפה מיום 12.5.10 בתיק עמ"ש 36309-01-10 שניתן על-ידי השופטים
שטמר, קינן וטובי
בשם המבקשים:
עו"ד ר' נבט (המבקש 1)
החלטה
א.
בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה (השופטים שטמר, קינן וטובי) מיום 12.5.10 בתיק עמ"ש 36309-01-10, בגדרו התקבל ערעור המשיב על פסק דינו החלקי של בית משפט השלום לענייני משפחה בחיפה (סגן הנשיא לבנוני) מיום 14.12.09 בתמ"ש 33034/01, ולפיכך נקבע כי הדיון בתביעה שכנגד שהגיש המשיב נגד המבקשים הוחזר לבית המשפט לענייני משפחה על מנת שיִדון לגופו.
רקע והליכים קודמים
ב.
בקשה זו היא חוליה נוספת בשרשרת ארוכה של הליכים משפטיים שנוקטים הצדדים אהדדי. השתלשלות העניינים ארוכה, ויפורטו איפוא בקצרה רק ההליכים הרלבנטיים לענייננו. ברקע הדברים חברה שיסדו בשותפות המשיב ואחיו (להלן האח ) בשנות ה-80 של המאה הקודמת. לימים נעשה המשיב הבעלים היחיד של החברה ובחודש מאי 1985 נכרת הסכם למכירת 10% ממניותיה למבקשים 3-2 (להלן המבקשים ). בשנת 1996 הודיעו המבקשים למשיב על ביטול ההסכם מ-1985. ביום 13.9.99 ניתן פסק דין המצהיר על בטלות ההסכם (ת"א (חיפה) 6401/98) ונקבע, כי על הצדדים לבצע השבה הדדית של הרכוש והכספים שקיבלו. בעקבות זאת, הגישו המשיבים תביעת השבה לבית המשפט לענייני משפחה, ובפסק דינו מיום 11.6.06 (תמ"ש 33030/01) קבע בית המשפט כי על המשיב לשלם למבקשים סך של כ-1.3 מליון ₪. פסק הדין שימש פתח להליכים נוספים, לענייננו רלבנטית היא התובענה שהגישו המשיבים על דרך של המרצת פתיחה נגד המשיב ונגד אחרים בהם האח, בה נטען בין היתר, כי הסכמים שהמשיב והאח כרתו ביניהם בטלים שכן הם נגועים במזימה להברחת רכושו של המשיב מפני נושיו, בהם המבקשים (33030/01). במסגרת אותה התובענה הגיש המשיב תביעה שכנגד בטענת
קיזוז . התביעה שכנגד נדחתה על הסף בפסק דין חלקי (מיום 22.9.08) ואולם בערעור שהוגש על כך הגיעו בעלי הדין ביום 7.5.09 להסכמה, שקיבלה תוקף של פסק דין. על תוכנה של זו, בין השאר נסבה הבקשה הנוכחית, כפי שיפורט.
ג.
במסגרת ההליכים בתביעה נוספת שהגישו המבקשים (33034/01) הגיש המשיב בשנית תביעה שכנגד, הפעם בעילת השבה הנובעת מביטול ההסכם שנכרת בין הצדדים. בפסק דינו החלקי של בית המשפט לענייני משפחה בחיפה מיום 14.12.09 נדחתה כאמור התביעה שכנגד על הסף. נקבע, כי למשיב היה יומו בבית המשפט וכי היה עליו להעלות את כל טענותיו במסגרת התביעה הראשונה שכנגד שהגיש, ושנדחתה (בהליך 33030/01, כאמור). משכך נקבע, כי נחתמה סופית פרשת עילות הקיזוז של המשיב. על פסק הדין החלקי הגיש המשיב ערעור לבית המשפט המחוזי.
ד.
בית המשפט המחוזי קיבל כאמור את הערעור. נקבע בפסק דין מפי השופט טובי, כי שני הערעורים שכנגד מגלים שתי עילות שונות
בתכלית ומצדיקים דיון נפרד בשאלת ההשבה. נקבע, כי עילת ההשבה מעולם לא נדונה לגופה, ולכן לא קמו מעשה בית דין או השתק שיש בהם כדי לחסום את דרכו של המשיב מהעלאת טענותיו בפני בית המשפט. נקבע, כי אין בקביעה שעל כל טענות המשיב להתברר ביחד, כדי למנוע הימנו הגשת תביעה שכנגד בעילה משפטית עצמאית ונפרדת. הוער, כי המשיב אכן ניסה, במסגרת בקשה לתיקון כתב ההגנה, להעלות את הטענה בדבר עילת ההשבה, ואולם בקשתו נדחתה על ידי בית המשפט לענייני משפחה, ובקשה לרשות ערעור על כך נדחתה אף היא. עוד הוסף, כי טענת המבקשים לגבי התיישנות תידון אף היא באותו הליך. על כך באה הבקשה הנוכחית.
ה.
עוד יוער, כי המבקשים הגישו בקשה לתיקון טעות סופר בפסק הדין ולהבהרה. כנטען, טעות הסופר היא הקביעה, כי פסק הדין החלקי מיום 22.9.08 בוטל בהסכמה, בעוד שלטענת המבקשים נדחה ערעור המשיב על פסק הדין החלקי בהסכמה; וההבהרה שנתבקשה היא, כי טענת ההתיישנות שהעלו המבקשים תידון בבית המשפט לענייני משפחה לפני הדיון בטענת ההשבה לגופה. ביום 27.6.10 (כעשרה ימים לאחר הגשת הבקשה הנוכחית) ניתנה החלטת בית המשפט לפיה לא נפלה בפסק הדין כל טעות סופר וכי לא נדרשת כל הבהרה, שכן אין כל סתירה בין החזרת התיק לבית המשפט לענייני משפחה לבין הדיון בסוגיית ההתיישנות.
הבקשה
ו.
בבקשה מיום (16.6.10) נטען, כי פסק הדיון החלקי (מיום 22.9.08) לא נמחק בהסכמה, אלא שערעור המשיב עליו הוא שנדחה בהסכמה, כאמור. משכך נטען, כי קביעות בית המשפט לענייני משפחה מהוות מעשה בית דין ומקימות מחסום דיוני בפני המשיב; וכי שגה בית המשפט המחוזי בכך שהורה על קיום דיון בטענת ההשבה. עוד נטען, כי על טענת ההשבה של המשיב חלה התיישנות, שכן חלף זמן ההתיישנות על פי דין, מיום ביטול החוזה ואף "בחישוב לחומרה" מיום מתן פסק הדין בהליך 6401/98. לאחר שנדחתה טענת טעות הסופר הגישו המבקשים הודעה, ובה טענה כי "אם לא תינתן בקשת רשות הערעור, התעלמות מהליכים קודמים עלולה לערער את האמון במערכת כולה, עד כדי הצורך לשקול הימנעות מכל הזדקקות למערכת המשפטית, המתעלמת מהחלטותיה היא".
דיון והכרעה
ז.
לאחר העיון אין בידי להיעתר לבקשה. בידוע, על מנת שתישקל רשות ערעור בגלגול שלישי, יש להצביע על בעיה משפטית או ציבורית החורגת מעניינם של הצדדים הישירים להליך. במקרה דנא, אף המבקשים עצמם לא העלו טענה כזו, ודומה כי הבקשה שרויה בגדרי המחלוקת שבין הצדדים להליך בלבד. ועם זאת, גם בהנחה כי צודקים המבקשים בטענותיהם ואכן נפלה טעות מלפני בית המשפט המחוזי בתיאור ההליך מיום 7.5.09 ותוצאתו לעניין פסק הדין החלקי מיום 27.9.08 – ואיני נוטע מסמרות, משלא נתבקשה תשובה כדי לא להכביר הוצאות ובעקבות מה שייאמר להלן - עדיין השאלה היא אם נגרם עוול בשל הטעות לכאורה אם לאו. התשובה, כך נראה, אינה בחיוב.
ח.
אף אם יונח, כאמור, כי נפלה טעות סופר, עדיין, כפי שציין בית המשפט המחוזי בפסק דינו, עסק ההליך שם בטענת קיזוז השונה מטענת השבה , ואף אם היה נכון מבחינת הדיון ומבחינת אינטרס כל הצדדים להליך, כי כל טענות המשיב יישמעו יחד, אין בכך כדי למנוע ממנו את יומו באשר לטענה משפטית שהיא עצמאית ונפרדת, כפי שקבע בית המשפט המחוזי (וראו נ' זלצמן מעשה בית דין בהליך אזרחי (1991) 46-44). לעניין זה, ככל שהבנתי משגת, אין המחלוקת בדבר טעות הסופר מעלה או מורידה. כך גם לעניין ההתיישנות.
ט.
הדברים אמורים מקל וחומר, שעה שבית המשפט לענייני משפחה ידון בטענות לגופן, ולמבקשים יהא יומם הנחוץ בטענות שטרם נדונו.
י.
איני נעתר איפוא לבקשה.
ניתנה היום, י"ג בחשון תשע"א (21.10.10).
ש ו פ ט