בע"מ 4660/16 בע"מ 4660/16

1.

הבקשה למתן רשות ערעור שלפני עניינה באיזון המשאבים בין המבקש למשיבה, אשר התגרשו זה מזו בשנת 2012.

2.

בית המשפט לענייני משפחה במחוז תל-אביב (כב' השופט נ' שילה ) דן בתביעת המזונות ובאיזון המשאבים בין הצדדים. במסגרת איזון מכלול הרכוש המשותף של בני הזוג, דחה בית המשפט את בקשת המשיבה לקבוע חלוקה לא שוויונית לטובתה על יסוד פערי ההשתכרות בינה לבין המבקש. בית המשפט הכיר בזכות המשיבה במחצית מניות המבקש בשתי חברות פרטיות שהקים בחלקים שווים עם שותף , העוסקות בסחר של רכיבים אלקטרוניים, והורה כי חלקה של המשיבה לא יינתן לה במניות בעין, בשים לב לכך שאינה מכירה את עסקי החברה והשניים אינם יכולים לשתף פעולה בניהול העסק, אלא בקיזוז שווי המניות משווי חלקו של המבקש בבית המגורים המשותף, אותו תרכוש המשיבה. בית המשפט קבע, בהסתמך על חוות דעת מומחה מטעמו, רו"ח הלדנברג, כי שווי מניות המבקש בחברות לצורך הקיזוז הוא 7,050,863 ₪, ולפיכך המשיבה זכאית למחצית הסכום. אשר להיבט המיסוי קבע, כי ככל שהמבקש ימציא אישור על תשלום מס בפועל בגין מכירת מניות המשיבה לצד ג', או אישור מאת רשויות המס לפיו הקביעה בדבר זכאות המשיבה למחצית המניות יוצרת חבות במס, תקבל המשיבה את השווי בניכוי המס לפי תחשיב "נטו". כן נקבע, כי יתרת התשלום שעל המבקש לשלם למשיבה אחר עדכון שמאות בית המגורים ועריכת התחשיב הסופי, תבוצע על-ידו בשבעה תשלומים אשר ייפרשו על-פני שבע שנים (פסק דין מיום 26.8.2014 בתמ"ש 47769-01-12, 52381-01-12, 22124-01-13).

3.

סמוך לאחר מתן פסק הדין הגיש המבקש בקשה לתיקון השמטה מקרית, בה ביקש כי בית המשפט יבהיר כי ההוראה בדבר עריכת תחשיב נטו בגין מרכיב המס תחול גם במקרה שישלם את חלקה של המשיבה בדרך של משיכת דיבידנד מן החברות. בית המשפט דחה את הבקשה בנמקו, כי על המשיבה לשאת במס אם העברת שוויין אליה תיעשה בדרך של מימוש המניות ומכירתן, וככל שמימוש זה חייב במס, אולם ככל שהמבקש יבחר לתת לה את שוויין של המניות ממקור מימון אחר, והעמדת המימון תהא כרוכה במס, הרי מדובר בחיוב אישי של המבקש החל עליו. כשם שאין המשיבה צריכה לשאת במס ההכנסה החל על משכורות המבקש, ככל שיבחר לממן את חלקה בשווי המניות ממשכורותיו, כך אין היא צריכה לשאת במס הכרוך במשיכת דיבידנד, אשר אף הוא הכנסה מן החברות (החלטה מיום 30.8.2014).

4.

המבקש ערער על פסק הדין לבית המשפט המחוזי. בערעורו השיג על השווי שנקבע על יסוד חוות דעת המומחה, אשר לקתה לדידו בהיבטים שונים, וכן על הקביעה כי השווי יחושב נטו אך במקרה של מכירת המניות לצד ג' ולא אם ימומן במשיכת דיבידנד מן החברות. בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (סגן הנשיאה י' ענבר והשופטים י' שבח ו ש' שוחט ) דחה את הערעור. טענת המערער בדבר משוא פנים בהתנהלות המומחה והטייה לטובת המשיבה נדחתה. בית המשפט קבע, כי אף שמן הראוי היה שהמומחה יְיַדע את המבקש בדבר פגישתו עם המשיבה, אין בכך די כדי לקבוע חוסר אובייקטיביות מובנה של המומחה, כיוון שהפגישה נועדה לקבל התייחסותה והערותיה של המשיבה דווקא משום שהנתונים והמסמכים הומצאו רובם ככולם על-ידי המערער, המצוי בענייני החברות. אף השגות המבקש לגוף התחשיב שערך המומחה באשר לרכיב "המכפיל" שקבע ושיטת ההיוון נדחו בהנמקה מפורטת, אשר מסקנתה כי המומחה נימק היטב חוות דעתו ולא עלה בידי המבקש לסתור את מסקנותיו.

אף באשר למיסוי נדחו טענות המבקש. בית המשפט המחוזי קבע, כי בית המשפט לענייני משפחה היטיב עם המבקש בכך שאפשר לו תחשיב נטו במכירת המניות, בכפוף לכך שימציא אישור רשויות המס בדבר חבות במס או אישור תשלום המס בפועל, ובפריסת התשלומים על-פני שבע שנים. המשיבה זכאית למחצית השווי, בלא תלות בבחירת המערער לממנו מדיבידנד, המהווה הכנסה לכל דבר וענין, מה גם שלמשיבה לא יהיה חלק בהנאת החברות מהכספים הצבורים בקופתן, ולכן אין הגיון להטיל עליה את חבות המס במשיכתם. כן צוין, כי בניגוד לנטען, המומחה לא סתר את עצמו בסוגיית המיסוי, שכן התייחסותו בחוות דעתו לתחשיב נטו נסבה על חלופת מכירת המניות ולא משיכת דיבידנד (פסק דין מיום 11.5.2016 בעמ"ש 28162-10-14).

5.

מכאן הבקשה שלפני, בה מתבקש בית המשפט להורות, כי ככל שיחליט המבקש למשוך דיבידנד מהחברות לצורך תשלום חלקה של המשיבה במניות, תקבל המשיבה את חלקה בניכוי המס ששולם בפועל, לפי תחשיב נטו ולא ברוטו. לחלופין מבוקש, כי התיק יוחזר לערכאה הדיונית להגשת חוות דעת מומחה מטעם המבקש או מינוי מומחה חדש מטעם בית המשפט, אשר יקבע מחדש את שווי החברות וכן את שיעור וסכום המס שיש לנכות ממנו. המבקש מעלה שלוש טענות עיקריות בבקשתו: ראשית טוען הוא , כי מקום שעל אחד מבני הזוג לשלם לאחר במסגרת האיזון הרכושי את שוויו של נכס דוגמת מניות, אזי יש לערוך את התחשיב לפי שוויו של הנכס נטו ולא ברוטו. בהתאם, ככל שבן הזוג מושך דיבידנד מחברה שבבעלותו לצורך מימון הסכום, יועבר הסכום בניכוי המס הכרוך במשיכת הדיבידנד. לדידו המדובר בשאלה שטעונה הכרעת בית משפט זה כהנחייה כללית לערכאות הדיוניות הדנות במקרים אלה. שנית

טוען הוא, כי המומחה נהג בחוסר אובייקטיביות כלפיו ולפיכך היה על בית המשפט להורות על מינוי מומחה נוסף, בין מומחה נוסף מטעם בית המשפט ובין מומחה מטעם כל אחד מהצדדים, וכי לא היה מקום לדחות את בקשתו להגיש חוות דעת מומחה מטעמו. שלישית טוען הוא כנגד חוות הדעת לגופה בסוגיות שונות דוגמת בסוגית "המכפיל", אי סחירותן של מניות בחברה פרטית, תחזית ההכנסות מעמלות ומכירות ועוד.

6.

אחר עיון בבקשה הגעתי לכלל מסקנה כי דינה להידחות על הסף בלא צורך בתשובת המשיבה.

כידוע, רשות ערעור ב"גלגול שלישי" תינתן אך במקרים חריגים בהם מתעוררת שאלה משפטית שהשלכותיה חורגות מעניינם הפרטני של הצדדים להליך (ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו(3 ) 123 (1982)) . הבקשה שלפני אינה עומדת באמות מידה אלה. טענות המבקש נסובות כולן סביב נסיבות המקרה הפרטני, הן טענות ערעוריות מובהקות במהותן, ואינן מקימות עילה למתן רשות ערעור בגדרי אמות המידה כאמור.

בכל האמור באשר לקביעת שווי המניות, הרי הטענות הנוגעות כנגד התנהלות המומחה, כמו גם נגד היבטים שונים בתחשיב שנערך בחוות הדעת לגופה, אינן חורגות מעניינם הפרטני של הצדדים, ואיני רואה עילה לשוב ולבחון את חוות הדעת לגופה ב"גלגול שלישי" אחר שהטענות נבחנו ונדחו על-ידי שתי ערכאות. אשר לשאלת המס הכרוך בתשלום השווי למשיבה, הרי אף היא נבחנת בשים לב לתשתית העובדות והנסיבות בכל מקרה קונקרטי. מעבר לדרוש אוסיף, כי טענות המבקש אינן מגלות טעות בפסק הדין בנסיבות הענין דנן. בית המשפט קבע, כי למשיבה חלק במניות והורה למבקש להעביר לה את חלקה בכסף ולא במניות בעין. ככל שיותיר המבקש את המניות בידו ויעביר למשיבה את שוויין מכיסו, הרי לפנינו מכר רעיוני מאת המשיבה למבקש, וככל שימכור את המניות לצד ג' על מנת להעביר לה את חלקה, הרי לפנינו מכר רעיוני של המשיבה לצד ג'. בשתי החלופות הללו לפנינו מכר רעיוני שעורכת המשיבה, ולפיכך עליה לשאת בחבות המס הכרוכה במכר המניות, ככל שישנה. על רקע זה, העמיד בית המשפט לענייני משפחה אפשרות למבקש להציג אישור מאת רשויות המס בדבר חבות במס, בין אישור תשלום מס בפועל במכר לצד ג', ובין אישור עקרוני בדבר חבות במס בגין העברת מניות המשיבה אל המבקש. אולם, על המבקש להבחין בין החבות במס הכרוכה בהעברת המניות מן המשיבה אליו, לבין החבות במס הכרוכה בהעמדת מימון ממקורותיו לצורך תשלום התמורה בגין מניות המשיבה. מס אחרון זה אינו מעניינה של המשיבה ולכן אין מקום שישליך על סכום התמורה בעד המניות. כשם שצד ג' הרוכש את המניות לא יוכל ליהנות מתחשיב נטו בהתאם למס הכרוך בהעמדת מקור המימון, כך הוא הדין אף ביחס למבקש. ודוק: המבקש עשוי לבחור בדרכים שונות למימון תמורת המניות, ביניהן מימון ממקור נזיל שהעמדתו אינה כרוכה בכל מס שהוא, מימוש נכס תוך חיוב במס בשיעור פלוני או משיכת דיבידנד הכרוכה במס בשיעור אחר, וברור שאין לקבל שבחירתו תשליך על התמורה שתינתן למשיבה בעד חלקה במניות.

7.

סוף דבר: הבקשה נדחית. משלא נתבקשה תגובת המשיבה, לא אעשה צו להוצאות.