בע"מ 4676/01 טלחום באזוב נ. מדינת ישראל

השופט א' מצא:

במשך שנים ביצע המערער מעשי התעללות מינית מחפירים באחיה הקטין ובאחותה הקטינה של אשתו. שנים אחדות לאחר בגירתם התלוננו השניים על המערער. בעקבות החקירה הובא המערער לדין, ולאחר שמיעת ראיות הורשע בדין ונידון לשתים-עשרה שנות מאסר. ערעורו שלפנינו, שמלכתחילה הופנה גם נגד ההרשעה, הוגבל לחומרת עונשו של המערער. סניגורו הסביר, כי שוב אין המערער חולק כי עשה במתלוננים את המעשים שבעטיים הורשע וכי המעשים אכן הצדיקו את הענשתו בחומרה. עם זאת טען, כי בית המשפט המחוזי שגה בכך שבקביעת אורך תקופת המאסר שגזר על המערער לא ייחס משקל לעובדה שמאז חדל המערער מביצוע המעשים במתלוננים ועד להבאתו לדין חלפו יותר משמונה שנים.

בכל הכבוד לוקה הטענה בהתעלמות מנימוקי גזר הדין. עיון בגזר-דינו של בית המשפט המחוזי מעלה, כי לצד השיקולים המצדיקים להחמיר בעונשו של המערער הביא בית המשפט בחשבון שיקוליו גם את "הנסיבות לקולא שהעלה הסניגור" ואשר נמנו בגזר הדין; ובפירוט טענות הסניגור, שהובא בגוף גזר הדין, צוין, בין היתר, גם "הזמן הרב שחלף מאז נפסקו מעשי העבירה". נמצא כי בפועל הביא בית המשפט בחשבון, לצד הקולא, גם את גורם הזמן שחלף. לא למותר להוסיף, כי לאור הוראתו של סעיף 354 לחוק העונשין, אישום בעבירות מין שנעברו כלפי קטינים בני-משפחה עשוי להיות מוגש שנים הרבה לאחר המועד שבו נפסקו המעשים. בשיקולי ענישתו של מבצע עבירות כאלה אין לייחס משקל רב לגורם הזמן שחלף עד להגשת האישום. סעיף 354 לחוק נועד לאפשר את האשמתם והענשתם של מבצעי עבירות מין כלפי בני משפחתם הקטינים גם בחלוף שנים רבות, ובכך להרתיע בעלי סטיות חולניות מניצול חולשותיהם של קטינים בני משפחה לסיפוק יצריהם. הפעלתו היעילה של דין זה מותנית בנכונותם של מי שנפגעו בילדותם להתלונן על הוריהם או קרוביהם האחרים שפגעו בהם אף לאחר שנים רבות. ייחוס משקל רב לגורם הזמן שחלף, כשיקול להקלת עונשיהם של הנאשמים במעשים כאלה, יפגע במוטיווציה של הנפגעים להתלונן, והמגמה ההרתעתית שביסוד הוראתו של סעיף 354 תוחמץ.

עונש המאסר שנגזר על המערער הולם את חומרת מעשיו. עבירותיו כלפי הקטין, שטרם התיישנו עד למועד הגשת כתב האישום, כללו מעשים מגונים ומעשי סדום. הם ארכו כשנה, מאז היות הקטין כבן אחת-עשרה, והתבטאו במציצת איבר-מינו של המתלונן, באילוץ המתלונן למצוץ את איבר-מינו של המערער עד להגיעו לסיפוקו, וכן בניסיונות המערער להחדיר את איבר-מינו לפי הטבעת של המתלונן. עבירותיו של המערער כלפי המתלוננת, שטרם התיישנו עד למועד הגשת כתב האישום, כללו מעשי סדום, מעשי אינוס ומעשים מגונים. הללו ארכו כשבע שנים, מאז היות הקטינה כבת תשע ועד להיותה כבת שש-עשרה. הם התבטאו בליטוף איבר-מינה של הקטינה, בהחדרת איבר-מינו ואצבעותיו לפי הטבעת שלה ובאילוצה למצוץ את איבר-מינו עד הגיעו לסיפוקו. שני הקטינים ניסו להיחלץ מרעתו של המערער, אך הוא כפה עליהם את מעשיו, תוך שניצל לרעה את חולשתם ואת אפסות יכולתם להתנגד לו. מתיאור המעשים מתחייב, כי בית המשפט המחוזי לא מיצה עם המערער את הדין; שאילו עמד להענישו כפי חומרת מעשיו בלבד, חזקה שהיה גוזר עליו עונש מאסר לתקופה ארוכה יותר.

הערעור נדחה.

ש ו פ ט

השופט א' ריבלין :

אני מסכים.

ש ו פ ט

השופט א' גרוניס :

אני מסכים.

ש ו פ ט

הוחלט כאמור בפסק-דינו של השופט א' מצא.