פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
בע"מ
4684/17
לפני:
כבוד השופט מ' מזוז
המבקש:
פלוני
נ ג ד
המשיבה:
פלונית
בקשת רשות ערעור על
החלטות בית המשפט המחוזי בתל אביב - יפו (ע"י השופט
י'
שנלר
)
ברמ"ש 50727-04-17 מיום 9.5.2017 ומיום 23.05.2017
בשם המבקש:
עו"ד ברק רון
בשם המשיבה:
עו"ד דידי רוטשילד
החלטה
1.
בקשה למתן רשות ערעור על החלטות בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (השופט י' שנלר ) מיום 9.5.2017 ומיום 23.5.2017 ברמ"ש 50727-04-17, במסגרתן נדחתה בקשת המבקש למתן רשות ערעור על החלטת בית המשפט לענייני משפחה בתל אביב-יפו (השופט י' שקד ) מיום 28.3.2017 בתמ"ש 52373-03-15.
2.
ענייננו בתובענה לביצוע פסק דין מיום 25.6.2014 אשר אישר הסכם פשרה אליו הגיעו הצדדים ונתן לו תוקף של פסק דין, אותה הגיש המבקש לבית המשפט לענייני משפחה לפי סעיף 7 לחוק בית המשפט לעניני משפחה, התשנ"ה-1995 (תמ"ש 52373-03-15). במסגרת הליך זה - אשר טרם הסתיים - ניתנו פסקי דין חלקיים, עליהם ערער המבקש לבית המשפט המחוזי, והחלטות שונות, אשר על חלקן הגיש המבקש בקשות למתן רשות ערעור.
בין היתר, ביקש המבקש רשות לערער על החלטת בית המשפט לענייני משפחה מיום 28.3.2017, בה נקבע כי התמורה שניתנה למשיבה במסגרת הסכם הפשרה אינה נכללת במסגרת הזכויות שיש לאזן בין הצדדים, וכי דרישת המבקש לאזן סכום זה היא הלכה למעשה בקשה לביטול פסק הדין שניתן, אשר מקומה איננו במסגרת תובענה לביצוע פסק דין. בקשתו של המבקש נדחתה בהחלטת בית המשפט המחוזי מיום 9.5.2017 בנימוק כי עתירת המבקש היא למעשה לשינוי הוראות ההסכם. המבקש הגיש בקשה לביטול החלטה זו של בית המשפט המחוזי, וטען כי עמד להגיש בקשה לאיחוד הדיונים בכל בקשות הרשות לערער והערעור שבין הצדדים ולעכבם עד למתן פסק דינו הסופי של בית המשפט לענייני משפחה, אך ההחלטה הקדימה את בקשתו. בהחלטה מיום 23.5.2017 דחה בית המשפט המחוזי את בקשתו של המבקש, בנמקו אין מקומן של טענות המבקש במסגרת בקשה לביטול החלטה, וכי אין בטיעון כי היה בכוונתו של המבקש לעתור לאיחוד הדיון משום נימוק לביטול ההחלטה.
3.
בבקשה שלפני מבקש המבקש להורות על ביטול החלטות אלו, ו"השבת התיק לבית המשפט המחוזי, איחוד כל הליכי הערעור בין בני הזוג בבית המשפט המחוזי בקשר עם הסכסוך ביניהם לכדי הליך אחד, שבירורו יעוכב עד למתן פסק דין סופי בתמ"ש 52373-03-15".
4.
לאחר עיון בבקשה הגעתי למסקנה כי דינה להידחות. המבקש אינו מעלה כל טענה לפיה הבקשה מעוררת שאלה עקרונית כלשהי, ואף לא מעלה כל טענה כי היה פגם בהחלטות בית המשפט המחוזי. טענתו היחידה היא כי דרך פעולתו של בית המשפט לענייני משפחה - אשר במסגרת ההליך מוציא תחת ידיו פסקי דין חלקיים והחלטות ביניים - מקשה על המבקש לכלכל את צעדיו, וכי ההחלטה מיום 9.5.2017 סיכלה את בקשתו לאיחוד כל התיקים המתנהלים בפני בית המשפט המחוזי ועיכוב הדיון בהם עד לקבלת פסק דינו הסופי של בית המשפט לענייני משפחה. אולם, לא רק שטענה זו אינה מצדיקה מתן רשות ערעור בהתאם לאמור המידה הנהוגות בפסיקה, אלא שטענתו זו נדונה ונדחתה על ידי בית המשפט המחוזי. במסגרת הליך אחר (עמ"ש 14867-03-16) הגיש המבקש בקשה להארכת המועד להגשת ערעור על פסקי הדין החלקיים והחלטות בית המשפט לענייני משפחה, כך שזה יוגש בתוך 45 ימים לאחר מתן פסק הדינו הסופי. בית המשפט המחוזי דחה בקשה זו של מבקש בהחלטתו מיום 30.3.2016 - החלטה עליה לא השיג המבקש ולא ניתן להשיג עליה במסגרת בקשה זו.
5.
בנוסף, לא מצאתי מקום לקבל את בקשתו של המבקש לתיקון בקשתו למתן רשות ערעור. בבקשתו מבקש המבקש לתקן את בקשתו ו"להבהיר מדוע מדובר בעניין בעל חשיבות החורגת מעניינם של הצדדים בצורה ברורה יותר", וזאת לאור החלטתו של בית המשפט לענייני משפחה מיום 18.6.2017. לאור העובדה כי, כאמור, המבקש לא העלה בבקשתו המקורית כל טענה כי הבקשה מעוררת שאלה עקרונית, איני מוצא לנכון לאפשר למבקש "מקצה שיפורים" שכזה כעת.
6.
למעלה מן הצורך, אציין כי בקשת רשות לערער על החלטה אחרת שנדחתה, גם אם נדחתה מנימוקים לגוף הענין, אינה שוללת את זכותו לשוב ולערער על אותה החלטה בשלב הערעור על פסק הדין כולו (רע"א 5834/03 אריה חברה לביטוח בע"מ נ' חאדר , פ"ד נח(1) 854 (2003); חמי בן-נון וטל חבקין הערעור האזרחי 238-239
(מהדורה שלישית, 2012)). זאת ועוד, ככל שהמבקש חפץ באיחוד הדיונים המתנהלים בבית המשפט המחוזי בעניינם של הצדדים, פתוחה בפניו הדלת להגיש בקשה בדרך המתאימה לכך.
7.
אשר על כן, דין הבקשה להידחות.
ניתנה
היום, ח' באלול התשע"ז (30.8.2017).
ש ו פ ט