פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
בע"מ
4772/06
בפני:
כבוד השופט א' רובינשטיין
המבקש:
פלוני
נ ג ד
המשיבה:
פלונית
בקשת רשות ערעור על החלטתו של בית המשפט המחוזי
בתל אביב-יפו בתיק בשא 8827/06 שניתנה ביום 30.5.06
על-ידי השופט ישעיהו שנלר
בשם המבקש: בעצמו
החלטה
א.בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בתל אביב מיום 30.5.06 (השופט שנלר) בתיק בש"א 8827/06, בה נדחתה בקשת המבקש לעכב את ביצוע פסק דינו של בית המשפט לענייני משפחה בתל אביב מיום 22.2.06 (השופט גרמן) בתיק תמ"ש 12790/95 עד להכרעה בערעור שהוגש לבית המשפט המחוזי.
ב.בשנת 1994 הגישה המשיבה תביעת מזונות נגד בעלה, המבקש. ביום 4.9.02 הכריע בית המשפט לענייני משפחה (השופט גרמן) בתביעה, קבע את סכום המזונות, וקבע כי המבקש הוא "מעין מורד", ולפיכך אין הוא יכול לקזז את המזונות ממעשה ידי המשיבה. ביום 11.12.03 קיבל בית המשפט המחוזי בתל אביב (השופטת שטופמן) את ערעור המבקש (ע"מ (תל אביב) 1150/02). בין היתר הופחת סכום המזונות, ונקבע כי "קביעתו של בית המשפט קמא, כי המערער הינו 'מעין מורד' - בטלה" (עמ' 27), משום שנקבעה "בלא שנטענה טענת מורד במפורש, ומשכאמור, לא ניתנה לצדדים, ובעיקר למערער כמובן, כל הזדמנות להתמודד עם טענה זו" (עמ' 14). הדיון הוחזר לבית המשפט לענייני משפחה על מנת שידון מחדש בסוגיית המזונות, ובמספר סוגיות
רכושיות נוספות. ביום 22.2.06 הכריע בית המשפט לענייני משפחה מחדש בסוגיות שהונחו לפתחו, וחזר על קביעתו לפיה המבקש הוא "מעין מורד", וקבע חיובים שונים וכן הוצאות. בקשת המבקש לעיכוב ביצוע פסק הדין נדחתה על ידי בית המשפט לענייני משפחה (בש"א 4218/06 - השופט גרמן).
ג.כלפי פסק דין זה הוגש ערעור נוסף לבית המשפט המחוזי, ובצדו בקשה לעיכוב ביצוע. בבקשה נטען כי סיכויי הערעור טובים, וכן כי בית המשפט קמא לא הכריע בתביעות שכנגד שהגיש המבקש, אשר יאפשרו – אם יתקבלו – קיזוז. כן נטען כי מצבו הכלכלי של המבקש קשה, ושספק אם יוכל לגבות חזרה את המזונות שישלם, אם יתקבל ערעורו. כן נטען כלפי הוצאות המשפט שהושתו, בין היתר בטענה כי לא המבקש הוא שיזם את ההליך. ביום 30.5.06, לאחר שקיבל את תגובת המשיבה, דחה בית המשפט המחוזי את הבקשה (השופט שנלר). נקבע כי רק במקרים חריגים מעכב בית המשפט את ביצועו של חיוב כספי. עוד נקבע, כי המבקש לא הוכיח את מצבו הכלכלי ואת השלכות פסק הדין, וכן לא פירט את סיכויי הערעור לדעתו. ולבסוף, נקבע כי היה על המבקש לתמוך את בקשתו בתצהיר מפורט, ולא בתצהיר אימות בלבד. כלפי החלטה זו הוגשה הבקשה שבפנינו, בה חוזר המבקש על טענותיו לגוף הדברים, וכן סבור הוא כי הערעור אינו נסב על קביעות עובדתיות אלא על "פרשנות חד צדדית בעליל של העדויות, כמו גם טעויות בדברי הלכה".
ד.לאחר העיון חוששני שאין בידי להיעתר לבקשה. המדובר בגלגול שלישי של בקשה לעיכוב ביצוע. אין זה ככלל מן הנושאים שבגינם תישקל רשות ערעור לבית משפט זה, בהיעדר היבט משפטי או ציבורי שאינו תחום במחלוקת הצדדים (ר"ע 103/82 חניון חיפה נ' מצת אור (הדר חיפה), פ"ד לו(3) 123, 128 - מ"מ הנשיא, כתארו אז, שמגר ). לא מצאתי, בכל הכבוד, טעם ראוי להתערבות בהחלטתו של בית המשפט המחוזי בהקשר דנא. ער אני להיסטוריה של הפרשה כפי שתוארה מעלה, אך איני סבור כי התנאים לעיכוב ביצועם של חיובים כספיים - וכאלה הם החיובים בפסק הדין שאת ביצועו מבקשים לעכב - קרי, סיכויי הערעור (לא פורטו לבד מהגדרתם כטובים) ואי היכולת להשיב מצב לקדמותו, נתקיימו במקרה דנן. ראו גם גורן, סוגיות בסדר דין אזרחי, מה' 8, 623-622. הדעת נותנת גם, בנסיבות, כי אם ישתנה המצב בערעור תהא אפשרות לגביית כספים להחזר. לא ירדתי לסוף דעתו של המבקש בטענתו שאין מקום בהליך דנא לפסיקת הוצאות כל עיקר, בנימוק שלא המבקש יזם אותו – והרי זה חלק מהליכים משפטיים נמשכים בין הצדדים היוצרים הוצאות, ואל מולן – חיוב בהוצאות.
ה.סוף דבר, אין בידי להיעתר לבקשה.
ניתנה היום ט"ז בתמוז תשס"ו
(12.7.06)
ש
ו פ ט