בע"מ 4775/08 פלוני נ. פלוני

א.

בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בבאר שבע (השופטת צפת) מיום 16.4.08 בתיק בר"ע 730/07, בה נדחתה בקשת רשות ערעור שהגישה המבקשת על החלטת בית המשפט לענייני משפחה באשדוד (השופטת - כתארה אז - גולן) מיום 25.10.07 בתיק בש"א 2565/07.

ב.

בשנת 2005 חייב בית המשפט לענייני משפחה את המשיב במזונות בתו הקטינה - היא המבקשת בהליך הנוכחי (תמ"ש 122230/02), כיום (כנטען) עומד החוב על 65,000 ₪. בבקשה נטען, כי החל מנובמבר 2005 נמנע המשיב מלשלם, ומתחמק באופן עקבי מהליכי הוצאה לפועל. ביום 22.10.07 הגישה המבקשת בקשה לפי פקודת בזיון בית משפט, בה עתרה לאכוף במאסר את פסק המזונות. ביום 25.10.07 נדחתה הבקשה, בקביעה כי את פסק הדין יש לממש במסגרת ההוצאה לפועל (בקשה לעיון מחדש נדחתה ביום 29.10.07). בקשת רשות ערעור שהוגשה לבית המשפט המחוזי נדחתה ביום 16.4.08. נקבע כי:

"הלכה פסוקה היא שאין לעשות שימוש בהליכי ביזיון בית משפט כדי לגבות במישרין או בעקיפים חיוב כספי (ע"פ 221/88 פנחסי נ' חזקי , מ"ב(2) 722). יותר על כן, לא מצאתי שקיים במקרה דנן, יתרון לאכיפת פסה"ד באמצעות פקודת ביזיון בימ"ש, שהרי יש למצוא את המשיב, בין לצורך מאסרו לשם ביצוע הליכי גבייה בהוצל"פ ובין לצורך אכיפת פסה"ד באמצעות פקודת ביזיון בית משפט".

כלפי החלטה זו הוגשה הבקשה שלפנינו, בה נטען, בתמצית , כי מדובר בפגיעה קשה בזכות חוקתית המצדיקה שימוש בכלי השיורי של בזיון בית משפט - כלי המהוה סנקציה יעילה יותר ממאסר במסגרת הליכי הוצאה לפועל (בין היתר, כנטען, בכל הנוגע לאורך המאסר בגין חוב אחד). נטען, כי המשיב הוא בעל ניסיון קודם בהליכי הוצאה לפועל, וכי "ירד למחתרת" - כך שלא ניתן לממש את פסק הדין. עוד נטען לפגיעה הקשה במבקשת בנסיבות אלה, והוזכר כי התחמקות מתשלום מזונות הגיעה ככלל לממדי מכת מדינה. עוד נטען, כי היתה למבקשת זכות ערעור לבית המשפט המחוזי - שבטעות דן בבקשה כבקשת רשות ערעור. ולבסוף, נטען כי בפרשת שרבט (רע"א 3888/04 שרבט נ' שרבט , פ"ד נט(4) 49) התייחס בית המשפט גם לשיקולי צדק בהפעלת פקודת בזיון בית משפט - והוטעם כי המקרה שלנו בא, לשיטת המבקשת, בגדרים אלה.

ג.

לאחר העיון חוששני, כי אין בידי להיעתר לבקשה. הבקשה - הערוכה כדבעי (ובהתנדבות) ועל כך בודאי ראוי עו"ד זמברג להוקרה

- מציירת תמונה קשה, ונטען כי מדובר במקרה אחד מני רבים. ברם, אפילו נקבל את העובדות כנתינתן, סופו של יום המדובר - גם לשיטת המבקשת - בשאלה מהו הצעד המתאים לגביית חוב ספציפי, ובכגון אלה אין נשקלת ככלל רשות ערעור בגלגול שלישי (ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו(3) 123). אכן, על פי הפסיקה הליך ביזיון בית המשפט אינו ההליך המתאים לכגון דא, ואף אם נאמר כי יתכנו חריגים לכך (ואיני קובע מסמרות), כמדיניות שיפוטית יש קושי לייחד מקרה פלוני - שעל פניו אינו למרבה הצער נדיר ביותר, ולפתוח שער להליכי ביזיון במקום שהמחוקק קבע "דרך מלך", היא ההוצאה לפועל. עניינה של המבקשת מחייב ירידה לפרטי שאלת מעשיותם של הליכי הוצאה לפועל בנסיבות הספציפיות - ובכך אין דרכה (ויכולתה) של ערכאה זו לעסוק. ברם אבקש להזכיר - ומתוך הסכמה - עניין מסוים הבא לידי ביטוי בבקשה.

ד.

ככלל, תפקידם של בתי המשפט הוא להכריע בסכסוכים המובאים בפניהם, ועם מתן פסק הדין הם מסיימים את מלאכתם. היה ואחד הצדדים אינו מבצע את פסק הדין - יכול חברו, ככלל, לפתוח בהליכי הוצאה לפועל. דומה כי בכל הנוגע לבתי המשפט למשפחה, אחריותם נמשכת גם מעבר להכרעה גופה (זאת מבלי להתייחס לאי-סופיותן - כנודע - של החלטות בענייני מזונות), וזאת משלא צלח הליך ההוצאה לפועל. סעיף 9 לחוק בית המשפט לעניני משפחה, תשנ"ה-1995 קובע:

"הליכי ביצוע... בתובענה בענינו של קטין, למעט בעניני רכושו, יבוצעו על פי החלטת בית המשפט לעניני משפחה ובפיקוחו , זולת אם הורה בית המשפט על ביצועם באמצעות לשכת ההוצאה לפועל; כן רשאי בית המשפט להורות על ביצועם בדרך אחרת הנראית לו יעילה וצודקת יותר בנסיבות הענין" (ההדגשה הוספה - א"ר).

אכן , דרך המלך היא הפניית בעלי הדין ללשכת ההוצאה לפועל - אך האצבע צריכה להיוותר על הדופק. פקודת בזיון בית משפט היא כלי שיורי, וכפי שציין בית המשפט המחוזי - ספק אם יש בו יתרון מעשי על פני הליכי הוצאה לפועל, המאפשרים גם הם סנקציות קשות במקרים המתאימים. ברם, הסמכות והאחריות העליונה נותרים בידי בית המשפט - שבידו מגוון כלים, ושיקול דעת בהפעלתם. הדיבורים (בסעיף 9)

"זולת אם הורה בית המשפט על ביצועם באמצעות לשכת ההוצאה לפועל; כן רשאי בית המשפט להורות על ביצועם בדרך אחרת..."

מאפשרים לבית המשפט למשפחה, בשלבים שונים, לרבות לדידי לאחר כישלון בהוצאה לפועל, גמישות בדרך בה יפעל למימוש פסקי דין. משלא נתבקשה תגובה, גם כדי שלא להכביר הוצאות (ואף כי קבלת תשובה גם אינה מעשית כנראה בנסיבות שתוארו), איני קובע מסמרות, אך דברים אלה ניתן לשקלם בכל מקרה לגופו. לבסוף יצוין כי החלטת בית המשפט המחוזי נומקה לגופה - ובנסיבות אין צורך להידרש לשאלה האם מדובר היה בערעור בזכות.

ה.

אינני נעתר איפוא לבקשה. אין באמור כדי למנוע מהמבקשת להמשיך בהליכי ההוצאה לפועל, ובמידת הצורך לפנות שוב לבית המשפט לענייני משפחה בכפוף לאמור.