בע"מ 4781/17 פלוני נ. פלוני

1.בפני בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו בשלושה ערעורים מאוחדים מיום 11.5.2017 (עמ"ש 36656-10-12, עמ"ש 36875-10-12, עמ"ש 36846-10-12, סגנית הנשיא י' שבח , והשופטים ש' שוחט

ו- י' סרוסי ). בית המשפט המחוזי דחה את הערעורים שהגישו המבקשות על פסק דינו של בית המשפט לענייני משפחה בתל אביב-יפו (תמ"ש 51215-07-10, תמ"ש 53674-06-11, תמ"ש 53698-06-11, תמ"ש 53762-06-11, השופט נ' שילה ) .

רקע עובדתי והליכים קודמים

2.המבקשות הן שלוש בנות מתוך 14 ילדיהם של המנוחים, המשיב 1 (להלן: האב ) והמשיבה 3 (להלן: האם ). המבקשות ציינו כמשיבים 2 ו-4 את עיזבונותיהם של המנוחים. מקורה של בקשה זו היא בתביעה שהגישו המבקשות נגד האם, כיורשתו של האב, עוד בחייה. התביעה הייתה לתשלום סך של כשישה מיליון שקל בגין כספים שלטענת המבקשות הן חסכו אצל האב, והוא התחייב להשיבם להן. מאז הגשת התביעה נפטרה גם האם. להשלמת התמונה יוער כי התביעה דנן היא חלק מסכסוך משפחתי ממושך המתנהל בהליכים משפטיים רבים בנוגע לירושתם של המנוחים ולנכסים שהועברו עוד בימי חייהם לחלק מהילדים.

3.לטענת המבקשות, בעת שהיו צעירות והתגוררו בבית הוריהן, הן מסרו לאב את משכורותיהן על מנת שיחסוך עבורן כספים אלה. המבקשות טענו עוד כי האב הבטיח להן כי "בבוא העת" ייתן להן בנוסף לכספים שהפקידו בידיו ריבית "כפול מהבנק". כבסיס לתביעתן הגישו המבקשות מסמכים שונים שעליהם חתם לטענתן האב, הקלטות וצילומי וידיאו של שיחות בינן לבין האב ומסמכים הקשורים להליך משפטי קודם שהתנהל בין הצדדים.

4.במסגרת ההליך שהתנהל בבית המשפט לענייני משפחה הכחישה האם את כל טענותיהן של המבקשות והסבירה כי בבית המשפחה היה נוהג לפיו כל מי שחי בו משתתף בהוצאות הקיום של המשפחה. האם הוסיפה כי המבקשות מעולם לא העבירו כספים לאב למטרת חיסכון וכי אין יסוד לטענה זו שהועלתה על-ידן רק לאחר שהוא לקה באירוע מוחי ביום 5.12.1999, והפך ללא-כשיר. לטענת האם, מיום שלקה האב בשבץ, המבקשות "תמרנו" אותו "כחומר ביד היוצר" וגרמו לו לחתום על התחייבויות והסכמות לפיהן הוא חייב להן כספים רבים.

5.בית המשפט לענייני משפחה קיבל את גרסת האם לפיה העברת הכספים נעשתה כהשתתפות של המבקשות בכלכלת המשפחה, ולא לשם חיסכון, וכי האב לא היה כשיר במועד שבו חתם על מסמכי ההתחייבות כלפי המבקשות. בנוסף לכך, בית המשפט לענייני משפחה קבע כי אין לייחס משקל רב גם להקלטות ולסרטי הווידיאו שצולמו על-ידי המבקשות, בהתחשב בכך שמדובר בקלטות ערוכות שחלקים רבים מהן הושמטו. בסיכומו של דבר, בית המשפט לענייני משפחה דחה את תביעותיהן של המבקשות.

6.המבקשות ערערו לבית המשפט המחוזי והעלו, בין היתר, טענות כלפי הממצאים העובדתיים שנקבעו. בנוסף לכך, הן ביקשו כי המותב בבית המשפט המחוזי יצפה בקלטות שבהן נשמע האב מודה, כך נטען, בהתחייבותו כלפי המבקשות, ואף מעודד אותן להגיש תביעה נגדו כדי לאכוף התחייבות זו. המבקשות טענו כי הגישו לבית המשפט לענייני משפחה שתי קלטות – האחת ארוכה (בת למעלה משעה) והשנייה מקוצרת ומתומללת, אך בפועל הוא צפה רק בקלטת המקוצרת ומכאן מסקנתו לפיה אין לייחס להקלטות משקל רב.

7.המותב בבית המשפט המחוזי צפה בשלוש קלטות שהוגשו לעיונו, וקבע כי הצפייה בקלטות רק מחזקת את מסקנתו של בית המשפט לענייני משפחה לפיה יש לקבל את גרסתה של האם. בית המשפט המחוזי קבע כי מתקבל הרושם שהחלק המתומצת בקלטת הערוכה הוצא מהקשרו, וכי מצפייה בקלטת הארוכה והמלאה עולה שלאב היו תלונות רבות כלפי אחת מבנותיו (אחותן של המבקשות) והוא מעודד את המבקשות להגיש תביעה נגד אותה אחות , ולא נגדו. בית המשפט המחוזי דחה גם את יתר הטענות שהופנו כלפי ממצאיו העובדתיים של בית המשפט לענייני משפחה, ובסיכומו של דבר דחה את הערעור.

בקשת רשות הערעור

8.הבקשה דנן נסבה על פסק דינו של בית המשפט המחוזי. בבקשתן הדגישו המבקשות את האקלים המשפחתי הפטריארכלי שבו גדלו, שבו האב היה דומיננטי ומקור סמכות בלתי מעורערת. המבקשות חזרו על גרסתן לפיה האב לקח מהן את כל משכורותיהן והשקיע כספים אלה בנכסי נדל"ן, תוך הבטחה להשיב את הכספים למבקשות. בנוסף לכך, המבקשות טוענות כי משעה שבית המשפט המחוזי הכיר בכך שיש לצפות בקלטת המלאה והארוכה לצורך הכרעה בתביעה, היה עליו להשיב את התיק לבית המשפט לענייני משפחה.

דיון והכרעה

9.לאחר שבחנתי את הבקשה הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להידחות אף מבלי להידרש לתגובת המשיבים.

10.כידוע, רשות ערעור ב"גלגול שלישי" תינתן רק במקרים שבהם עולה מן הבקשה שאלה עקרונית החורגת מעניינם של הצדדים או כאשר קיים חשש שדחיית הבקשה תגרום לעיוות דין חמור (ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו(3) 123 (1982)). במקרה דנן, הבקשה אינה מעלה כל שאלה עקרונית כאמור. בעיקרו של דבר, המבקשות חוזרות על הטענות שהעלו בפני הערכאות הקודמות ונסבות על עניינן הפרטי. כמו כן, איני סבורה כי דחיית הבקשה תגרום למבקשות עיוות דין חמור,

בהתחשב בכך שטענותיהן נדונו באריכות בשתי ערכאות, וההכרעות שניתנו בעניינן מנומקות ומבוססות.

11.למעלה מן הצורך אציין כי לא מצאתי פגם בכך שבנסיבות העניין בית המשפט המחוזי בחן בעצמו את הקלטות, לאחר שהמבקשות היו אלה שביקשו ממנו לצפות בהן.

12.סוף דבר: הבקשה נדחית. בנסיבות העניין ומשלא נתבקשה תגובה, אין צו להוצאות.