בע"מ 4783/19 פלוני נ. פלוני

1.

בפסק הדין מושא בקשות הערעור שבכותרת, קיבל בית המשפט המחוזי מרכז-לוד (רמ"ש 15947-04-19; השופטת ו' פלאוט ), באופן חלקי, בקשת רשות ערעור על הכרעת בית המשפט לענייני משפחה בפתח תקווה (תלה"ם 40193-02-17; השופטת מ' אליהו ) בסוגיית המזונות הזמניים. בפסק הדין, נקבע כי לאור רמת החיים אליה הורגלו הצדדים, מחד גיסא, ויכולתו הכלכלית של האב (המבקש בבע"ם 4783/19 והמשיב בבע"ם 4858/19; להלן: האב ), מאידך גיסא, אין מנוס מהתערבות בשיעור מזונות הילדים הזמניים. לפיכך, אף שלא ניתן היה להיכנס במסגרת הערעור לעובי הקורה, הוגדל סכום המזונות והועמד על 4,500 ₪ לילד (ושליש מכך בתקופת השירות הצבאי), ונקבע כי האב יישא "במלוא הוצאות החינוך והבריאות של הקטינים". לצד זאת, קבע פסק הדין הוראות שונות בנוגע לתשלומי המדור, המשכנתא ושכר הדירה, והטיל על האב את מלוא חיוב הארנונה בגין נכס מסוים, "כפי התחייבותו". בית המשפט המחוזי הבהיר כי החיובים האמורים יחולו למפרע מיום 8.3.2019 – בו קיבלה הערכאה הראשונה את ההחלטה העיקרית ב"בקשה חוזרת ומתוקנת למזונות זמניים" מטעם המבקשים (להלן: הבקשה החוזרת ) – והדגיש כי לאור מועד הגשת תביעת המזונות, "יש לעשות כל שניתן על מנת שהמחלוקת תידון לגופה בהקדם האפשרי".

2.

מכאן בקשות רשות הערעור שבכותרת. האחת, בע"ם 4858/19, מתמקדת בממד הזמן. לשיטת המבקשים בהליך זה – אשת המבקש בבע"ם 4783/19 (להלן: האם ), וילדיהם המשותפים של בני הזוג (להלן, יחדיו: המבקשים ) – ראוי היה לקבוע כי הוראות פסק הדין יחולו באופן רטרואקטיבי מיום 23.4.2017, בו נקבע לראשונה שיעור המזונות הזמניים (להלן: ההחלטה המקורית ). לדבריהם, בקשת רשות הערעור שהגישו לבית המשפט המחוזי הופנתה גם כלפי החלטה זו – אשר השיתה על האב סכום מזונות נמוך מתשלומי המשכנתא שבהם נדרשה האם לשאת, מה שהוביל להצטברות חוב משמעותי כלפיו. שעה שטענותיהם כלפי האיזון שיצרה ההחלטה המקורית התקבלו בחלקן, אין מנוס מתחולה רטרואקטיבית של ההסדר החדש, שאם לא כן "תאלץ המבקשת להעביר את מלוא, לחילופין מרבית, דמי המזונות" להחזר החוב שנוצר כתוצאה מאותה החלטה שגויה. לדעת המבקשים, יש להעניק להם רשות ערעור הגם שמדובר בגלגול שלישי, הואיל ובקשתם מעוררת שאלות "בעלות עניין ציבורי"; על מנת להבטיח שלא יוותרו "ללא דמי מזונות"; ומשיקולי מוסר והגינות.

מנגד, האב – שהגיש, כאמור, את בע"ם 4783/19 – סבור כי יש לבטל כליל את פסק דינו של בית המשפט המחוזי, ולהשיב את ההסדר שיצרה הערכאה הדיונית על כנו. לדבריו, אף שהמבקשת הגישה מספר בקשות לעיון חוזר בהחלטה המקורית, הרי שלא היה בבקשות אלה כדי להאריך את המועד להגשת בקשת רשות ערעור על החלטה זו – ומכאן שכלל לא היה מקום להידרש לטענותיה. זאת ועוד, בית המשפט המחוזי חרג מן הכלל בדבר הריסון שעל ערכאת הערעור לגלות בכל הקשור להתערבות בהחלטות הערכאה המבררת לגבי מזונות זמניים. אף לגופם של דברים, פסק הדין שרירותי ובלתי מבוסס, מתעלם מטענות האב לגבי מקורות המימון לנכסים שבבעלות הצדדים, ואינו נותן את הדעת על ההשלכות של גיל הילדים, רצונם – כך, לטענתו – "להיות עם אביהם"; והשלכות בע"ם 919/15. מעבר לכך, המבקש גורס כי, בניגוד לאמור בפסק הדין, הוא מעולם לא התחייב לשאת בחוב הארנונה; כי ראוי היה להטיל על האם חלק מהוצאות החינוך והבריאות של הקטינים – ולמצער, לקבוע להן תקרה סבירה; וכי הקביעה בדבר חלוקת דמי השכירות המתקבלים עבור הנכס ברחוב מונטיפיורי מנותקת מהמציאות, משום "שדמי השכירות משלמים את המשכנתא". האב חותם את בקשתו בטענה כי היא אינה נדרשת לעמוד בקריטריונים למתן רשות ערעור בגלגול שלישי הואיל "ובקשת רשות הערעור דנן היא הערעור הראשון של המבקש".

4.

נוכח הזיקה המהותית ביניהן החלטתי לאחד את הדיון בשתי הבקשות שבכותרת – ולדחות את שתיהן.

בקשות רשות הערעור מופנות כלפי החלטות שעניינן מזונות זמניים, וכלל מושרש הוא כי ערכאת הערעור תתערב בהחלטות מעין אלה רק במקרים חריגים – בין היתר, נוכח אופיין הייחודי, המחייב הכרעה מהירה על בסיס תשתית עובדתית חלקית, ומכתיב הפעלת שיקול דעת ראשוני חלף בירור מלוא התמונה (בע"ם 1078/11 פלוני נ' פלונית , פסקה 3 (27.4.2011); להלן: עניין פלונית ). אכן, " ההנמקה האמורה עשויה לשמש חרב פיפיות. כלל צמצום ההתערבות הערעורית בקביעת מזונות זמניים עשוי להשליך גם על החלטת בית המשפט המחוזי בענייננו, אשר כאמור קיבל את הבקשה למתן רשות ערעור על החלטתו של בית המשפט לענייני משפחה " (בע"ם 7935/11 פלוני נ' פלוני , פסקה 6 (15.1.2012); להלן: עניין פלוני ). ברם, מן הראוי להזכיר כי –

"אין לומר שהחלטה בנושא מזונות זמניים חסינה מביקורת ערעורית. בעשיית מלאכתה, על ערכאת הערעור לבחון את קביעותיו של בית המשפט לענייני משפחה גם מבעד לחסר ואי הוודאות בתשתית העובדתית המאפיינים את השלב של דיון במזונות זמניים" (עניין פלונית , פסקה 5).

בית המשפט המחוזי רשאי היה, אפוא, להסיק כי די בתשתית העובדתית החלקית שלפניו כדי להצדיק התערבות מסוימת בהסדר הזמני שקבעה הערכאה הדיונית – ובנסיבות העניין, אין בעצם התערבותו כדי להגמיש את הקריטריונים למתן רשות ערעור נוספת. אדרבה, שעה שהמחלוקת כבר התבררה בשתי ערכאות, על המבקשים והאב להתמודד עם מכשול גבוה נוסף, בדמות הקריטריונים הנוקשים למתן רשות ערעור בגלגול שלישי (ראו והשוו, עניין פלוני , פסקה 6; בע"ם 1766/16 פלוני נ' פלונית , פסקה 5 (3.3.2016). ודוקו, נוכח שיקולי היעילות המוסדיים שביסוד הקריטריונים שאומצו בעניין חניון חיפה (ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו(3) 123 (1982)), אין בכך שמדובר בבקשת רשות ערעור ראשונה מטעם האב כדי לשנות את סיווג ההליך).

5.

עיון בחומר מלמד כי לא עלה בידי הצדדים להתגבר על מכשולים אלה. כאמור, האב הסתפק בטענה שאין להכפיף את בקשתו לקריטריונים למתן רשות ערעור בגלגול שלישי – אך כלל לא התיימר לעורר שאלות משפטיות עקרוניות, ולא הצביע על עיוות דין שנגרם לו. לעומתו, המבקשים נדרשו לקריטריונים אלה, אך אין בניסוח הכללי שהציגו לשאלות הקונקרטיות המתעוררות בענייננו, או בשיקולי הצדק שהציגו, כדי לגלות עילה למתן רשות ערעור (ובהקשר זה, לא למותר לציין כי לא מצאתי בכתבי הטענות שהגישו המבקשים לערכאות הקודמות כל התייחסות לסוגיית התחולה הרטרואקטיבית).

6.

אשר על כן, בקשות רשות הערעור נדחות. משלא נתבקשו תשובות, אין צו להוצאות.