בע"מ 4822/21פלוני נ. פלוני

1.

לפניי בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי תל אביב-יפו (השופטים ש' שוחט , ס"נ, ע' רביד ו נ' שילה ) (להלן: בית המשפט המחוזי ) אשר ניתן ביום 10.6.2021 בגדרו של עמ"ש 34790-10-20 (להלן: פסק הדין קמא ). פסק הדין קמא קיבל את ערעורו של המשיב על פסק דינו של בית המשפט לענייני משפחה תל אביב-יפו (השופטת א' ז'יטניצקי רקובר ) (להלן: בית המשפט לענייני משפחה ) אשר ניתן ביום 22.7.2020 בתמ"ש 22069-11-09 ואשר קיבל את תביעת אמם המנוחה של המבקשים ושל המשיב (להלן: המנוחה ), אשר נתמכה על ידי המבקשים, לביטול עסקת המתנה, בגדרה העניקה המנוחה למשיב את ביתה ללא תמורה (להלן: המתנה ) – זאת, מחמת השפעה בלתי הוגנת ועושק. פסק הדין קמא קבע כי בית המשפט לענייני משפחה שגה בהגיעו למסקנה כי המנוחה נתנה למשיב את ביתה במתנה בהיותה נתונה לעושק ולהשפעה בלתי הוגנת מצדו.

2.

בקשת רשות ערעור ב"גלגול שלישי" חוסה בצלן של הלכת חניון חיפה (בר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו(3) 123 (1982)) ותקנה 148א לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018 (להלן: תקנה 148א ). לפי הלכת חניון חיפה ותקנה 148א, ערעור ב"גלגול שלישי" יכול שיתקיים רק לשם דיון בשאלה משפטית אשר חורגת מעניינם הפרטני של בעלי הדין ואשר ראוי להעמידה לבירור משפטי-עקרוני בפני בית המשפט העליון או, למצער, כדי למנוע עיוות דין מהותי.

3.

הבקשה שלפניי נטועה בעובדותיו הפרטיקולריות של הסכסוך המשפחתי אשר עמד לדיון בבית המשפט לענייני משפחה ובבית המשפט המחוזי (להלן: הערכאות קמא ) ואשר הוכרע, כפי שהוכרע, בפסק הדין קמא. אשר על כן, נושא הבקשה אינו מעורר שום שאלה משפטית עקרונית החורגת מעניינם הפרטני של בעלי הדין, אשר ראוי לה, לפי טיבה ומהותה, לעמוד לבירור משפטי נוסף במסגרתו של ערעור "בגלגול שלישי" בפני בית המשפט העליון.

4.

אין תמה אפוא שהמבקשים מבקשים לקבל רשות מיוחדת לערער על פסק הדין קמא בטענה כי הוא גרם להם ולאמם המנוחה עיוות דין. טענה זו עומדת על שני נדבכים חלופיים. המבקשים טוענים, כי בית המשפט המחוזי ביטל "כלאחר יד" ממצאי אמת אשר נקבעו לטובתם ולטובת המנוחה בפסק דינו של בית המשפט לענייני משפחה בהתבסס על התרשמות ישירה מעדים ומראיות אחרות. במסגרת זו, מפרטים המבקשים וטוענים כי בית המשפט המחוזי זקף לחובת המנוחה – בשגגה – אמרות שונות שאמרה תוך התעלמות מכך שהיא סבלה ממעשי התעללות קשים מצד בנה המשיב, שאותם היא ביקשה להסתיר מחמת פחדים ובושה. כמו כן טוענים המבקשים, כי בית המשפט המחוזי דן בערעורו של המשיב וקיבל אותו בזמן שהמנוחה כבר לא היתה בחיים – זאת, מבלי להעמיד תחתיה מנהל עיזבון או חליף אחר. מטעם זה, טוענים המבקשים שפסק הדין קמא הינו בטל מעיקרו, למרות שהם עצמם נטלו חלק בדיון שהתקיים בבית המשפט המחוזי. המבקשים מפרטים וטוענים כי "אין בדבר כדי לרפא את הפגם המהותי היורד לשורשו של עניין, כי מנהל עיזבון למנוחה או חליף אחר, לא צורף כמשיב לערעור ו/או לא נטל כל חלק בהליך הערעור ו/או לא זכה להשיב לערעור, טרם שניתן פס"ד במחוזי".

5.

בטענות אלה אין ממש.

6.

אתייחס תחילה לטענת המבקשים אשר מלינה על כך שבית המשפט המחוזי התערב בממצאים עובדתיים שנקבעו על ידי בית המשפט לענייני משפחה והפך את הקערה על פיה. הלכה היא עמנו, כי העובדה שבית המשפט המחוזי, ביושבו כערכאת הערעור, הגיע לתוצאה שונה מזו של בית משפט השלום, או בית משפט לענייני משפחה, אינה מקימה עילה למתן רשות ערעור ב"גלגול שלישי" (ראו: רע"א 9168/08 לזניק נ' ענבר ליס בע"מ , פסקה 13 (3.2.2009); רע"א 10034/17 זקיאן נ' בר-אל מיזוג אוויר והנדסה בע"מ , פסקה 7 (3.1.2018); וכן בע"מ 8929/20 פלונית נ' פלוני,

פסקה 7 והאסמכתאות שם (9.2.2021) ). מעבר לנדרש, אוסיף ואציין כי בית המשפט המחוזי ניתח את פסק דינו של בית המשפט לענייני משפחה באופן יסודי ומעמיק, ולא "כלאחר יד" כפי שטוענים המבקשים. ניתוח זה העלה, בין השאר, כי בית המשפט לענייני משפחה לא התייחס בפסק דינו לעדותה של עוזרת הבית של המנוחה – אשר העידה על היחסים הטובים ששררו בין המנוחה למשיב בזמנים הסמוכים לנתינת המתנה – ואף התעלם לחלוטין מעדותו של עורך הדין אשר ערך את הסכם המתנה בו נסוב הדיון (ראו: עמודים 17-16 לפסק הדין קמא). עורך דין זה מסר לבית המשפט פרטים חשובים אודות כריתתו של ההסכם ובקשות המנוחה ביחס אליו – פרטים שלפחות לכאורה שללו את התזה לפיה המנוחה פעלה תחת עושק או השפעה בלתי הוגנת מצד המשיב.

7.

נראה, אפוא, כי בית המשפט המחוזי צדק בקבעו, לגופם של דברים, כי "אין עילה לביטול הענקת הבית למערער" ועל כן מן הדין לבטל את פסק דינו של בית המשפט לענייני משפחה. טענות בדבר עושק והשפעה בלתי הוגנת שיוחסו למשיב היה צריך להוכיח בראיות ברורות ומשכנעות. כפי שנאמר ב ע "א 404/84 סעתי נ' סעתי , פ"ד מא(2) 477, 496 (1987):

"מבחינה משפטית [...] יש להחיל את הכלל, לפיו יש לדרוש, אף במשפט אזרחי, ראיות בעלות משקל משכנע במיוחד, לפני שבית המשפט יקבל טענתו של צד, שמשמעותה ייחוס מעשה מירמה או השפעה בלתי הוגנת לצד היריב".

ראו גם: שמואל שילה פירוש לחוק הירושה, תשכ"ה-1965 כרך א 271-270, וה"ש 30 (1995).

מפסק דינו של בית המשפט לענייני משפחה לא עולה כי המבקשים או אמם המנוחה הרימו נטל מוגבר זה.

8.

ומכאן לטענת המבקשים אשר מלינה על אי-מינויו של מנהל עיזבון או חליף אחר לשם ייצוג עיזבונה של המנוחה בבית המשפט המחוזי. טענה זו, אף היא נדונה לכישלון. ראשית, אציין כי המשיב הוא זה שפנה לבית המשפט לענייני משפחה ביום 28.4.2019 בבקשה למנות מנהל לעיזבון המנוחה בעקבות פטירתה, תוך שהוא מציין כי "משנפטרה האם, הצד שכנגד הרלוונטי להליך ביטול המתנה מהאם לבן, הינו מנהל העיזבון שימונה על ידי בית המשפט הנכבד". המבקשים דכאן הגיבו לבקשה זו בטענה כי דינה להידחות

(!) , כאשר הם מציינים כי "הבקשה עסקינן, הינה חוליה נוספת בשרשרת החוליות

שעניינן ניסיונו של המבקש [המשיב דכאן – א.ש.] למנות מנהל עזבון זמני לעזבון המנוחה, ניסיונות שלא צלחו כלל ועיקר ונדחו מטעמים ענייניים ומהותיים ..." וכי "המצב המשפטי האמתי נכון למועד הגשת הבקשה, הינו, כי העיזבון הכולל למעשה ובפועל את בית המנוחה, רשום ע"ש המבקש". בעקבות כך, בית המשפט לענייני משפחה לא מינה מנהל עיזבון או חליף אחר שיעמוד בנעלי המנוחה בהתדיינות שנוהלה לפניו (ראו החלטתו מיום 2.6.2019 בגדרו של ת"ע 51186-04-19) – זאת, למרות שהיה עליו לעשות כן (ראו, למשל, פסקה 3 לפסק דינה של הרשמת (כתוארה אז) ד' כהן-לקח בע"א 4923/09 ערפאת נ' בנק הפועלים בע"מ (12.10.2010), והאסמכתאות שם; כמו כן ראו דברי השופט ס' ג'ובראן (כתוארו אז) בבג"ץ 2829/03 פלונית נ' בית הדין הדרוזי לערעורים בעכו , פ"ד ס(4) 159, 192 (2006)). בית המשפט המחוזי, בדנו בערעור על פסק דינו של בית המשפט לענייני משפחה, לא נתבקש למנות – ולא מינה – מנהל עיזבון או חליף אחר אשר יעמוד בנעלי המנוחה. המבקשים, שכאמור התנגדו באופן נחרץ למינוי כזה, "נזכרו" להלין על כך רק אחרי זכיית המשיב בערעור. הם הגישו בקשה לביטול פסק הדין קמא, אשר נדחתה בהחלטת בית המשפט המחוזי מיום 30.6.2021.

9.

בנסיבות אלה, ברי הוא כי ניסיון המבקשים להביא לביטולו של פסק הדין קמא מפאת אי-מינויו של מנהל עיזבון או חליף אחר למנוחה הוא בגדר שימוש לרעה בהליכי משפט, שאותו יש למנוע על ידי החלת דוקטרינת המניעות (ראו: ע"א 8553/19 אלכסנדר אורן בע"מ נ' כהן (17.11.2020) (להלן: עניין אורן ), פסקאות 33-30 לפסק דיני והאסמכתאות שם). המבקשים בחרו לנהל את ההליכים בערכאות קמא מבלי שימונה מנהל עיזבון או חליף אחר למנוחה אחרי פטירתה. הם עשו זאת ביודעין ואף כאמור התנגדו לבקשת המשיב למנות למנוחה מנהל עיזבון. אחרי שההליכים הסתיימו במתן פסק דין שלא הטיב עמם, מנסים כעת המבקשים לבטל את אותו פסק דין כשהם טוענים לבטלותו מחמת פגם בהליך שעמו חיו בשלום עד אשר הגיעו עד הלום. במסגרת זו, טוענים המבקשים כי התנהלותם אינה מרפאה את הפגם, שלשיטתם אמור להביא לבטלותו של פסק הדין קמא מאחר שזכויות המנוחה לא זכו לייצוג ולהגנה בבית המשפט המחוזי. מענה לטענה זו מצוי בדוקטרינת המניעות, אשר באה למנוע חוסר תום-לב ושימוש לרעה בהליכי משפט כדוגמת אלו שנחשפו בהליך שלפניי (ראו והשוו: עניין אורן , פסקה 32).

10.

הווה אומר: פסק הדין קמא יכול היה להיות בטל כלפי בעל-זכות תם-הלב, אשר בא בנעלי המנוחה לאחר שלא קיבל את יומו בבית המשפט המחוזי, אילו בעל זכות כזה היה בנמצא. ואולם, פסק דין זה עומד שריר וקיים כלפי כל אחד מהמבקשים, שכאמור בחרו לנהל את ההתדיינות מבלי שלמנוחה ימונה חליף על פי דין כי הדבר היה טוב בעיניהם. תוצאה זו הינה פועל יוצא של תורת הבטלות היחסית אשר אומצה במשפטנו. לפי תורה זו, הליך משפטי יכול שיהא בטל מחמת פגם כזה או אחר שפגם בו רק ביחס לבעל דין תמים שזכויותיו נפגעו, ולא ביחס לבעל דין אשר כלל לא ניזוק מהפגם או שידע על הפגם בזמן אמת ובחר להמשיך בהליך ללא מחאה (ראו והשוו: דפנה ברק ארז "בטלות יחסית ושיקול דעת שיפוטי"

משפטים כד 519 (1994)).

11.

דינם של המבקשים דכאן הוא כדינו של בעל דין אשר בוחר לא להעלות טענה בדבר חוסר סמכותו של בית המשפט בהזדמנות הראשונה, כאשר הוא אוצר טענה זו בקרבו "לשעת צרה" – כשביל ההימלטות מתוצאותיו הלא-טובות מבחינתו של פסק דין או החלטה. בעניינו של בעל דין כזה, כתב נשיאו לשעבר של בית המשפט המחוזי תל אביב-יפו, השופט אורי גורן , כדלקמן:

"בעניין אחד לא הועלתה הטענה שלפיה בית המשפט המחוזי לא קנה מלכתחילה סמכות עניינית לדון בתביעה לסעד כספי, בהזדמנות הראשונה ואף לא בשלב מוקדם אחר, אלא נטענה בסיכומים, כאשר התקרב מועד ההכרעה. מהלך כזה בנסיבות כאלה נראה כפעולה שלא בתום לב. ההלכה הרווחת היא כי ניתן להעלות טענת היעדר סמכות עניינית בכל שלב משלבי הדיון, אולם במקרים מסוימים, לאחר שנידון העניין וניתנה בו הכרעה, לא יידרש בית המשפט לטענת היעדר סמכות עניינית בשלב הערעור. זאת מטעמים של יעילות דיונית, וכן מניעות שיסודה בחובת תום הלב והרצון למנוע שימוש לרעה בהליכי משפט על ידי הצד המפסיד. משלא עלתה טענה בדבר היעדר סמכות עניינית בהזדמנות הראשונה או בשלב מוקדם של ההליך, אלא נשמרה ונטענה בשלבים מאוחרים של המשפט, בפרט אם נטענה טענה זו לראשנה בשלב הערעור, מהווה הדבר משום פעולה בחוסר תום לב."

ראו: אורי גורן סוגיות בסדר דין אזרחי 53 (מהדורה שלוש עשרה, 2020). ראו גם: רע"א 11183/02 כלפה נ' זהבי , פ"ד נח(3) 49, 52-51 (2004); רע"א 2750/11 באיבסקי נ' י.ע.ש.ב.ד. בע"מ , פסקה 6 (15.5.2011); רע"א 4198/10 איבגי נ' גבאי , פסקה 22 לפסק דינו של השופט י' דנציגר

(25.12.2012).

12.

לא זו אף זו: טענתם של המבקשים נדונה לכישלון גם כשבוחנים אותה לגופה. אין חולק על כך שהמנוחה נפטרה בהיותה אלמנה ושלא היו לה ילדים זולת המבקשים והמשיב (ראו, בין היתר, פסקה 33 לבקשת רשות הערעור שלפניי). בנסיבות אלו, קובע סעיף 1 לחוק הירושה, התשכ"ה-1965, כי "במות אדם עובר עזבונו ליורשיו". לעניין הזכות להיכנס לנעלי המנוחה ולנהל במקומה הליך אשר נוהל נגד המשיב בערכאות קמא, יורשי המנוחה הם המבקשים דכאן (היורש האחר, הוא המשיב, מן הסתם לא יכול להיות מורשה לנהל הליך אזרחי נגד עצמו; ראו והשוו: יעקב שקד סדר הדין האזרחי החדש 204-203 (2019)).

13.

אשר על כן, המבקשים באו במקומה של המנוחה בהליכים שנוהלו נגד המשיב בערכאות קמא; ולמותר להוסיף ולציין, כי כך הם גם התנהלו בפועל עד להגעתם לערכאה זו. בית המשפט המחוזי תיאר את המבקשים בפתח פסק-דינו כבעלי דין אשר "באו בנעלי אמם לאחר פטירתה לביטול עסקת המתנה שנערכה בין המערער [המשיב דכאן – א.ש.] לאם". הוא לא טעה.

14.

סוף דבר: מהטעמים דלעיל, אני דוחה את הבקשה שלפניי, ועמה נדחית גם הבקשה לעיכוב ביצועו של פסק הדין קמא שהגישו המבקשים. בשל טענות הסרק שנטענו, אני מחייב את המבקשים, ביחד ולחוד, לשלם לאוצר המדינה הוצאות בסך כולל של 7,000 ש"ח. תשובת המשיב לא נתבקשה, וממילא לא ניתנה, ועל כן איני מזכה אותו בהוצאות.