החלטה4 עמודיםנכלל בחיפוש

בע"מ 4851/20 פלוני נ. האפוטרופוס הכללי מחוז חיפה והצפון

ניתן ביום

בקצרה

דיני משפחה · שכר אפוטרופוס לרכושבקשת רשות ערעור על פסק דין של בית המשפט המחוזי שדחה ערעור על קביעת שכר אפוטרופוסית

לא ידוע אם התקציר מבוסס על המסמך המלא. לפני שמסתמכים עליו, קראו את המקור.

בקשת רשות ערעור על קביעת שכרה של אפוטרופוסית לרכוש נדחתה. הנשיא מצא שהעניין נדון בשתי ערכאות על בסיס ממצאים עובדתיים ויישום הדין הקיים, ללא עיוות דין או שאלה עקרונית. לא נעשה צו להוצאות.

העובדות

המבקשת, עורכת דין, מונתה אפוטרופסית לרכושו של ניצול שואה ערירי ותבעה שכר ראוי. בית משפט לענייני משפחה פסק לה שכר של 38,878 ש"ח בהתאם לעמדת היועץ המשפטי לממשלה ותקנה 5א, והמחוזי דחה את ערעורה והוסיף מע"מ. המבקשת ביקשה רשות ערעור וטענה לשכר נוסף, בין היתר בגין פעולות כאפוטרופוס לגוף.

השאלות המשפטיות

  1. 1.האם יש מקום ליתן רשות ערעור בגלגול שלישי על גובה השכר שנפסק לאפוטרופוסית לרכוש

הלכות

  1. 1

    אין מקום ליתן רשות ערעור כאשר פסקי הדין מבוססים על ממצאים עובדתיים וליישום הדין הקיים, ללא עיוות דין או שאלה משפטית עקרונית החורגת מעניינם של הצדדים.

    ״לא השתכנעתי כי דחיית הבקשה תוביל לעיוות דין, או כי הסוגיות שהועלו מעוררות שאלה משפטית עקרונית החורגת מהעניין שבפני״
    לציטוט במסמך ←

מילות מפתח

  • אפוטרופוסית לרכוש
  • שכר ראוי
  • בקשת רשות ערעור
  • עיוות דין
  • היועץ המשפטי לממשלה
  • ניצול שואה

התקציר, ההלכות והסיווג נוצרו אוטומטית. לכל הלכה מצורף ציטוט מהמסמך. יש לבדוק את הדברים מול המקור באתר בית המשפט, שהוא הנוסח המחייב.

הטקסט המלא

פרטי ההליך

בבית המשפט העליון

בע"ם

4851/20

לפני:

כבוד השופטת ד' ברק-ארז

המבקשת:

פלונית

נ ג ד

המשיבים:

1. האפוטרופוס הכללי מחוז חיפה והצפון

2. היועץ המשפטי לממשלה – משרד הרווחה

והשירותים החברתיים

3. פלונית

בקשת רשות ערעור על

פסק דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה מיום 16.4.2020 בעמ"ש 34913-03-19

שניתן על ידי השופטים ב' בר זיו ו-נ' סילמן והשופטת העמיתה ש' שטמר

בשם המבקשת:

בעצמה

החלטה

1.

בפני בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה מיום 16.4.2020 (עמ"ש 34913-03-19, השופטים ב' בר זיו ו- נ' סילמן והשופטת העמיתה ש' שטמר ). בית המשפט המחוזי דחה ערעור שהגישה המבקשת על פסק דינו של בית משפט לענייני משפחה בחיפה מיום 28.1.2019 (א"פ 38874-11-16, השופטת ה' גורביץ שינפלד ).

2.

מקורו של ההליך דנן בתביעה שהגישה המבקשת, עורכת דין במקצועה, ביום 16.11.2016, לפסיקת שכר ראוי בגין פעולותיה כאפוטרופוסית לרכוש בהתאם לחוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות, התשכ"ב-1962 (להלן: חוק הכשרות המשפטית ) והתקנות שהותקנו מכוחו. המבקשת מונתה ביום 15.1.2015 כאפוטרופסית לרכושו של ניצול שואה ערירי (להלן: המנוח ), והסעד המבוקש על-ידה נסב תחילה על התקופה שמיום 15.1.2015 ועד ליום 13.12.2015.

3.

לאחר שנפטר המנוח ביום 14.6.2017 המבקשת תיקנה את התביעה וטענה לתקופה ארוכה יותר שבגינה היא זכאית לשכר (מיום 15.1.2015 ועד ליום 14.6.2017). כן צורפה כמשיבה לתביעה מי ששימשה אפוטרופסית לגופו של המנוח בעקבות החלטתו של בית המשפט לענייני משפחה (א"פ 25682-01-15, השופטת א' אלון ), והיורשת היחידה שלו, היא המשיבה 3 (להלן: המשיבה ).

4.

המבקשת טענה, בתמצית, כי היא זכאית לשכר ראוי בין היתר בגין פעולות שונות שביצעה עבור המנוח כאפוטרופוסית לרכוש, ובפועל אף לגוף, תפקיד שמילאה לטענתה בשל חוסר תפקוד של המשיבה בהקשר זה. עוד תבעה המבקשת שכר בגין פעולות משפטיות שביצעה עבור המנוח כעורכת דין, ובכלל זה בגין פעולות שביצעה עבורו טרם מינויה.

5.

במסגרת ההליך בבית המשפט לענייני משפחה הגיש היועץ המשפטי לממשלה (להלן: היועץ ) מספר הודעות, האחרונה שבהן מיום 7.1.2019. בהודעה זו הציג היועץ תחשיב מסוים שלפיו ניתן לאשר למבקשת תשלום בסך של 29,726 שקלים בהתחשב בכך ששימשה כאפוטרופסית לרכוש בלבד, בעובדה שהמנוח שהה בבית אבות, וכן בפעולות נוספות שנקטה המבקשת במסגרת תפקידה כדוגמת החזר אגרות ונסיעות. בהודעתה מיום 10.4.2018, ציינה המשיבה כי היא מסכימה לאמור בעמדה שהגיש היועץ.

6.

בפסק דינו קיבל בית המשפט לענייני משפחה את עמדת היועץ במלואה. לצד זאת, הוא הורה לאשר למבקשת שכר נוסף מעבר לאמור בעמדת היועץ בהתאם להסדר הקבוע בתקנה 5א לתקנות הכשרות המשפטית והאפוטרופסות (כללים בדבר קביעת שכר לאפוטרופוסים), התשמ"ט-1988 (להלן: התקנות ), בהתחשב בכך ש"ביצעה פעולות העולות על פעולות שאפוטרופוס סביר היה פועל בנסיבות העניין" וכן "השקיעה ממיטב זמנה, תשומת לבה ואף מסירותה ואהבתה" למנוח. בהתאם לכך בית המשפט לענייני משפחה העמיד את גובה שכרה של המבקשת על סך של 38,878 שקלים.

7.

ביום 26.3.2019 הגישה המבקשת ערעור לבית המשפט המחוזי. בעיקרו של דבר, המבקשת חזרה וטענה, בין היתר, כי היא זכאית לשכר טרחה ראוי בגין פעולותיה כאפוטרופוס לרכוש ולגוף, ובכלל זה בגין פעולות שביצעה טרם מינויה, פעולות משפטיות שביצעה בתקופת האפוטרופסות ולאחר פטירתו של המנוח, וכן הוצאות ששילמה "מכיסה הפרטי" ולא ניתן לקבל בגינן קבלה. מנגד, האפוטרופוס הכללי והמשיבה סמכו את ידיהם על פסק דינו של בית המשפט לענייני משפחה.

8.

בית המשפט המחוזי דחה את הערעור, לאחר שבחן את טענותיה של המבקשת בפירוט בהתחשב בהוראותיהם של חוק הכשרות המשפטית והתקנות, ובעיקרו של דבר סמך ידיו על קביעותיו של בית המשפט לענייני משפחה. יחד עם זאת, בית המשפט המחוזי הורה על הוספת מס ערך מוסף על הסכומים שפסק בית המשפט לענייני משפחה.

9.

ביום 14.7.2020, הגישה המבקשת את בקשת רשות הערעור שבפני, ובה היא חוזרת על טענותיה ועותרת לקבלתו של שכר נוסף. בעיקרו של דבר, טוענת המבקשת כי בקביעתו את שכרה הראוי, בית המשפט המחוזי טעה הן מבחינה עובדתית והן מבחינה משפטית, וגרם בכך לאי-ודאות בכל הקשור ליישומן של התקנות. עוד חוזרת המבקשת וטוענת כי בית המשפט המחוזי התעלם מכך שהיא ביצעה פעולות של אפוטרופוס לגוף, בשל חוסר התפקוד של המשיבה, כך נטען, כמו גם פעולות נוספות.

10.

לאחר שעיינתי בבקשה ובנספחיה הגעתי לכלל מסקנה כי דינה להידחות. עניינה של המבקשת – שיוזכר כי נסב על גובה שכר בגין תפקידה כאפוטרופסית – נדון בפני שתי ערכאות, ובשתיהן ניתנו פסקי דין המבוססים על ממצאים עובדתיים ועל יישומו של הדין הקיים . לא השתכנעתי כי דחיית הבקשה תוביל לעיוות דין, או כי הסוגיות שהועלו מעוררות שאלה משפטית עקרונית החורגת מהעניין שבפני, חרף הנופך שהמבקשת ניסתה לשוות להן. למעשה, הרושם המתקבל הוא אף הפוך מזה שלו טענה המבקשת: דומה כי שתי הערכאות הקודמות בחנו את טענותיה של המבקשת בדקדקנות וידעו להוקיר את מאמציה במסגרת הדין. על כן, בהתאם לתקנה 407א לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984, אני דוחה את הבקשה .

11.

סוף דבר: הבקשה נדחית. משלא התבקשה תשובה, אין צו להוצאות.

ניתנה

היום, י"ד באב התש"ף (4.8.2020).

ש ו פ ט ת

המסמך מוצג כפי שבית המשפט פרסם אותו; אין באמור ייעוץ משפטי. בקשת הסרה · דיווח על טעות

ציטוטים

מצטט (1 תיקים)

  • עמש 34913-03-19

הלכות

  1. 1אין מקום ליתן רשות ערעור כאשר פסקי הדין מבוססים על ממצאים עובדתיים וליישום הדין הקיים, ללא עיוות דין או שאלה משפטית עקרונית החורגת מעניינם של הצדדים.