בע"מ 4882/22פלוני נ. האפוטרופוס הכללי במחוז תל אביב

1.

בפני בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי מרכז-לוד מיום 11.5.2022, והחלטותיו הנלוות מיום 22.5.2022 ומיום 22.6.2022 (עמ"ש 68559-10-21, השופטת הבכירה מ' ברנט , השופטת ו' פלאוט והשופט ר' חיימוביץ ). בית המשפט המחוזי דחה ערעור על פסק דינו של בית המשפט לענייני משפחה בראשון לציון מיום 12.8.2021 (ת"ע 11350-08-17, סגן הנשיאה נ' פישר ).

2.

מקורה של הבקשה שבפני בסכסוך שהתגלע בקשר לצוואות של אישה שנפטרה ביום 28.2.2016 (להלן: המנוחה ). המשיב 2 (להלן: המשיב ) הוא אחיינה של המנוחה, ואילו המבקש הוא מי שהיה בן זוגה במשך כשש השנים האחרונות לחייה. במוקד הסכסוך בין הצדדים עומדות צוואות שעליהן חתמה המנוחה בימיה האחרונים, בעת שהייתה חולה במצב סיעודי. שתי הצוואות נערכו על-ידי שתיים מחברותיה של המנוחה, והן גם אלה שחתמו עליהן כעדות. ביום 20.2.2016 חתמה המנוחה על מסמך שנשא את הכותרת "צוואה" ונכתב בכתב ידה של אחת מהחברות (להלן: הצוואה בכתב יד ). ביום 23.2.2016 חתמה המנוחה על מסמך מודפס שנשא את הכותרת צוואה (להלן: הצוואה האחרונה ). בין הצוואות הבדלים מסוימים, אך בשתיהן צוין – וזה העיקר בהקשר הנוכחי – כי יש לחלק את הזכויות בדירתה של המנוחה בין המבקש למשיב באופן שווה. להשלמת התמונה יצוין כי המשיב 1 הוא האפוטרופוס הכללי, אך כבר בשלבים קודמים נמסרו בשמו הודעות לפיהן אין בדעתו להתערב בהליך.

3.

ביום 28.6.2016 הגיש המשיב בקשה למזכירות הרשם לענייני ירושה למתן צו לקיום צוואה ביחס לצוואה האחרונה. ביום 20.7.2016 הגיש המבקש התנגדות לקיום הצוואה. המבקש טען כי קיימת צוואה מוקדמת יותר (להלן: הצוואה המוקדמת ), אשר נערכה גם היא בעזרת חברותיה של המנוחה ובכתב ידן, והיא זו אשר משקפת את רצונה האמיתי של המנוחה – להוריש למבקש את כל רכושה. לטענתו, המסמך המוכר כצוואה בכתב יד הוא גרסה ערוכה של הצוואה המוקדמת, שבו נוספו חלקים שלא הופיעו בו במקור. לטענת המבקש, חברותיה של המנוחה רקמו מזימה עם המשיב, העלימו את הצוואה המוקדמת, השפיעו על המנוחה והחתימו אותה על שתי הצוואות המאוחרות כשהיא לא הייתה כשירה לכך. על רקע האמור הובהר כי אין בידי המבקש להציג את הצוואה המוקדמת שנזכרה בטענותיו.

4.

ביום 20.7.2017 הורה הרשם לענייני ירושה להעביר את התיק לבית המשפט לענייני משפחה.

5.

ביום 6.8.2017 הגיש המשיב את בקשתו לקיום הצוואה המאוחרת לבית המשפט לענייני משפחה (ת"ע 11270-08-17), והמבקש הגיש את התנגדותו לכך (ת"ע 11350-08-17). במסגרת התנגדותו עתר המבקש גם לביטול סלקטיבי של חלק מן ההוראות בצוואה בכתב יד, על דרך של עיקרון "העיפרון הכחול", ככל שאלה שינו מתוכנה של הצוואה המוקדמת. בדרך זו, כך נטען, ירופאו הפגמים שנפלו בצוואה בכתב יד, ויקוימו ממנה רק חלקיה המשקפים את רצונה האמיתי של המנוחה.

6.

בפסק דינו המנומק, בית המשפט לענייני משפחה קבע, בעיקרו של דבר, כי דין שתי הצוואות להיפסל. בין היתר, בית המשפט לענייני משפחה קבע כי חברותיה של המנוחה התערבו באופן בוטה בניסוחן של שתי הצוואות והשפיעו על המנוחה, כך שהצוואות אינן משקפות את רצונה.

7.

המבקש הגיש ערעור על פסק הדין לבית המשפט המחוזי. הערעור הופנה כלפי קביעתו של בית המשפט לענייני משפחה כי יש לפסול לחלוטין את הצוואה בכתב יד. המבקש חזר על טענתו כי יש לקיים חלקים מצוואה זו, המשקפים לשיטתו את רצונה האמיתי של המנוחה. ביום 11.5.2022 התקיים דיון בערעור, ובסופו הציע בית המשפט המחוזי למבקש לחזור בו מן הערעור תוך שמירת טענותיו להליכים אחרים. המבקש, שהיה מיוצג בדיון על-ידי בא-כוחו הנוכחי, קיבל את ההצעה. פסק הדין שניתן בתום הדיון הורה כי "המערער [המבקש – ד' ב' א' ] חזר בו מהערעור והערעור נדחה".

8.

ביום 19.5.2022 הגיש המבקש לבית המשפט המחוזי בקשה לתיקון פרוטוקול הדיון מיום 11.5.2022 כך שתימחק התיבה "והערעור נדחה", בהסבירו כי הוא לא הסכים לדחיית הערעור אלא רק למשיכתו. ביום 22.5.2022 דחה בית המשפט המחוזי בקשה זו, תוך שהדגיש כי פסק הדין הוקרא באולם מבלי שהועלתה הסתייגות ביחס לנוסחו על-ידי מי מהצדדים, וכי המשמעות האופרטיבית של דחייה או מחיקה היא זהה בנסיבות העניין. ביום 26.5.2022 הגיש המבקש לבית המשפט המחוזי "הודעה על ביטול ההסכמה למשיכת הערעור ובקשה לדיון בערעור" שבה חזר על טענתו כי לא הסכים לדחיית הערעור, אלא רק למשיכתו, וכי מדובר בתנאי יסודי להסכמתו. ביום 26.6.2022 דחה בית המשפט המחוזי אף את הבקשה האמורה. בית המשפט המחוזי עמד על כך שהמבקש היה מודע לכך שמשמעות משיכתו של הערעור היא שפסק דינו של בית המשפט לענייני משפחה ייוותר על כנו. כמו כן, נקבע כי פסק הדין שניתן בהסכמת הצדדים והוקרא באולם, הפך חלוט, וכי הדרך לתקוף אותו היא רק באמצעות הגשתה של בקשת רשות ערעור.

9.

בקשת רשות הערעור שבפני מכוונת כלפי פסק דינו של בית המשפט המחוזי, וכן כלפי החלטותיו האמורות. המבקש טוען, בעיקרו של דבר, כי נגרם לו עיוות דין, מאחר שהופעל עליו "לחץ כבד" להסכים לחזרה מן הערעור. בתוך כך המבקש חוזר על טענותיו כי הסכים למשיכת הערעור אך לא לדחייתו. עוד נטען כי הבקשה מעוררת שאלות משפטיות חשובות החורגות מעניינים של הצדדים להליך, באשר לאפשרות לפסול צוואה שלא הוגשה בקשה לקיימה ובאשר לטיבן של צוואות שנערכו בכתב ידו של אחר.

10.

לאחר שעיינתי בבקשת רשות הערעור ובנספחיה הגעתי לכלל מסקנה כי דינה להידחות בהתאם לתקנה 148א

ל תקנות סדר הדין האזרחי, התשע" ט-2018, אף מבלי להידרש לתשובה .

בקשת רשות הערעור נסבה בעיקר על הכרעה בעניינם הפרטני של הצדדים, והיא אינה מעוררת כל שאלה עקרונית (ראו והשוו: בע"ם 4118/22 פלוני נ' פלונית , פסקה 6 (1.8.2022); בע"ם 3531/22 פלוני נ' פלוני (29.5.2022)). כמבואר לעיל, המבקש, אשר היה מיוצג גם בהליך בבית המשפט המחוזי, הסכים לחזור בו מערעורו. די בכך כדי לדחות את בקשתו בשלב זה. על כך יש להוסיף, כי בית המשפט המחוזי הדגיש בפסק דינו ובהחלטותיו המאוחרות כי למבקש שמורות טענותיו בהליכים אחרים בנושא, ככל שיינקטו. ממילא, לא מצאתי כי נגרם למבקש עיוות דין.

11.

סוף דבר: בקשת רשות הערעור נדחית. משלא התבקשה תגובה, אין צו להוצאות.