פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
בע"מ
4898/20
לפני:
כבוד השופט מ' מזוז
המבקש:
פלוני
נ ג ד
המשיבים:
1. פלונית
2. פלוני
3. פלוני
4. פלונית
5. פלונית
6. פלוני
בקשה
לרשות ערעור על החלטתו של בית המשפט המחוזי בבאר שבע (השופטת
ג' לוין
) ברמ"ש 3077-11-19 מיום
17.6.2020
בשם המבקש:
עו"ד בצלאל הוכמן
החלטה
1.
בקשה לרשות ערעור על החלטתו של בית המשפט המחוזי בבאר שבע (השופטת ג' לוין ) ברמ"ש 3077-11-19 מיום 17.6.2020, במסגרתה נדחתה בקשת המבקש לרשות ערעור על החלטתו של בית המשפט לענייני משפחה בבאר שבע (השופט א' גביזון ) בת"ע 2012-11-17, ת"ע 31356-06-18, ת"ע 16863-06-16 ותמ"ש 57182-01-18 מיום 26.9.2019. בהחלטה נדחתה בקשת המבקש לביטול פסק דין אשר נתן תוקף להסכמת הצדדים בתיק באשר לקיום צוואתו של המנוח - בן זוגה של המשיבה 1, דודם של המבקש והמשיב 3 ואחיהן של המשיבה 2 והמשיבות 6-4.
2.
בקצירת האומר יצוין כי בין הצדדים התקיימו הליכים ממושכים בבית המשפט לענייני משפחה בבאר שבע בענין חלוקת עיזבון המנוח, אשר הניח אחריו ארבע צוואות מהשנים 2001, 2013, 2014 ו-2015. ביום 30.7.2017 פסק בית המשפט לענייני משפחה כי יש לקיים את הצוואה לטובת המשיבה 1 משנת 2001, תוך דחיית בקשת המשיבה 2 לקיום הצוואה משנת 2015. ביום 22.11.2017, במסגרת ערעור שהגישה המשיבה 2 לבית המשפט המחוזי, ניתן תוקף של פסק דין להסכמות הצדדים לפיהן דחיית הצוואה משנת 2015 תיוותר על כנה אך יבוטל מתן התוקף לצוואה משנת 2001, תוך החזרת הדיון לבית המשפט לענייני משפחה לשם בחינת תוקפן של הצוואות מהשנים 2014-2013. בהמשך הגישה המשיבה 2 בקשה לקיום הצוואה משנת 2014, המחלקת את עיזבון המנוח בין המשיבים 6-2, בקשה לה התנגדה המשיבה 1. ביום 27.3.2019 ניתן תוקף של פסק דין להסכמות הצדדים לפיהן יינתן צו לקיום צוואת המנוח משנת 2014, וזאת לאחר הסתלקויות המשיבים 6-3 לטובת המשיבה 2 שתירש את מלוא העיזבון, בעוד המשיבה 1 תקבל סכום של 240,000 ₪ ממכירת דירת המנוח. בכפוף להסכמות אלו ניתן ביום 10.4.2019 צו לקיום הצוואה משנת 2014. למען שלמות התמונה יצוין כי בבקשה שהוגשה למתן פסק הדין המוסכם כאמור, עליה התנוססה אף חתימת המבקש, הוסכם כי הצוואה משנת 2013 - בה הוריש המנוח את מלוא העיזבון למבקש - בטלה.
3.
לאחר מתן פסק הדין הגישו המבקש ואמו (המשיבה 6) בקשה לביטולו, בטענה כי לא המבקש הוא שחתם על הבקשה למתן פסק הדין אלא אחיו שחתם בשמו, וכי צוואת המנוח משנת 2014, שנכתבה בכתב יד בעברית, היא זיוף הנעדר כל תוקף.
4.
בית משפט השלום קבע כי ההליכים המתוארים התנהלו במשך שנים וכי המבקש היה מודע לקיומם, אך חרף זאת נמנע מלהתנגד לקיום הצוואה משנת 2014 או להגיש בקשה לקיום הצוואה משנת 2013, וזאת מן הטעם שלדבריו ויתר הוא על זכויותיו למען טובת המשפחה וכיבוד רצון המנוח, תוך שנתן למשיבה 2 לפעול כשלוחת המשפחה בסכסוך הירושה מול המשיבה 1. משבחר המבקש שלא לפעול כאמור ולא הציג בבקשתו כל טעם מבורר המצדיק את התנהלותו זו, נקבע כי אין ביכולתו לבקש עתה את ביטול צו קיום הירושה.
5.
כאמור, בית המשפט המחוזי דחה את בקשת המבקש לרשות ערעור, משמצא אף הוא כי בשל חוסר המעש שגילה המבקש ביחס להליכים האמורים, אין הוא יכול להלין כעת נגד הצוואה משנת 2014 ולטעון כי לא ניתן לו יומו בבית המשפט.
6.
מכאן הבקשה לרשות ערעור שלפניי, בה נטען כי למבקש נגרם עיוות דין חמור בשל כך שלא ניתן לו יומו בבית המשפט בכדי להוכיח כי הצוואה משנת 2014 זויפה. זאת, מאחר שסמך על המשיבה 2 ובא-כוחה שייצגו אותו בהליך - בשים לב להצהרת בא-כוח המשיבה 2 בתחילת ההליך לפיה הוא מייצג גם את המבקש - אך לא היה מעורה בכל הפרטים ולא ידע כי הצוואה משנת 2014 היא שהוגשה לקיום, עובדה שיצרה לראשונה פיצול באינטרסים של המבקש והמשיבים 6-2.
7.
לאחר עיון
בבקשה
ובנספחיה החלטתי, בתוקף סמכותי לפי תקנה 407א לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984, כי יש לדחות את הבקשה לרשות ערעור, וזאת לאחר שמצאתי
כי
החלטתו של בית המשפט המחוזי
לא
מעוררת
כל שאלה משפטית
עקרונית
החורגת
מעניינם
של
הצדדים, וכי מתן רשות
ערעור
אינו
דרוש
כדי
למנוע עיוות
דין .
8.
הבקשה לרשות ערעור נדחית אפוא. המבקש יישא בהוצאות לטובת אוצר המדינה בסך 2,000 ₪.
ניתנה
היום, כ"ו באב התש"ף (16.8.2020).
ש ו פ ט