בע"מ 4923/10 קאליש חנה נ. קאלוש משה ואח'

א.

בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב (סגניות הנשיאה קובו ורובינשטיין, והשופטת צ'רניאק) מיום 21.4.10 בתיק עמ"ש 1154/08, בגדרו נדחה ערעור המבקשת על החלטת בית המשפט לענייני משפחה בתל אביב (השופט שטרק) מיום 31.7.08 בתמ"ש 7050/01, אשר במסגרתו אושר הסכם מכר של זכויות חכירה בנכס נשוא ההליכים. יצויין כבר כאן, כי הבקשה שלפני הוגשה באיחור, אך בהחלטת הרשם שני בבית משפט זה מיום 1.7.10, ניתנה הארכת מועד להגשתה, כך שתתקבל ותרשם בו ביום. ודוק, הארכת המועד הינה להגשת בקשת רשות ערעור כאמור, ולא רק להגשת בקשה לעיכוב ביצועו של פסק דין; ואולם היא מנוסחת במידה רבה כבקשת רשות ערעור לענין עיכוב הביצוע, שבקשה לגביו דחה בית המשפט המחוזי (סגנית הנשיאה קובו) ביום 13.6.10 (ראו להלן).

רקע והליכים

ב.

המבקשת היא אחותם של המשיבים 2-1, והשלושה ירשו את הנכס נשוא ההליכים (בית הבנוי על שטח של כחצי דונם וצמודות לו זכויות בניה) מהוריהם בירושה על פי דין, כך שחלקיהם בנכס שוים. למרות האמור, עם פטירת ההורים תפסה המבקשת חזקה בלעדית בנכס. בשנת 2001 הגישו המשיבים 2-1 תביעה לפירוק שיתוף לבית המשפט לענייני משפחה. בסופו של יום, הגיעו הצדדים להסכמה אשר קיבלה תוקף של פסק דין (12.7.07), לפיה יותר למבקשת להתגורר בנכס עוד חצי שנה, ימונו כונסי נכסים לנכס שיהיו אמונים על מכירתו, והתמורה מהמכירה תחולק בין האחים. על פי החלטות בית המשפט, התקיים הליך התמחרות בין המציעים לרכישת הנכס, כך שהמבקשת זכתה, אך נקבע, כי אם לא תעמוד המבקשת בתשלומיה, תבוטל זכייתה, והמציע שהגיע למקום השני בהתמחרות – המשיב 3 – יזכה בנכס. המערערת לא עמדה בתנאי הסכם המכר ולא השלימה את תשלום התמורה, וזאת, מבלי שהגישה ערעור או בקשה לעיכוב ביצוע פסק הדין. נוכח זאת, פנה המשיב 3 לבית המשפט בבקשה להורות לכונסי הנכסים לחתום עמו על הסכם מכר לנכס. המבקשת מנגד, הגישה בקשה לפיטוריהם של כונסי הנכסים וכן לפטור אותה מהיטל השבחה על הנכס. בהחלטת בית המשפט לענייני משפחה מיום 31.7.08 נקבע, כי לא היה פגם בהליך ההתמחרות או בהתנהלות כונסי הנכסים. עוד נקבע, כי נוכח הצהרת המבקשת כי ברשותה מלוא הכספים להשלמת הרכישה, תוכל להשלימה עד יום 4.8.08. נאמר, כי אם התשלום לא יבוצע, יפונה הנכס לאלתר וניתן יהיה לכרות את הסכם המכר עם משיב 3 בו ביום. הוסף, כי אין פגם בכך שהיטל ההשבחה הוטל על המבקשת, דבר שהיה ידוע כאחד מתנאי ההתמחרות. ביום 5.8.08, יום לאחר מועד התשלום האחרון שנקבע בהחלטה מיום 31.7.08, הגישה המבקשת בקשה לבית המשפט לענייני משפחה להארכת מועד התשלום הנדרש. בהחלטה מיום 17.8.08 נדחתה בקשה זו. נאמר, כי המבקשת סיפקה לכונס הנכסים ביום 4.8.08 את חלק הארי של סכום הרכישה, אך לא את כולו. עוד צוין, כי המבקשת לא הגישה בקשה להארכה, לחלוקת הסכומים, לעיכוב ביצוע או ערעור, וכי היא אחראית לסחבת בניהול הכינוס. נאמר, כי נוכח אי השלמת התנאים על ידי המבקשת, הסכם המכר עם המשיב 3 נחתם כדין בהתאם להחלטה מיום 31.7.08.

ג.

על החלטת בית המשפט לענייני משפחה מיום 31.7.08

עירערה המבקשת לבית המשפט המחוזי. בית המשפט דחה את הערעור. ראשית צוין, כי דין הערעור להידחות בשל הגשתו באיחור (רק ביום 10.11.08). לגופו של עניין נאמר, כי המבקשת גרמה בהתנהגותה להימשכות הליכי הפירוק שנים רבות, לא קיימה את החלטות בית המשפט במועדן, ולא עמדה בהתחייבויות השונות שלקחה על עצמה. נאמר עוד, כי המבקשת הסכימה לכל הליכי ההתמחרות, ורק בדיעבד, ובשיהוי ניכר, העלתה טענות נגד אופן ניהול ההתמחרות. הוסף, כי כונסי הנכסים עשו עבודתם נאמנה, וכי אם למבקשת טענות נגדם, עליה לבררן בהליך נפרד. כן נאמר, כי המחיר שנקבע בהתמחרות הוא מחיר ראוי. צוין, כי בית המשפט לענייני משפחה ליווה את ההתפתחויות בתיק משך שנים, התרשם מן הצדדים התרשמות ישירה, שאין מקום להתערב בה, ונתן החלטתו נוכח הפרה חוזרת ונשנית מצד המבקשת באשר להתחיבויותיה, וכדי להביא את הפרשה לכדי סיום. בפסק הדין לא התיחס בית המשפט המחוזי להחלטת בית המשפט לענייני משפחה מיום 17.8.08, אשר לא היתה ההחלטה נשוא הערעור. כאמור, בהחלטה מיום 13.6.10 דחה בית המשפט המחוזי את בקשת המבקשת לעיכוב ביצועו של פסק דינו.

הבקשה

ד.

כנזכר לעיל, הבקשה הנוכחית אינה עקבית בניסוחה: בכותרתה היא מוצגת כבקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי מיום 21.4.10, ובכך היא אף מתאימה להחלטת הרשם שני; בבקשה גופה מעורבות זו בזו טענות הנוגעות לעיכוב ביצועו של פסק הדין הקודם עם טענות לגופו של עניין ביחס לתוכנו של פסק הדין; בסיום הבקשה (פסקאות 56-54) מתבקש עיכוב ביצועו של פסק הדין, ונאמר כי עוד יוגש ערעור. מכל מקום, החלטתו של הרשם שני התיחסה להגשת בקשת רשות ערעור על פסק הדין מיום 21.4.10, ומאחר שדומה שעיקרי הדברים מצויים בבקשה, יש להידרש לבקשה ככזו.

ה.

הטענה העיקרית בבקשה, היא כי נפל פגם בהחלטת השופט שטרק מיום 17.8.08, וכי היה מקום לאפשר למבקשת להשלים את התשלומים שנתחייבה בהם, ולא לכרות הסכם מכר עם המשיב 3. נטען, כי המבקשת הגישה בקשה להארכת המועד לתשלום עוד ביום 4.8.08, אך זו הגיעה לידי השופט רק למחרת. עוד נטען, כי כונס הנכסים הטעה את המבקשת, באשר הסכים כנטען להמתין לה להשלמת התשלום, אך לא המתין ופנה לחתום עם המשיב 3 על הסכם מכר חדש עוד ביום 4.8.08 (כפי שנתאפשר על פי ההחלטה מיום 31.7.08, בהעדר תשלום מלא מצד המבקשת); זאת, למרות שהגיעה אליו ביום 4.8.08 עם רוב הסכום שנפסק. כנטען, השופט שטרק, במועד מאוחר יותר (23.11.09) ושלא לפרוטוקול, אמר לצדדים כי אילו היתה מגיעה לידיו בקשת המבקשת ביום 4.8.08 היה מאפשר לה ארכה לתשלום. כן נטען, כי טענות אלה הובאו בפני בית המשפט המחוזי, אך זה התעלם מהן בפסק דינו. עוד נטען, כי המבקשת העבירה להוריה, בעודם בחיים, את הכספים שקיבלה ממכירת דירתה הקודמת, עברה להתגורר עמם, וקיבלה הבטחה כי תוכל להמשיך להתגורר בדירה כל ימי חייה (עם זאת, בהעדר צוואה טענות אלה כבר נדחו בעבר). נטען, כי התנהלות כונסי הנכסים היתה נגועה בחוסר תום לב.

הכרעה

ו.

לאחר העיון, אין בידי להיעתר לבקשה, אשר הוגשה באיחור ניכר, ואך זמן קצר לפני מועד הפינוי, הקבוע – כנמסר – ליום 4.7.08. המקרה מעורר צער על עניינה של המבקשת, אשר אם נכונות העובדות המתוארות בבקשתה, התכוונה לעמוד בתנאי ההחלטה מיום 31.7.08 ולרכוש את בית הוריה. עם זאת, אין חולק כי בפועל לא עמדה בתנאים אלה (בהתאם לפסק הדין היה עליה לשלם 205,177 ₪ ואף היא מודה כי בעת שהגיעה אל כונס הנכסים ביום 4.8.08 היו בידיה אך 180,180 ₪), וכי נוסחו של פסק הדין בבית המשפט למשפחה איפשר במצב דברים זה חתימה מיידית על הסכם מכר עם המשיב 3, כפי שאכן נעשה. גם אין להתעלם מרקע הדברים, לפיו – כפי שנקבע על ידי הערכאות הקודמות – גרמה המבקשת להימשכות והיגררות ההליכים, וההחלטה מיום 31.7.08 באה משהמבקשת לא מילאה אחר התחייבויותיה הקודמות לשלם בעבור רכישת הדירה. זאת ועוד, אמנם אין בפסק דינו של בית המשפט המחוזי התיחסות לטענות הנוגעות להגשת הבקשה להארכת המועד לתשלום בבית המשפט לענייני משפחה; אך לטעמי אין בטענות אלה כדי לשנות ממסקנת בית המשפט המחוזי בערעור, אשר נזכיר כי הוגש על ההחלטה מיום 31.7.08 ולא על החלטות מאוחרות לה. גם אין מקום להידרש לאמירתו של השופט בבית המשפט לענייני משפחה, ככל שאכן נאמרה, בעל פה שלא לפרוטוקול ועת רבה (23.11.09) אחרי מתן ההחלטה מיום 17.8.08, כי היה מחליט

בשעתו אחרת; בשלב זה כבר לא היה הנושא בגדרי פעולתו השיפוטית כדי שישאו הדברים תוקף מחייב (השוו רע"א 7816/06 בויאר נ' מרמלשטיין (לא פורסם)). זאת ועוד, ביום 15.9.08 ושוב ביום 2.10.08 נתן השופט שטרק החלטות בבקשות הבהרה, לפיהן החלטותיו, כולל זו מיום 17.8.08, מדברות בעד עצמן והבקשה להארכת מועד התשלום נדחתה. יצוין, כי בית המשפט המחוזי נתן ביום 5.1.10 החלטה לפיה הודעת המבקשת מיום 4.1.10 (בה מפורטת הערת השופט שטרק וכיוצא בזה) תועבר לתגובת המשיבים, כך שאין לומר שבית המשפט התעלם מן האמור בה.

ז.

גם טענותיה של המבקשת ביחס לכונסי הנכסים כבר נדחו על ידי הערכאה הקודמת, ואיני רואה להתערב בכך. אוסיף, בדומה לבית המשפט המחוזי, כי אם למבקשת טענות משמעותיות באשר להתנהלות כונסי הנכסים, פתוחה בפניה הדרך לנקוט נגדם בהליכים, וזאת מבלי לטעת כל מסמרות לגוף הטענות, כמובן. אוסיף באשר לפסק הדין המחוזי, כי לא מצאתי שהוא מעורר סוגיה בעלת חשיבות משפטית או ציבורית החורגת מעניינם של הצדדים, באופן שיצדיק מתן רשות ערעור בגלגול שלישי (ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו(3) 123). אשר על כן, עם כל אי הנחת שבדבר למבקשת, אין בידי להיעתר לבקשה. ממילא אין מקום גם לעיכוב ביצועו של פסק הדין של בית המשפט המחוזי.