בע"מ 4925/15 פלוני נ. פלוני

1.

בית המשפט לענייני משפחה בקריית שמונה (כב' השופט א' קימלמן ) חייב ביום 2.7.2012 את המבקש בתשלום מזונות והוצאות מדור של ילדיו הקטינים המצויים במשמורתה של המשיבה בסך של 3,500 ש"ח בחודש. יצוין כי הן המבקש, הן המשיבה מוכרים כנכים על ידי המוסד לביטוח לאומי ומשתלמת להם קצבת נכות ובצדה גם קצבת תלויים המיועדת לילדיהם. משלא עמד המבקש בתשלומי המזונות פתחה המשיבה בהליכי הוצאה לפועל נגדו. ראש ההוצאה לפועל פנה בבקשת הבהרה לבית המשפט לענייני משפחה בשאלה אם יש להפחית את קצבת התלויים המשתלמת להורים מדמי המזונות שחייב המבקש למשיבה. בית המשפט לענייני משפחה קבע ביום 6.12.2012 כי יש לראות בכספים שקיבלה המשיבה מקצבת התלויים של המבקש חלק מדמי המזונות. בהתאם לכך החליט ראש ההוצאה לפועל להפחית מחוב המזונות של המבקש רק את אותו חלק מקצבת התלויים שקיבלה המשיבה כתוצאה מזכאותו של המבקש עצמו לקצבת נכות ובצדה לקצבת תלויים. המבקש ערער על החלטה זו. בית המשפט לענייני משפחה (כב' השופט א' קימלמן ) קיבל ביום 29.12.2015 את הערעור וקבע כי קצבת התלויים, בין אם היא משויכת למבקש, בין אם היא משויכת למשיבה, היא חלק בלתי נפרד מדמי המזונות שנפסקו, כך שיש להפחית את מלוא הסכום מחוב המזונות של המבקש. בהתאם לכך, נקבע כי המבקש שילם מזונות ביתר. בית המשפט לענייני משפחה הפחית – בהסכמת המשיבה – את דמי המזונות לסך של 3,000 ש"ח בחודש חלף השבת סכומי היתר על ידי המשיבה. כחודש לאחר מכן הגישה המשיבה בקשת רשות לערער על החלטת בית המשפט לענייני משפחה מיום 29.12.2015.

1.

בית המשפט המחוזי בנצרת (כב' השופט י' אברהם ) קיבל ביום 30.4.2015 את הבקשה, דן בערעור לגופו וקיבלו. נקבע כי קיימת סתירה מהותית בין ההבהרה שניתנה לבקשת ראש ההוצאה לפועל לבין הקביעה בערעור על החלטתו; וכי במסגרת ערעור על החלטת ראש ההוצאה לפועל אין מקום לבית המשפט ליתן הבהרה נוספת, אלא רק לבחון אם ההחלטה ניתנה על פי ההבהרה המקורית. לפיכך בוטלה החלטת בית המשפט לענייני משפחה בערעור על החלטת ראש ההוצאה לפועל.

2.

מכאן הבקשה שלפניי שבמסגרתה טען המבקש כי שגה בית המשפט קמא עת קבע כי קיימת סתירה בין החלטותיו של בית המשפט לענייני משפחה. עוד נטען כי המשיבה הסכימה להפחתת שיעור דמי המזונות לסך של 3,000 ש"ח, וחזרה בה מהסכמתה כאשר פנתה לבית המשפט קמא בבקשת הרשות לערער. לבסוף נטען כי מצבו הכלכלי של המבקש אינו מאפשר לו לעמוד בעול המזונות.

התבקשה תשובה. המשיבה סמכה ידיה על פסק הדין של בית המשפט קמא וטענה כי במקרים שבהם קצבת תלויים משולמת לאם עבור נכותה שלה, אין להפחית קצבה זו מסכום דמי המזונות שהאב חב בו.

3.

לאחר שעיינתי בבקשה ובתשובה לה מצאתי כי דינה להידחות שכן אין היא מעלה שאלה עקרונית המצדיקה מתן רשות לערער לבית משפט זה ( ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו(3) 123, 128 (1982);

בע"ם 1489/15 פלוני נ' פלונית , פסקה 4 (16.9.2015)). פסק הדין של בית המשפט קמא בחן את שתי החלטות בית המשפט לענייני משפחה ומצא כי החלטתו בערעור מצויה בסתירה מהותית להחלטתו בתשובה לשאלת ההבהרה. קביעה זו נטועה בנסיבותיו הקונקרטיות של המקרה ואין היא מגלה שאלה משפטית החורגת מעניינם הפרטני של הצדדים. בדומה, גם טענות המבקש בדבר חזרתה של המשיבה מהסכמתה להפחתת דמי המזונות; שגיאות לכאורה של בית המשפט קמא; ומצבו הכלכלי – נטועות כולן בנסיבות המקרה הקונקרטי ואינן מצדיקות מתן רשות לערער ב"גלגול שלישי".

הבקשה נדחית אפוא. בנסיבות העניין, אין צו להוצאות.