בע"מ 4945/08 פלוני נ. פלוני

א.

בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (השופטים שנלר, ורדי ולבהר שרון, פסק הדין מפי השופט ד"ר ורדי) מיום 28.4.08 בע"מ 1195/04, בגדרו נתקבל בחלקו ערעור על פסק דינו של בית המשפט לענייני משפחה בתל אביב-יפו (השופטת צפת) מיום 21.4.08 בתמ"ש 26220/01 ותמ"ש 26222/01.

ב.

המנוח עלה מתימן עם שתי נשותיו (אשר יכונו א' וש'), ורכש מעמד של בר רשות במשק במושב. אין חולק כי הזכויות התחלקו בשוה בין שלושתם. המנוח ציווה את חלקו לא' בלבד. ש' (שיורשיה הם המבקשים בהליך שלפנינו) הגישה תביעה לפירוק השיתוף במשק, ובמסגרתה טענה כי היא זכאית למחצית מזכויות המנוח, בהתאם להוראות הסכם המשבצת – לפיו הזכויות במשק עוברות לבת הזוג (ובמקרה דנן, בחלקים שוים לבנות הזוג). בית משפט השלום קיבל את התביעה, בקבעו כי פרשנות נכונה של הסכם המשבצת מביאה לחלוקה שויונית על אף הצוואה. עוד נקבע, כי על הצדדים חלה הלכת השיתוף, ולפיכך כי ש' זכאית לשליש מהנכסים הרשומים על שם המנוח, וכי את הוצאות מצבת המנוח יש לנכות באופן בלעדי מחלקו בנכסים. א' חויבה ב-50,000 ש"ח הוצאות משפט.

ג.

כלפי פסק דין זה הגישה א' ערעור לבית המשפט המחוזי. הערעור התקבל חלקית, כאמור. נקבע כי צוואת המנוח, לפיה א' תירש אותו לבדה, אינה סותרת את הוראות הסכם המשבצת – באשר זה מחייב את העברת הזכויות לבת זוג , אך לא את חלוקתן בשוה במקרה של ריבוי בנות זוג. עוד נקבע, כי כיון שמדובר במצבה "משולשת", יש לנכות שליש מהוצאותיה מחלקה של ש'. הוצאות המשפט שנפסקו לטובת ש' בוטלו, והיא חויבה ב-20,000 ש"ח הוצאות.

ד.

כלפי פסק דין זה הוגשה הבקשה הנוכחית, שהיא מפורטת וערוכה כדבעי, בה נטען כי הואיל והסכם המשבצת קובע כי "לא יהיה בהוראות צוואה... כדי לגרוע מזכויותיו של בן זוג" – צוואת המנוח לא יכולה היתה לגרוע מזכויותיה של ש'. נאמר גם, כי בנושא דנא – של תא משפחתי שבו יותר משני בני זוג – ישנה פסיקה סותרת בבתי משפט שונים. עוד נטען כי חיובה של ש' בשליש מהוצאות המצבה יוצר כפל חיוב – באשר הוצאות אלה הוצאו מהנכסים המשותפים טרם חלוקתם. נטען גם כלפי הוצאות המשפט.

ה.

לאחר העיון בבקשה ובנספחיה, לרבות בפסקי הדין של הערכאות הקודמות, באתי לכלל מסקנה כי אין להיענות לה. כידוע, נשקלת רשות ערעור "בגלגול שלישי" רק במקרים המעוררים שאלה משפטית או ציבורית חשובה (ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו(3) 123). השאלות המתעוררות במקרה דנא אינן ממין זה; עיקרן פרשנותו של הסכם המשבצת בנסיבות הספציפיות, וזו סוגיה התחומה במובהק למחלוקת הצדדים. אכן, המדובר בסיטואציה הנדירה של מי שעלו כשהם נשואים לשתי נשים, אך היא מוכרעת לגופה בתיקים השונים על יסוד עקרונות והוראות דין מוכרות ונסיבות המקרה.

ו.

אף לגוף העניין, לא ראיתי לסטות ממסקנותיו של בית המשפט המחוזי. צוואת המנוח עולה בקנה אחד עם הסכם המשבצת – הקובע כי זכויות השימוש עוברות לבת הזוג. ועוד, הואיל ומוסכם במקרה דנא כי לשתי הנשים חלקים נפרדים במשק, אין באופן בו יחולק חלקו של המנוח כדי לפגוע באינטרסים המוגנים בהסכם המשבצת (יותר מן הפגיעה הקיימת ממילא, עקב פיצול המשק לשלושה חלקים). לכך נדרש גם בית המשפט המחוזי. יצוין, כי מקרה זה שונה בנסיבותיו מה"פ (מחוזי ת"א) 486/96 מעטוף נ' מעטוף (לא פורסם, 13.1.99) ומתמ"ש (משפחה ת"א) 36700/01 מינס נ' מינס (לא פורסם, 10.6.04), בהם עיינתי בעקבות הפניית המבקשים.

ז.

בשולי הדברים יוער, כי אפשר שפסק דינו של בית משפט השלום קשור במידת מה לאי נוחות מתוצאה לפיה עזבונו של איש, הנשוי לשתי נשים, יהיה לאחת ולא לרעותה (אף במקרא נתפס מצב בו נשוי איש לשתי נשים ככר פורה לצוואות שאינן תואמות את הראוי והמקובל בתפיסה המקראית – דברים כ"א 15­17). ואמנם, לפי כללי הירושה על פי דין, "אדם שבמותו היה נשוי ליותר מאשה אחת, מה שמגיע לבן-זוג בירושה על פי דין יחולק בין אלמנותיו בשוה" (סעיף 146 לחוק הירושה; שמואל שילה פירוש לחוק הירושה תשכ"ה-1965 כרך 3, 391­394 (2002); מיכאל קורינאלדי דיני ירושה – ירושות, צוואות ועזבונות 111 (2008); על נטיית הדין להערים קשיים בפני צוואות הסוטות מכללי הירושה על פי דין, ראו דורון מנשה "ההגיון של סעיף 25 לחוק הירושה" ספר מנשה שאוה

– מחקרים במשפט לזכרו 463 (אהרן ברק ודניאל פרידמן עורכים, 2006); אך ראו הערותיי בע"א 8991/04 ברגות נ' ברגות (לא פורסם, 4.10.06)). ואולם, חופש הציווי הוא עקרון יסודי בדיני הירושה (ראו למשל ע"א 1212/91 קרן לב"י נ' בינשטוק , פ"ד מח(3) 705, 745­746; ע"א 4660/94 היועץ המשפטי לממשלה נ' לישיצקי , פ"ד נה(1) 88, 115­116; קורינאלדי , בעמ' 196­197). משתואמת צוואת המנוח את הדין, כפי שפורש, עלינו לתת לה תוקף.

ח.

כאמור, אין בידי להיעתר לבקשה.