בע"מ 4992/17 פלוני נ. פלוני

1.ביום 20.2.2000 נתן בית משפט לענייני משפחה תוקף של פסק הדין ל"הסכם ממון וגירושין" (להלן: ההסכם ) שנחתם בין המבקשת לבין המשיב, שוטר במשטרת ישראל (להלן: המשטרה ). בסעיף 4 להסכם הוסכם כי כל צד מוותר על תביעה או טענה כלפי הצד שכנגד מעבר למפורט בהסכם וכי חוק יחסי ממון בין בני זוג, התשל"ג-1973 אינו חל על היחסים בין הצדדים "ואין למי מהצדדים להסכם הזכות לאיזון החיובים כלפי הצד שכנגד אלא עפ"י המפורט בהסכם זה, למעט קרנות ההשתלמות, מענק פיצויים קרן השתלמות וקופות הגמל של הבעל [המשיב – ע' פ'] שכאשר יעמדו לפרעון ישלם הבעל לאישה [המבקשת – ע' פ'] 50% מהם". במרוצת השנים, התנהלו בין המבקשת לבין המשיב מספר הליכים משפטיים שבמרכזם ההסכם. במסגרת זו, הגיש המשיב תביעה שעניינה פרשנות ההסכם, שבגדרה טען כי בסמוך לחתימת ההסכם שקל להתפטר מעבודתו, ומשכך המונח "מענק פיצויים" שבהסכם מתייחס לסכום כסף שהיה מקבל לוּ היה עושה כן. לטענתו, מאחר שלא הגיש התפטרותו הוא אינו זכאי למענק פיצויים כאמור בהסכם אלא למענק פרישה שיקבל בעת פרישתו מהמשטרה, בו אין למבקשת זכות כלשהי. ביום 29.8.2012 דחה בית משפט לענייני משפחה את תביעת המשיב בקבעו כי בהתאם להוראות ההסכם זכאית המבקשת ל-50% מהכספים שיקבל המשיב במעמד פרישתו מהמשטרה – תהא הסיבה אשר תהא לכך – בין מענק ובין פיצויים (להלן: פסק הדין מיום 29.8.2012 ).

2.ביום 1.12.2015 פנתה המבקשת למשטרה בבקשה לרשום ברישומיה את פרטי פסק הדין מיום 29.8.2012 על פי החוק לחלוקת חיסכון פנסיוני בין בני זוג שנפרדו, התשע"ד-2014 (להלן: חוק חיסכון פנסיוני ) . בבקשה צוין, בין היתר, כי זכויותיה של המבקשת כאמור בפסק הדין מיום 29.8.2012 עומדות לה הן אם יבחר המשיב לקבל את זכויותיו הכספיות בגין פרישתו בתשלום חד פעמי הן אם יבחר בקבלת קצבת פרישה חודשית. בתשובתה לבקשה זו, ציינה המשטרה, בין היתר, כי ההסכם ופסק הדין מיום 29.8.2012 קובעים את זכאותה של המבקשת למחצית ממענק הפרישה לו זכאי המשיב ואינם עוסקים בזכאותה לחלק ב"קצבת הפנסיה" לה יהיה זכאי לאחר פרישתו. כמו כן, צוין כי ההסכם נחתם טרם כניסתו לתוקף של חוק חיסכון פנסיוני ולפיכך על המבקשת להמציא למשטרה החלטה שיפוטית שמורה על העברת כספים מהפנסיה התקציבית של המשיב למבקשת כאמור בחוק זה.

3.בהמשך לכך, הגישה המבקשת תביעה לבית משפט לענייני משפחה שבגדרה עתרה, בין היתר, להורות על זכאותה למחצית מכל הכספים שיעמדו לזכות המשיב בעת פרישתו מהמשטרה, לרבות מהפנסיה התקציבית (להלן: הגמלה החודשית ), זאת מכוח החוק לחלוקת חיסכון פנסיוני; פסק הדין מיום 29.8.2012; וההסכם. ביני לביני פרש המשיב מהמשטרה. ביום 18.1.2017 דחה בית המשפט לענייני משפחה בירושלים (כב' השופט נ' פלקס ) את התביעה. נקבע כי בהתאם ללשון ההסכם, המבקשת ויתרה על תביעותיה וזכויותיה כלפי המשיב, למעט אלה המפורטות בהסכם, ומשכך איננה זכאית לכל חלק מגמלתו החודשית של המשיב, כמו גם לקצבת שארים, אשר כאמור אינן מפורטות בו. באשר למענק הפרישה שניתן למשיב כתשלום חד פעמי, נקבע כי לפי פסק הדין מיום 29.8.2012, אשר פירש את לשון ההסכם באופן דווקני, זכאית המבקשת כדי מחצית מסכום זה. עוד צוין כי תביעת המבקשת בהקשר זה התייתרה, זאת משהמבקשת כבר קיבלה סכומים אלה לידיה.

4.ערעור שהגישה המבקשת על פסק הדין האמור נדחה על ידי בית המשפט המחוזי בירושלים (כב' השופטים מ' סובל , ד' טפרברג ו ח' מאק-קלמנוביץ ) ביום 21.5.2017. נקבע כי הגמלה החודשית לה זכאי המשיב בגין שירותו במשטרה היא איננה בגדר "מענק פיצויים", שהוא מטבעו תשלום חד-פעמי, זאת אף כעולה מסעיף 1 לחוק שירות המדינה (גמלאות) [נוסח משולב], התש"ל-1970. עוד נקבע כי לפי פסק הדין מיום 29.8.2012 המבקשת זכאית לכספים המתקבלים בעת הפרישה ולא לאלה שישולמו למשיב באופן עיתי החל ממועד הפרישה.

5.מכאן הבקשה שלפניי. לטענת המבקשת בית המשפט המחוזי פירש בשנית את ההסכם, תוך סטייה מפסק הדין החלוט מיום 29.8.2012 שלפיו, לגישתה, היא זכאית למחצית מכלל הכספים שיקבל המשיב בגין עזיבתו את המשטרה. עוד טוענת המבקשת כי כספי הגמלה שמשולמים למשיב הינם חלף כספי פיצויים (פיצויי פרישה או פיצויי פיטורין) ומשכך, אין ב"שינוי בצורת התשלום" של כספים אלה כדי לאיין את זכאותה למחצית מהם מכוח ההסכם ופסק הדין מיום 29.8.2012. בנוסף, טוענת המבקשת כי שגה בית המשפט המחוזי בקביעתו כי מענק פיצויים מטבעו הוא תשלום חד פעמי.

6.דין הבקשה להידחות. כידוע, רשות לערער ב"גלגול שלישי" ניתנת במשורה במקרים שבהם מתעוררת סוגיה עקרונית החורגת מעניינם הפרטני של הצדדים להליך (בע"ם 2888/17 פלונית נ' פלוני , פסקה 5 (2.4.2017); ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו(3) 123, 128 (1982)). המקרה שלפניי אינו בא בגדר אמת המידה האמורה. בענייננו, טענות המבקשת מופנות בעיקרן לפרשנות ההסכם הקונקרטי שנכרת בין הצדדים. טענות אלה אינן מעוררות סוגיה משפטית עקרונית, כאשר המבקשת אף לא טענה לעניין זה בבקשתה. משכך, אין מקום ליתן רשות לערער ב"גלגול שלישי" בשאלת פרשנותו של מסמך ספציפי, שאינה חורגת ממערכת היחסים החוזית שבין הצדדים לסכסוך (בע"ם 4064/12 פלונים נ' עמותת הצדקה האורתודוקסית נצרת , פסקה ו (7.6.2012)). כמו כן, לא מצאתי כי יש בטענת המבקשת שלפיה בית המשפט המחוזי רוקן מתוכן את שנקבע בפסק הדין מיום 29.8.2012 כדי להצדיק מתן רשות לערער על פי אמת המידה הנוהגת בנסיבות העניין. יצוין כי אף אם נפלה טעות במסקנותיו של בית המשפט המחוזי – ואני רחוק מלקבוע שאכן כך הדבר – אין בכך כדי להקים עילה לדיון ב"גלגול שלישי" (בע"ם 2861/13 פלוני נ' פלונית , פסקה ז (12.5.2013).

הבקשה נדחית אפוא. משלא התבקשה תשובה, אין צו להוצאות.