בע"מ 500/14 פלוני נ. פלוני

1.

מונחת לפני בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי מרכז (רמ"ש 33409-11-13, כב' השופטת ו' פלאוט ), לדחות בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט לענייני משפחה בפתח תקווה (4538-10-13, כב' הרשמת הבכירה א' ארבל-אסל ). בהחלטתו דחה בית המשפט לענייני משפחה את בקשת המבקשת לביטול צו עיקול שניתן נגדה במסגרת תביעת המשיב, אך הופחת סכום העיקול מסך 1,159,800 ש"ח לסך 565,078 ש"ח.

2.

המשיב הגיש תביעה נגד המבקשת בבית המשפט לענייני משפחה בפתח תקווה על סך 1,592,800 ש"ח. תביעתו הסתמכה על הסכם ממון שנחתם בין הצדדים, ביחס לחוב של כ-2.5 מיליון ש"ח לטובת נושה. לפי הסכם הממון שנחתם, נקבע כי חובות אישיים של מי מבני הזוג ייחשבו חובות משותפים לשניהם. בסופו של יום, הוחלט בהליך גישור בין המבקש לבין הנושה כי חלק המבקש בחוב לטובת הנושה יעמוד על סך 1,130,156 ש"ח. הנושה הגיש כנגד המשיבה תביעה לתשלום חלקה בחוב בבית המשפט השלום בנתניה. לאור נתונים אלו, הופחת סכום העיקול למחצית החוב אשר הוטל על המשיב, דהיינו כאמור סך 565,078 ש"ח.

3.

בבקשתה שהוגשה לבית המשפט לענייני משפחה, העלתה המבקשת מספר טענות לביטול העיקול. הטענה המרכזית הייתה שהסכם הגישור שנערך בין המשיב לבין הנושה במרמה יסודו, ומטרתו להוציא כספים מן המבקשת שלא כדין. לגישתה, פסק-הדין שניתן על בסיס ההסכם הוא פרי קנוניה בין המשיב לבין הנושה – שהינו חברו הטוב של המשיב. לטענה זו הוסיפה המבקשת את עילת השיהוי, וגם העלתה טענת חוסר ניקיון כפיים ותום-לב מצדו של המשיב. בית המשפט לענייני משפחה דחה את הבקשה. לפי ההחלטה שניתנה אין די בסימני השאלה שהועלו ביחס להסכם הגישור כדי לקבוע כי לא מתקיימת, ברמה של לכאורה, עילת תביעה. באשר לטענת השיהוי, נקבע שלא מדובר בשיהוי ניכר אשר מעמיד את המשיב כחסר ניקיון כפיים. בית המשפט ציין שמתקיים יסוד הכבדה, מפני החשש הסביר להברחת הכספים. בבקשת רשות ערעור שהוגשה לבית המשפט המחוזי חזרה המבקשת על עיקר טענותיה. לכך הוסיפה שכיון שבחר הנושה להפריד את תביעתו בין המבקשת לבין המשיב –בנוגע למשיב נחתם הסכם גישור, ואילו מול המבקשת מתנהל הליך משפטי – שוב אין לראות בחוב "חוב משותף". הבקשה נדחתה, מבלי להתייחס לטענה האחרונה. מכאן בקשת רשות הערעור שלפני.

4.

בקשת רשות ערעור כשמה כן היא. היא אינה מהווה ערעור בזכות. על המבקש להראות כי קיימת עילה משפטית המצדיקה מתן רשות ערעור, מקום שהדין אינו מחייב זאת. המשוכה גבוהה יותר עת עסקינן בגלגול שלישי. הלכה היא כי רשות ערעור בגלגול שלישי תינתן במקרים המעוררים סוגיה משפטית בעלת חשיבות כללית או ציבורית, החורגת מעניינם הפרטני של הצדדים (ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו(3) 123 (1982)). במקרה דנא, המבקשת ניסתה לעטות על הבקשה גלימת אופי משפטי עקרוני (סעיפים 15-14 לבקשה). ואולם, הרואה יראה שמדובר בשאלה נקודתית אודות עיקול כספי, הנדונה לפי הכללים הידועים של מתן עיקול: קיומה לכאורה של עילת תביעה, חשש סביר להכבדה ועריכת איזון נזקים. כללים אלו שימשו את בתי המשפט קמא, ויישומם על המקרה הקונקרטי אינו מעורר שאלות החורגות מעניינם הפרטי של הצדדים.

5.

למעלה מן הצורך, יצוין, על-פני הדברים, כי לא השתכנעתי שנפל פגם בהחלטת בית המשפט לענייני משפחה, וכך בהחלטת בית המשפט המחוזי. הואיל ונקבע חובו של המשיב לנושה בהסכם גישור, יש בסיס לקביעה שלפי הסכם הממון שנחתם בין הצדדים חוב זה הינו משותף. המבקשת רואה בהסכם הגישור "פברוק", ותוקפת הן את הצדדים לו והן את עורך דינו של המשיב כשותף לקנוניה. האשמה זו הינה חמורה, ואין מקומה להכריע בה סופית במסגרת הליך של עיקול נכסים. באשר למסגרת זו, אומר כי בשלב זה, נראה לכאורה שהטענה אינה נתמכה בראיות מוצקות. חשוב יותר לציין כי בנסיבות העניין, פנייתו של הנושה לבית המשפט השלום כדי לגבות את חלקו השני של החוב אינו מהווה פיצול שבכוחו לבטל את הוראות הסכם הממון ביחס לחוב המשיב. כפי שצוין על-ידי בית המשפט המחוזי, אם המבקשת תחויב על-ידי בית המשפט השלום לשלם את חלקה לנושה, או אז החיובים יקוזזו.

6.

הבקשה נדחית. משלא נתבקשה תשובה, אין צו להוצאות.