בע"מ 5046/07 גלעד ורדי נ. ליאורה ורדי

השופטת א' פרוקצ'יה:

זוהי בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה ( כב' השופטים ש' שטמר, י' עמית וי' וילנר ), אשר החליט ברוב דעות לבטל את פסק דינו של בית המשפט לענייני משפחה בחיפה ( כב' השופט ב' ברגר ), ולדחות את תביעת המבקש לדמי שימוש ראויים בדירה בבעלות משותפת עם המשיבה, בה לא התגורר בתקופה הרלבנטית עקב פירודם של בני הזוג.

רקע עובדתי

1.

המבקש והמשיבה נישאו זה לזו בשנת 1975, ולהם ילדים משותפים. מאז שנת 1999 התנהלו בין בני הזוג הליכים משפטיים להסדרת הליך הגירושין ביניהם. בין השאר, נדון אופן חלוקת דירתם המשותפת בקרית טבעון (להלן: הדירה ).

2.

בשנת 2003 עזב המבקש את דירתם המשותפת של בני הזוג. לטענתו, מאז החלו ההליכים המשפטיים בין בני הזוג לקראת גירושיהם, התעמרה בו המשיבה ומיררה את חייו, בין היתר בכך שהרעישה בדירה, גירשה את ילדיהם הבגירים מהבית, והגישה למשטרה תלונות-שווא נגדו על ביצוע מעשי תקיפה כלפיה.

לטענת המשיבה, בתגובה, מאז שנת 2003, עת עזב המבקש את בית בני הזוג, הוא מתגורר עם אישה אחרת, ועזיבתו את הבית היתה פרי יוזמתו.

3.

בחודש אוגוסט 2005 פנה המבקש אל המשיבה וביקש אותה לאפשר לו לחזור להתגורר בדירה המשותפת. לדבריו, פנייה זו נעשתה שלא כדי לחזור ולקיים חיי זוגיות עם המשיבה, אלא כדי לחסוך הוצאות מחיה גבוהות המוטלות עליו כשהוא נאלץ לחיות בגפו. ואמנם, מאז שנת 2003, נושא המבקש בהוצאות דירת בני הזוג, וכן בתשלום המשכנתא הרובצת עליה, על אף שאינו מתגורר בדירה. כל פניותיו של המבקש אל המשיבה בנושא זה נענו בשלילה, והיא אף החליפה מנעולים בדירה כדי להבטיח שהמבקש לא יוכל לשוב ולהיכנס אליה.

4.

המחלוקת נשוא הליך זה נוגעת לדרישת המבקש מהמשיבה לשלם לו דמי שימוש ראויים עבור מגוריה הייחודיים בדירתם המשותפת מאז שנת 2003 ואילך, לאור טענתו כי היא מונעת ממנו, בהתנהגותה, מלהפיק הנאה מזכויותיו בדירת המגורים המשותפת.

5.

במסגרת ההליכים המשפטיים השונים שניהלו הצדדים במסגרת הסכסוך ביניהם, נידונה בשנת 2000 גם תביעת המשיבה לשלום בית, אשר התבררה בבית הדין הרבני האזורי בחיפה (תיק מס' 003803038-53-1). בהליך זה הוחלט כי המשיבה זכאית להתגורר בדירה המשותפת ללא תשלום שכר דירה, בבחינת "מדור ספציפי" שהמבקש חייב בו כלפיה. עוד החליט בית הדין הרבני האזורי, כי אם הדירה תימכר במסגרת פסק דין לפירוק שיתוף, כל סכום שיתקבל ממכירת הדירה יעוקל לטובת המשיבה עבור מדורה. עיקרו של פסק דין זה אושר על ידי בית הדין הרבני הגדול (תיק מס' 213700821).

הליכים קודמים

6.

ההליך נשוא בקשת רשות ערעור זו, התמקד בתביעת המבקש לדמי שימוש ראויים מהמשיבה עבור שימושה ברכב ובדירה המשותפים. בכל הנוגע לדירה, קבע בית המשפט לענייני משפחה כי המבקש עזב את הבית ביום 1.10.02, מרצונו , ולכן אין לפסוק לטובתו דמי שימוש ראויים בבית המגורים המשותף של בני הזוג. אולם, בית המשפט התרשם כי מאז חודש אוגוסט 2005 ניסה המבקש, באופן כנה, לחזור להתגורר בדירה, בעוד המשיבה מנעה זאת ממנו. לאור רצונו של המבקש לחזור להתגורר בדירה מאז חודש אוגוסט 2005, ונוכח סירובה של המשיבה להשלים את סידור הגט – דבר המונע ממנו להשלים את פירוק השיתוף ביניהם – קבע בית המשפט כי חל שינוי נסיבות המחייב את המשיבה לשלם למבקש דמי שימוש ראויים עבור התקופה שמאז חודש אוגוסט 2005 ואילך.

המשיבה ערערה על פסק הדין לבית המשפט המחוזי.

7.

בערעור, התמקד בית המשפט המחוזי בשאלה האם פסק דינו של בית הדין הרבני האזורי בתביעת המשיבה לשלום בית צריך היה למנוע מבית המשפט לענייני משפחה מלפסוק למבקש דמי שימוש ראויים בגין השימוש הייחודי של המשיבה בדירה, בהליך הנוכחי. בדעת רוב ( כב' השופטים עמית ווילנר ), כ נגד דעתה החולקת של כב' השופטת שטמר , קבע בית המשפט כי כל עוד הכרעת בית הדין הרבני בדבר מדור ספציפי למשיבה עומדת בעינה, אין מנוס מקבלת הערעור ומביטול חיוב המשיבה בתשלום דמי שימוש ראויים. כן הוסיף, כי, בטרם פנה לבית המשפט לענייני משפחה בסוגיית דמי השימוש הראויים, היה על המבקש לפנות לבית הדין הרבני בבקשה לבטל את החלטתו בענין המדור הספציפי, לאור שינוי נסיבות שחל מאז ניתנה החלטתו. לאור זאת, נקבע כי הערעור יתקבל, וכי פסק דינו של בית המשפט לענייני משפחה, ככל שהוא נוגע לחיוב המשיבה לשלם למבקש דמי שימוש ראויים עבור הדירה, יבוטל.

מכאן בקשת רשות הערעור.

טענות הצדדים

8.

בקשת רשות הערעור מתמקדת בטענת המבקש לפיה נפלה טעות בדעת הרוב בבית המשפט המחוזי, כאשר דחה את תביעתו לדמי שימוש ראויים וראה בהחלטת בית הדין הרבני, כל עוד לא בוטלה, משום מחסום לתביעתו.

9.

המשיבה טוענת כי אין מקום ליתן רשות ערעור משאין מדובר בסוגיה בעלת חשיבות החורגת מעניינם של הצדדים הישירים להליך. כן נטען על ידה, כי המבקש יכול היה לפנות לבית הדין הרבני בבקשה לבטל את פסק דינו, ובמקום זאת העדיף לפנות לבית משפט זה בבקשת רשות ערעור שאינה במקומה.

אף לגופו של עניין טוענת המשיבה כי דין בקשת רשות הערעור להידחות. לדבריה, העובדה כי המבקש עזב את הבית המשותף מרצונו, כדי להתגורר עם אישה אחרת, מעידה כי לא התכוון באופן אמיתי להתגורר בדירתם המשותפת, וכי אין מקום, לעצם הענין, לחייב אותה לשלם לו דמי שימוש עבור הדירה.

ההליכים בבית משפט זה

10.

בקשת רשות ערעור זו נדונה בבית משפט זה ביום 15.12.08. מדברי הצדדים בדיון עלה כי נקבע מועד לסידור גט ביוזמת המשיבה, וכי כוונת הצדדים היא להידבר ביניהם לצורך הסדר חלוקת רכוש מיד בעקבותיו. בנסיבות אלה, הוחלט להתלות את ההחלטה בהליך זה, מתוך ציפייה כי הנושא הרכושי יוכרע בין בעלי הדין וכי הכרעה כזו תייתר את הצורך בהכרעה בהליך זה.

11.

ביום 1.1.09 עדכנה אותנו המשיבה כי היא פנתה מיוזמתה לבית הדין הרבני בבקשה לבצע את סידור הגט, וכי הצדדים התגרשו כדין. ביום 27.5.09 הודיעתנו המשיבה כי ניתנה הכרעה סופית במחלוקת הרכושית בין בני הזוג בבית המשפט לענייני משפחה בחיפה, במסגרת הליך תמ"ש 9360-02-09 ( כב' השופט ברגר ). על כן, נתבקשה תגובתו של המבקש, אם הוא עודנו עומד על בקשת רשות הערעור שהגיש.

12.

עמדת המבקש היא כי אין לראות את המחלוקת הרכושית בין הצדדים כמחלוקת שנסתיימה. לדבריו, מאז ההכרעה בדבר חלוקת הדירה בין הצדדים, נפתחו הליכים משפטיים חדשים העוסקים באלמנטים אחרים של ההסדר הרכושי שבין הצדדים: ערעור המבקש כנגד חיובו בתשלום המשכנתא עבור הדירה, וכן ערעור בבית הדין הרבני הגדול על ההחלטה המורה למבקש לשלם למשיבה את כתובתה, בנוסף לחיובו בתשלום מחצית מהתנאים הסוציאליים שנצברו לטובתו בתקופת נישואיהם.

עוד מציין המבקש, כי למרות הכרעת בית המשפט לענייני משפחה בדבר חלוקת הדירה, על בני הזוג לפנות לאקטואר ולשפץ את הדירה לפני מכירתה, עניינים שהמשיבה מסכלת בהתנהגותה. מטעמים אלה, טוען המבקש כי אין למחוק את בקשת רשות הערעור כל עוד לא הוכרעה סופית המחלוקת המשפטית בין הצדדים בכל ענייני הרכוש למיניהם.

הכרעה

13.

דין בקשת רשות זו להידחות. אין המקרה שבפנינו מעלה כל שאלה עקרונית, או סוגיה בעלת חשיבות ציבורית, החורגת מעניינם של הצדדים, והמצדיקה דיון בפני ערכאה שלישית. המחלוקת בין הצדדים נוגעת לעניינים פרטניים, המשוללים היבט עקרוני, אשר קיומו מהווה תנאי סף למתן רשות ערעור בערכאה שלישית (רע"א 103/82

חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו(3) 123 (1982); בע"מ 3333/04 וילנסקי נ' ברנדס (לא פורסם, 22.6.2005); בע"מ 5003/04 קפח נ' קפח (לא פורסם, 25.5.2005)).

14.

אף לגופו של עניין אין מקום לדון בבקשה זו. מעמדת הצדדים בדיון בפנינו עלה כי אם יסתיימו הגירושין ואם יוכרע הנושא הרכושי הכולל ביניהם, תתייתר שאלת דמי השימוש הראויים נשוא תביעתו של המבקש. הגירושין אכן הסתיימו; הכרעה רכושית כוללת אכן ניתנה; ונושא הדירה המשותפת הוכרע במתן צו פירוק. משכך, סוגיית דמי השימוש הראויים שוב אינה מצריכה התייחסות שיפוטית. ניסיונו של המבקש להותיר הליך זה תלוי ועומד על רקע עניינים נוספים שנותרו במחלוקת בינו לבין המשיבה לא יצלח. עניינים אלה אינם קשורים כלל להליך זה, ואין להם כל נגיעה לבקשת רשות ערעור זו.

בקשת רשות הערעור נדחית, אפוא.

בנסיבות הענין, לא יינתן צו להוצאות.

ש ו פ ט ת

השופט א' רובינשטיין:

מצטרף אני לתוצאה שאליה הגיעה חברתי, מן הנימוק כי אין התיק מעורר שאלה שמעבר למחלוקת הצדדים הראויה להתברר בגלגול שלישי. עם זאת נותרת לדידי בצריך עיון השאלה אם במועד הרלבנטי, בטרם ההכרעה הכוללת, לא היה המבקש זכאי לדמי שימוש ראויים.

ש ו פ ט

השופט י' דנציגר:

אני מצטרף לתוצאה שאליה הגיעה השופטת פרוקצ'יה, אך סבור כי הצדק עם השופט רובינשטיין כי יש להותיר בצריך עיון את השאלה האם במועד הרלבנטי לא היה המבקש זכאי לדמי שימוש ראויים עבור מגורים של המשיבה בדירה המשותפת מאז שנת

2003 ואילך.

ש ו פ ט

לפיכך, התוצאה היא כאמור בפסק דינה של השופטת פרוקצ'יה.