בע"מ 5060/10 פלוני נ. פלוני

1.

יחסיהם של המבקשת והמשיב – אשר נישאו זה לזו בשנת 1987 ולהם שלושה ילדים משותפים –

עלו על שרטון. על רקע זה הגישה המבקשת לבית המשפט לענייני משפחה בקשה ליישוב סכסוך על-ידי יחידת הסיוע, ובחלוף מספר ימים הוגשו מטעמה תביעה למשמורת על ילדיהם המשותפים של בני הזוג ולפסיקת מזונות; וכן תביעה רכושית. בחלוף חודשיים ממועד הגשתן של תביעות אלו, עזב המשיב את ביתם המשותף של הצדדים. ילדיהם של בני הזוג נותרו במשמורתה של המבקשת. במסגרת הדיון בתביעה למזונות קבע בית המשפט לענייני משפחה מהם צרכיו החודשיים של כל אחד מן הקטינים; מהו הסך הכולל של הכנסת המשיב – לרבות הכנסות בלתי מדווחות ומהו סך הכנסותיה של המבקשת. לאחר כל אלה, קבע בית המשפט כי הצדדים יישאו בחלקים שווים בהוצאותיהם של הילדים, וכי חיובו של המשיב במזונות יחל מיום הגשת התביעה על-ידי המבקשת. טענת המשיב לפיה כל עוד מסרבים ילדיו או מי מהם לקיים עימו קשר אין לחייבו במזונותיהם – נדחתה, לאחר שנקבע כי ילדיו חוו הלם בשל עזיבתו של המשיב את הבית, ומכאן התנכרותם לו. בהמשך, במסגרת הדיון בתביעה הרכושית, הכריע בית המשפט לענייני משפחה בנושא איזונם של פרטי רכוש שונים. בין היתר נקבע, כי על אף שהמבנה המשמש כנגריה

– בה עובד המשיב – רשום על שמו, מהווה מבנה זה חלק מן הרכוש אותו יש לאזן במסגרת איזון משאבים; כי המוניטין שצברה הנגרייה גם הוא נכס שיש לאזנו במסגרת איזון משאבים בהתאם לחוות דעת מומחה שיעריך את שוויה. עוד נקבע, כי מן הכספים שצבר בתקופת הנישואין, הפקיד המשיב אצל אביו במזומן סכום של 100,000 דולר. נפסק, כי את מחציתו של סכום זה תועבר לידי המבקשת. בית המשפט לענייני משפחה דחה את מועד איזונן של קופות גמל, קרנות השתלמות, פנסיה, פדיון ימי חופשה וזכויות נוספות של המבקשת– למועד מימוש הזכויות. הוראה דומה לא ניתנה לגבי מועד מימושו של מבנה הנגרייה.

2.

המשיב הגיש לבית המשפט המחוזי בירושלים ערעור על פסק הדין בעניין המזונות וערעור על פסק הדין בתביעה הרכושית (להלן: ערעור המזונות והערעור הרכושי, בהתאמה). ערעוריו של המשיב התקבלו באופן חלקי. במסגרת הדיון בערעור המזונות נקבע, כי המבקשת לא הציגה תשתית ראייתית המצדיקה קביעה כי הכנסותיו של המבקש עולות על המדווח לרשויות, ואף לא הביאה תשתית עובדתית מספקת באשר לשיעורן של הכנסות נטענות אלה (עמ' 4-3 לפסק הדין). גובה הכנסותיו של המשיב נקבע, אפוא, על יסוד הכנסתו המדווחת. בהמשך, על יסוד הנתונים בדבר הכנסותיהם של הצדדים והערכה כללית בדבר ההוצאות, הועמדו צורכי הילדים למזונות – לרבות מדור וארנונה – על סכום נמוך מזה שנקבע בידי בית המשפט לענייני משפחה. בהמשך נקבע, כי מועד תחילת החיוב במזונות יהיה יום עזיבתו של המשיב את מעונם המשותף של הצדדים. טענת המשיב בדבר פטור ממזונות מחמת "מרדנותם" של הילדים – נדחתה, לאחר שנקבע כי אין עילה להתערב בהכרעתו של בית המשפט לענייני משפחה בהקשר זה.

3.

במסגרת הדיון בערעור הרכושי אימץ בית המשפט המחוזי את הקביעה שלפיה הנגרייה והמוניטין בגינה מהווים נכסים אותם יש לאזן בין הצדדים. בהקשר זה נקבע, כי אף אם מקבלים את טענת המשיב באשר למקור המימון של רכישת הנגרייה הרי שאין בכך כדי לשנות את העובדה שחוק יחסי ממון בין בני זוג, תשל"ג-1973 (להלן: חוק יחסי ממון) חל על הצדדים ולכן, כלל נכסיהם – פרט לנכסים שהוחרגו במפורש – הם בני איזון. המשיב, כך נקבע, לא הציג כל בסיס עובדתי או בסיס בדין להחרגתה של הנגרייה, ומשכך, אין עילה להתערב במסקנתו של בית המשפט לענייני משפחה בהקשר זה. גם הקביעה לפיה שאלת המוניטין של הנגרייה כעסק תתברר על-ידי מומחה – הושארה בעינה. בהמשך נקבע, כי המבקשת לא הרימה את הנטל להוכחת קיומם של רווחים בלתי מדווחים וכספים במזומן שהופקדו על-ידי המבקש אצל אביו, ובנסיבות אלה, דין חיובו של המשיב לשלם למשיבה 50,000 דולר

- להתבטל. על-יסוד חישובים שונים שאין זה המקום להרחיב בהם, נקבע כי המשיב ישלם למבקשת סך של 15,000 ש"ח בגין הסכום שהופקד אצל אביו. בהמשך נקבע, כי יש טעם בטענתו של המשיב כי דחיית מועד איזון זכויותיה של המבקשת עד פרישתה – מבלי שמועד דחיית איזון הנגרייה יידחה – מביאה לתוצאה בלתי הוגנת. על רקע זה הורה בית המשפט, כי מועד איזון זכויותיה הפנסיוניות של המבקשת, כערכן במועד הפירוד, לא יידחה למועד מימושן, אלא ייעשה עתה על בסיס חוות-דעת אקטוארית. לבסוף נקבע, כי אין מקום – לאחר מתן פסק הדין – ליתן צו גילוי, לאחר שהמחלוקות בין הצדדים הוכרעו; וממילא, בית המשפט לענייני משפחה הורה בפסק דינו, כי הוראת האיזון לגבי כלל הכספים והנכסים שבידי הצדדים תחול גם על נכסים שלא צוינו על-ידי מי מהם.

4.

מכאן הבקשה שלפני, בגדרה משיגה המבקשת על הקביעה לפיה איזון המשאבים של זכויותיה הפנסיוניות לא יידחה עד למועד מימושן. בהקשר זה היא טוענת, בין היתר, כי תשלום של פנסיה תקציבית תלוי בכך שהיא אכן תגיע לגיל פרישה ומשכך, מדובר בזכות שטרם באה לעולם. עוד היא טוענת, כי על פי ההלכה הפסוקה אין מקום לכפות היוון של זכויות פנסיה. עוד משיגה המבקשת על קביעותיו של בית משפט קמא באשר לסכום הכסף שהופקד על-ידי המשיב אצל אביו; באשר לכושר ההשתכרות של המשיב ולהכנסותיו הלא-מדווחות; באשר לצורכי הקטינים וכימותם; ובאשר לחלוקת החבות בצורכי הקטינים בשני חלקים שווים בין ההורים. המשיב הגיש תגובה לבקשה מבלי שנתבקש לעשות כן ומבלי שקיבל רשות לכך מבית משפט זה.

5.

דין הבקשה להדחות. כלל הוא, כי רשות ערעור תינתן מקום בו מעלה הבקשה שאלה כללית החורגת מעניינם הפרטני של הצדדים לה (ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו(3) 123 (1982)). הבקשה שלפני – אשר נסבה כולה על פרטיו של איזון המשאבים שייערך בין הצדדים ועל גובה חיובו של המשיב במזונות – איננה מעלה שאלה כזו ומן הטעם הזה דינה להידחות. לכך יש להוסיף, כי סעיף 5(ג) לחוק יחסי ממון – החל על הצדדים שלפנינו – קובע, כי בין הנכסים שיאוזנו בין בני הזוג יכללו, בין היתר, זכויות עתידיות לפנסיה. השאלה כיצד יאוזנו זכויות אלה בנסיבותיו הספציפיות של המקרה שלפנינו הינה שאלה שעניינה בנסיבות הקונקרטיות של המקרה והליך של רשות ערעור איננו הזירה ההולמת לליבונה. יתר טענותיה של המבקשת – ובכלל זה הטענות העוסקות בגובה הכנסתו של המשיב, כימות צורכיהם של הילדים, וסכום הכסף אותו הפקיד המשיב בידי אביו –

מבקשות להשיג על ממצאים עובדתיים שנקבעו בידי הערכאות הקודמות, והליך של ערעור בגלגול שלישי איננו ההליך המתאים להידרש אליהן.

נוכח כל האמור, הבקשה נדחית. בנסיבות בהן תגובתו של המשיב הוגשה בלא שהוא נתבקש לעשות כן ובלא שניתנה רשות לכך, אין אני עושה צו להוצאות.