בע"מ 5077/18פלוני נ. פלוני

1.

בקשה לרשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (השופטים י' שנלר- סג"נ , ק' ורדי- סג"נ , ו -נ' שילה ) מיום 15.4.2018 בעמ"ש 51527-09-17, במסגרתו נדחה ערעור שהגישה המבקשת על פסק דינו של בית המשפט לענייני משפחה בתל אביב-יפו (השופטת ש' גליק ) מיום 13.8.2017 בא"פ 68383-03-16, ועל החלטות נוספות.

2.

ביום 31.3.2016 הגישו המשיבות 2-1 תובענה לבית המשפט לענייני משפחה בה ביקשו להורות על מינוין כאפוטרופוסיות לגופה ולרכושה של המבקשת, אימן של המשיבות 2-1, הואיל ולטענתן המבקשת סובלת מירידה קוגניטיבית ואינה מסוגלת לקבל החלטות הקשורות לגופה ולרכושה, ועל כן קיים חשש כי אחיינה של המבקשת (להלן: האחיין ) אשר לווה ממנה מיליוני ₪, ינצל את מצבה לרעה.

3.

ביום 12.4.2016 נתן בית המשפט לענייני משפחה צו למינוין של המשיבות 2-1 כאפוטרופוסיות זמניות לגופה ולרכושה של המבקשת, וביום 14.6.2016 מינה בית המשפט מומחה מטעמו למתן חוות דעת לגבי מצבה של המבקשת. לאחר דין ודברים, ביום 6.7.2017 מינה בית המשפט את המשיבות 4-3 כאפוטרופוסיות זמניות לגופה ולרכושה של המבקשת.

4.

בפסק דין מיום 13.8.2017 קבע בין היתר בית המשפט לענייני משפחה - בהתבסס על חוות דעת מומחה רפואי שהוגשה מטעם המשיבות 2-1, אותה ביכר בית המשפט על פני חוות דעת המומחה מטעם המבקשת ולאחר שהמומחה מטעם בית המשפט חזר בו בדיון מחוות דעתו - כי המבקשת אינה יכולה לדאוג לענייניה, כולם או מקצתם, כי אין מי שמוסמך ומוכן לדאוג להם במקומה, כי מצבה הבריאותי חמור, כי היא לא מודעת להיקף רכושה, וכי היא תלויה תלות נפשית וכלכלית באחיין. על כן, נקבע כי תנאי סעיף 33(א)(4) לחוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות, תשכ"ב-1962 (להלן: החוק הכשרות ) מתקיימים. לאור האמור, הורה בית המשפט על מינוין של המשיבות 4-3, שהינן גורם מקצועי וניטרלי, לאפוטרופוסיות קבועות לגופה ולרכושה של המבקשת.

5.

על פסק דין זה ועל החלטות נוספות שניתנו על ידי בית המשפט לענייני משפחה הגישה המבקשת ערעור לבית המשפט המחוזי. בפסק דין מפורט ומנומק היטב דחה בית המשפט המחוזי את הערעור. בין היתר ציין בית המשפט כי מסקנת בית משפט קמא לגבי מצבה של המבקשת נתמכת על ידי האפוטרופסיות שמונו וכן על ידי היועץ המשפטי לממשלה. בית המשפט קבע כי בהתחשב בכך שמצבה הרפואי והבריאותי של המערערת הוא חמור, כעולה גם מהמסמכים שהגישה המבקשת, ונוכח העובדה שהמבקשת מבודדת ומנותקת מבנותיה ומנכדיה, ובמיוחד כיום לאחר שהועברה ללא אישור לבית מגורים המצוי בשליטת האחיין, כשהיא תלויה בו לחלוטין ולא מנהלת את ענייניה הרכושיים בעצמה, מן הראוי למנות למבקשת אפוטרופוס כדי להבטיח את טובתה, וכדי לנטרל את המתחים המשפחתיים סביבה והלחצים העצומים הסובבים אותה. כן ציין בית המשפט את התרשמות בית המשפט לענייני משפחה והתרשמות האפוטרופסיות כי מי שעומד מאחורי הערעור הוא האחיין ושקולה של המערערת לא נשמע באופן עצמאי והתייצבותה האישית לפני בית המשפט נמנעה על ידי באת כוחה. לבסוף נקבע כי לא מתקיימות במקרה זה הנסיבות של סעיף 33א לחוק הכשרות.

6.

כעת מונחת לפני בקשה לרשות ערעור שהגישה המבקשת על פסק דינו של בית המשפט המחוזי, בה נטען בין השאר כי נגרם למבקשת עיוות דין משהערכאות דלמטה לא אזכרו בפסק דינם את סעיף 33א(ב) לחוק הכשרות, הואיל ולשיטתה, משעה שקיימת הסכמה רפואית כי היא מסוגלת לקבל החלטות, המסקנה המתבקשת היא כי תנאי אי-המסוגלות המעוגן בסעיף האמור אינו מתקיים, ולכן אין למנות אפוטרופוס לגופה ולרכושה.

7.

לאחר עיון בבקשה ובפסקי הדין דלמטה, הגעתי למסקנה כי דין הבקשה להידחות.

8.

הבקשה אינה מגלה כל עילה המצדיקה מתן רשות ערעור ב" גלגול שלישי " - רשות אשר לא תינתן אלא במקרים חריגים בהם מתעוררת שאלה משפטית עקרונית שהשלכותיה חורגות מעניינם הפרטני של הצדדים להליך (רע"א 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו(3) 123 (1982)). עניינה של הבקשה נטוע כולו בנסיבות העובדתיות הקונקרטיות הקשורות לסכסוך בין המבקשת למשיבים, והיא אינה מעוררת כל שאלה בעלת חשיבות כללית. טענות המבקשת אינן מצדיקות מתן רשות ערעור או אינן מצביעות על עיוות דין שנגרם חרף ניסיונה לטעון לכך. פסקי הדין של בתי המשפט דלמטה הם מפורטים, מנומקים ומבססים היטב את המסקנה בדבר הצורך והצידוק במינוי אפוטרופוס למבקשת. אין גם ממש בטענה שבית המשפט התעלם מהוראות סעיף 33א לחוק הכשרות (פסקה 59 לפסק הדין).

9.

אשר על כן, הבקשה נדחית. משלא נתבקשה תשובת המשיבים, לא אעשה צו להוצאות.